הרב משה אורנשטיין
ראש ישיבת 'תומכי תמימים' נתניה

בכ"ח ניסן תנש"א, לאחר חזרתו מהאוהל, נשא הרבי במשך כעשר דקות שיחה בה התבטא בביטויים קשים וכואבים שאוזן לא שמעה כמותם קודם לכן. הכותרת הייתה: "אני את שלי עשיתי. מכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם להביא בפועל את משיח צדקנו". העולם החב"די רגש כולו: מה הרבי רוצה?

בהתוועדות של שבת קודש, יומיים לאחר מכן, נעמד אחד, בין השיחות, במהלך ההתוועדות, ובקול גדול אמר: מאחר שצדיק גוזר והקב"ה מקיים, אזי על הרבי לגזור שמשיח יתגלה תכף ומיד ממש, ועל הקב"ה יהיה לקיים זאת. הרבי לא אהב זאת, בלשון המעטה. הרבי אמר: במקום לנצל את ההתוועדות שכל אחד יקבל על עצמו החלטות כיצד לפעול בעצמו, מנצלים את ההתוועדות למצוא עבורי 'עבודה' חדשה.. "אני יודע בעצמי מה עליי לעשות, ואני אכן עושה עד כמה שידי מגעת. אני מוחל על 'הטובה' שמעניקים לי תפקידים חדשים"..

ההבהרה הזו, כך נראה, לא עזרה לו לרבי. למחרת בחלוקת הדולרים המסורתית היה 'עצה געבער' נוסף שפנה אל הרבי ואמר שיש לו עצה טובה: שהרבי יגיע ארצה, להתפלל יחד עם הרבה יהודים בכותל המערבי. שוב הראה הרבי חוסר שביעות רצון. "הבהרתי כבר", אמר הרבי, "שכעת אני נותן עצות לכם ולא אתם נותנים לי". הרבי, כך נראה, אמר את הדברים בהתרגשות, ואף הבהיר וביקש: אל תתפעל מהרוגז שלי כי אכן אינני מרוגז..

בהמשך אותה חלוקה היו נותני עצות נוספים. את כולם דחה הרבי ברוח דומה.

הרבה אסיפות וכינוסים נערכו באותם ימים. השאלה הגדולה שריחפה באוויר: מה עלינו לעשות עכשיו.

כשבוע לאחר השיחה הנזכרת, בהתוועדות של שבת קודש פרשת תזריע מצורע, הרבי הבהיר מה הוא בדיוק רוצה. על כל אחד, אמר הרבי, לפעול עבור ביאת משיח, והדרך הישרה לכך היא, ללמוד ענייני משיח וגאולה. הרבי אף הוסיף עצה פרקטית כיצד ניתן להגיע לנושאים אלו. הרבי אמר כי ניתן למצוא תורות בעניינים אלו בספרי המפתחות, תחת האות מ' (משיח) והאות ג (גאולה). הרבי חזר על הדברים פעמיים במהלך ההתוועדות.

ניתן היה להניח שעתה יתווספו ספסלים בבית המדרש וייפתחו בזה אחר זה שיעורי תורה רבים בענייני גאולה כפטריות אחר הגשם. אבל לא.

באותה תקופה שהיתי בשליחות בעיר חרסון באוקראינה. נמניתי על הקבוצה הישראלית הראשונה שנסעה בשליחות כזו. שמונה עשר בחורים היינו. לא היינו עדים לכל הדרמות והטלטלות. שמענו על השיחה המיוחדת של כ"ח ניסן רק יומיים או שלושה לאחר מכן. התגוררנו בבית מלון. בזמנו כדי לדבר בטלפון עם חו"ל, היה עליך להזמין תור לכך באמצעות הנהלת בית המלון. יומיים הייתה אורכת ההמתנה. ואם בדיוק לא היית בחדר כשהגיע תורך, היה עליך להמתין יומיים נוספים. זאת בתנאי, כמובן, שביצעת הזמנה פעם נוספת. כשעה לפני אמירת השיחה בכח ניסן, קיבלנו הזדמנות ליצור קשר עם ניו יורק. ניצלנו זאת כדי לשמוע הקלטה משיחת הרבי המופלאה ביחידות כללית לאורחים. "על כל אחד", אמר הרבי, "לספר לחברו על הניסים המתחוללים (בגזרת סאדאם חוסיין) ולשכנעו שאלו הם ניסים גלויים, עד שהוא אינו מתבייש אף לצאת בריקוד..". לא נעים להודות, אבל כנראה שרקדנו בשעת אמירת השיחה של כח ניסן..

חזרנו ל-770 כמה ימים לפני חג השבועות. כבר ביומי הראשון פגש בי ידידי הטוב הרה"ח ר' זאב אופנהיימר. הוא ניסה להדביק אותי בהתלהבות סביב לימוד ענייני גאולה ומשיח. הוא סיפר לי כי הוא ייסד שיעור ב-770 בשעת צהריים, כך שהלימוד לא יהיה על חשבון הלימוד בסדרים. הוא סיפר שאין הרבה משתתפים, והוא ביקש ממני לסייע לו להביא מגידי שעורים טובים ובעיקר משתתפים. בכלל, קל יותר להשיג מגיד שיעור מלהשיג משתתפים. מספרים שר' מענדל ע"ה הגיע לכנס המשפיעים שנערך אי שם. להפתעתו תנועת המשפיעים לא הפסיקה לזרום. "מזל", הוא אמר, "שלא עשו כנס המושפעים כי אז האולם היה נותר ריק"..

כך או כך נעתרתי לבקשת ידידי. עזרתי לו בשני המישורים, אך לא נחלנו הישגים מרשימים. בעיקר לא בתחום המושפעים. למיטב ידיעתי, לא התקיימו שיעורי גאולה ומשיח נוספים ב-770. ככל הידוע לי זה היה השיעור היחיד. למרות זאת, שיעור המשתתפים היה דל. מאד דל. שלושה עשר משתתפים היו.. (אני זוכר לטובה במיוחד את ר' אברהם פריד שי' שהקפיד במשך תקופה ארוכה להגיע יום יום לשיעור).

ביום שישי ט"ז בתמוז (אותה קביעות כפי שהיא השנה), הייתי בדרכי ל'מבצעים'. על המדרגות היורדות לסאבויי פגשתי את ידידי ר' זאב. הוא סיפר כי בכוונתו להכניס במשך היום דו"ח לרבי על השיעור. תכף נוצר ויכוח סוער על מדרגות הסאבויי. אני טענתי שהדו"ח הזה עלול להסב עוגמת נפש בלתי רגילה; אחרי כל השיחות, במרכז חב"ד העולמי שלושה עשר משתתפים.. ר' זאב לא הסכים איתי. הוא טען שעל כל דבר צריך לדווח לרבי.

לא הגענו להסכמות. ר' זאב היה ה'בעל הבית' של השיעור, וברור היה שההחלטה נתונה בידיו בלבד. הוא החליט לכתוב. הוא הכניס את הפתק עוד באותו הבוקר, הוא תיאר את המצב לטוב ולמוטב.

למחרת, בהתוועדות שבת קודש בלק, התבטא הרבי (כבר בשיחה הראשונה) כי רואים שקשה לפעול שילמדו ענייני גאולה ומשיח..

אינני מתיימר להבין דעת עליון. אינני מוסמך להורות על 'מאחורי הקלעים' של התבטאות הרבי. ובוודאי לא להורות על פשרה של התבטאות זו. אבל אלו היו בהחלט העובדות.

הרבי, סנגורן של ישראל, הסביר והגן על הקושי הזה. "הגורם לקושי זה", הסביר הרבי, " הוא כי אין די בכך שהנביא אומר שיהיו נפלאות, כי אם צריך שהקב"ה עצמו יראה אותם לבני ישראל. שיהיה 'אראנו' לפני 'נפלאות'".

התוועדנו בזמנו כמה חברים יחדיו. זכורני את הכאב שחשנו בשעתו על האכזבה הגדולה של הרבי. הלימוד זכות של הרבי עלינו רק העצימה את הכאב. לרבי מגיע מאיתנו יותר.

בי"ב תמוז, יום הולדת הרבי הריי"צ, התחילו לומר קאפיטל קלט בתהילים. יש רבים וטובים שאומרים אותו כבר מספר חודשים בקשר עם הרבנית חנה אם המלכות. בהקדמה לקאפיטל נכתב כי אין בכל החמשה ספרי תהילים 'מזמור המייסד לאדם בדרכי השם' כמו זה המזמור. "אשרי לאדם האומר זה המזמור בכל יום", נאמר שם.

בפסוק ח אומר דוד נעים זמירות ישראל: אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. זכורני מימי נעוריי בבני ברק ניגון קודר במיוחד, שהתלבש על מילות קודש אלו של דוד המלך. הוא בקע דרך קבע מחדר אוכל של ישיבה מסויימת. היה בו בניגון מין זעקה: למה?. ריבונו של עולם, מה לעשות איתך. לא ניתן להתחמק ממך, לאן שאני פונה, בשמים ובשאול, אתה שם. אתה לא נותן מרחב..
אבל אצלנו החסידים, הניגון שמתלבש על התיבות הקדושות הללו הוא ניגון שמח ועליז: ב"ה, היכן שרק נפנה נראה אותך. גם אם חלילה נגיע לשאול נפגוש אותך שם. תהיה עמנו. וכי יש שמחה גדולה מזו?!..

פעם שח לי ידיד שאיננו נמנה על אנ"ש: למה אתם לא יכולים להיות ככל חצר חסידות 'נורמאלית'. האמת שלפעמים יכולה להתגנב גם אצלנו מין מחשבה 'מתנגדית': למה אנחנו לא יכולים להיות מקושרים לרבי בלי שהציפייה למשיח תמלא את כל ישותנו, למה אנחנו לא יכולים ללמוד את תורתו הקדושה ללא כל זה. כפי שהדבר היה מדור דור. אבל מתברר שאי אפשר. לכל שיחה אליה נפנה, בכל התוועדות שרק נצפה, הוא לא ייתן לנו מנוחה. משיח ושוב פעם משיח. כלשון הידוע ברמב"ם: כל הספרים מלאים מזה.

במקום 'להתלונן', נשמח על הזכות העצומה שהרבי בחר לחלוק איתנו את סוד הבריאה. את תכלית הכוונה. והוא משתדל בכל כוחו שגם אנו נהיה חלק מזה. נשיר בשמחה ווי וואנט משיח נאו, נלמד ונעמיק בענייני משיח וגאולה, בייחוד כפי שהם מוארים במאור שבתורה, בליקוטי שיחות.
הוא הבטיח ואנו נתכונן.