משה כהנא, COL

'בית מנחם' וכפר חב"ד, שזורים זה בזה. בית הכנסת הראשון בעולם שהרבי כתב במברק מענה מיוחד מיוחד לר' זושא ריבקין ע"ה, שמסכים לקרוא לבית הכנסת "בית מנחם ע"ש כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש כפר חב"ד".

מאז היווסדו ועד היום, שימש כמרכז בירת חב"ד כבית תפילה, ובית מדרש מרכזי, ובו התקיימו האירועים הגדולים והמרכזיים במשך 40 השנים האחרונות. מסיבות חומש, הפקות השניות המפורסמות, חגיגות י"א ניסן וי"ט כסלו, ועוד ועוד. לא רק בית כנסת, אלא סמל חב"די מובהק, במרכז בירת חב"ד באה"ק – כפר חב"ד.

בניית בית הכנסת המפואר הושלמה לקראת י"א ניסן תשל"ח, והחסידים ביקשו להזמין את הרבי להשתתף בחנוכת הבית של הבנין. הרבי ביקש שההזמנה תהיה בכתב, וחסידים רבים מתושבי כפר חב"ד הוחתמו על טופס מיוחד בו הם מבקשים מהרבי לכבד את המעמד ולהגיע להשתתף בחגיגה המיוחדת.

את ההזמנה הגיש לרבי הרב זושא ריבקין, שנסע לשם כך לרבי. הרבי נתן לו כהשתתפות 1,800 דולר בשטרות בודדים, כדי לחלק לכל אחד שחתם על ההזמנה.

הרבי דיבר בהתוועדות שנערכה בי"א ניסן של אותה שנה על החגיגות שמתקיימות בארץ הקודש, ובכך הביע את השתתפותו בשמחה הגדולה של השלמת הבניה.

בציון 40 שנה להיווסדו של בית מנחם, י"א ניסן תשל"ח - תשע"ח, אנו מגישים ראיון מיוחד וחגיגי זה.

*
אין כמעט בנמצא מי בחב"ד שלא מכיר את ר' יוסף ריבקין, מבעלי 'קייטרינג ריבקין' בכפר חב"ד. מסור בלב ונפש לבית הכנסת בית מנחם, וממשיך יחד עם אחיו ר' בנימין ור' יעקב, את המסורת המפוארת של אביהם ר' חיים ריבקין ע"ה, הגבאי המסור של בית הכנסת, שהקימו יחד עם ר' זושא, כתף אל כתף, ברמ"ח איבריהם ממש.








למעלה במרכז: ר' חיים ריבקין ע"ה בחדר השידורים בעת התוועדות של הרבי. באמצע, מימין: האחים ר' בנימין ריבקין ור' יוסף ריבקין בשמחה בכפר חב"ד. באמצע: ר' יוסף מוודא שהכל מוכן להתוועדות. למטה: ר' יוסף ריבקין עם הכתב אסף פוזיילוב, במהלך ברית בכפר חב"ד

ר' יוסף, למרות הטרדות בערב פסח, ובאמצע הכנות לאירוע שמחה באנ"ש, מפנה מזמנו כדי לשחזר את הימים ההם, לפני 40 שנה וקצת יותר, מזמן ה'אלטע שול' – בית הכנסת הישן, שעל חורבותיו נבנה 'בית מנחם'.

למען הסר ספק, ר' יוסף ניסה בתחילה להתחמק. "לא איש דברים אנוכי", הפטיר בצניעות אמיתית. אך בעקבות מספר מילים על בית הכנסת, הוא 'נשאב' לימים ההם, והחל לספר בשטף ובצורה מרתקת.


'הפרוייקט של אבא'
"זה היה הפרוייקט של אבא וזושא", פותח ר' יוסף, ומפליג לימים ההם. "את הילדות שלי אני זוכר עם הפיז'ו 404 סטיישן (למבינים בענתיקות...), ששימשה בשותפות את אבא וזושא. בבגאז' היו כל הזמן חומרי מליטה, ברזלים וכל מה שקשור לבנייה. על הגג היו קרשים..."

האחים ריבקין, זושא וחיים, ניהלו באותם ימים את המסעדה המפורסמת ברחוב מזא"ה 5 בתל אביב, ופרוייקט הבנייה של בית מנחם 'תפס' אותם.

בית הכנסת הישן היה בניין ישן, ששימש בעבר בית ספר עתיק. ועד כפר חב"ד דאז התחיל בבנייה, ויצק מבית הכנסת הישן ועד למיקום המיועד לארון הקודש, משטח בטון. "כאן נגמר להם התקציב, ופה זושא ואבא נכנסו לפעולה. הם קנו חומרי בנייה, הביאו אנשי מקצוע וניהלו בעצמם את העבודות".

בבית הכנסת הישן, התפללו אז בימים ההם בסה"כ כ-40 איש. ר' זושא ור' חיים שאלו את הרבי, האם לסגת מהתכנית הגדולה ולעשות משהו קטן יותר? הרבי ענה להם באידיש: "זה עוד יהיה קטן..." כלומר התכנית הגדולה, גם לא תספיק ברבות הימים...

כדי להבין עד כמה השקיעו האחים ריבקין בבנייה, מספר הבן ר' יוסף את הסיפור הבא: "מעל המסעדה בתל אביב, בקומה בה שכנה הוצאת הספרים 'יבנה' פרצה שריפה גדולה, ותוצאותיה למעשה השביתו את המסעדה ששכנה בקומה התחתונה – כליל.
וכך, במשך מספר שנים הם 'הזניחו' את המסעדה, ואת פרנסתם, רק בגלל העיסוק בבניית 'בית מנחם'... הם התמסרו לכך במלוא מובן המילה".




הרבי התבטא על המסעדה בתל אביב: "כעין פעולתו של אברהם אבינו". למעלה: ר' זושא בפעולה. למטה: המסעדה כיום, סגורה ומסוגרת (גוגל מפות)


נחזור רגע לבית הכנסת הישן: ספר לנו מעט על ההווי החסידי, התפילות של ה'עויבדים' וההתוועדויות.
"קודם אסביר מעט איך נראה היה בית הכנסת: מצד שמאל, היכן שהיום 'חדר שני' בבית מנחם, שם היה אולם התפילה המרכזי, ובו היה ארון הקודש, שעשוי היה אבן. מצד ימין, היתה כיתה לשעבר, ששימשה כ'חדר שני' - כנהוג בבתי כנסת חב"ד. שירותים להבדיל, לא היה כלל במבנה, ולכך שימש מבנה נטוש מחוץ לבית הכנסת."


כך ערכו קידושים והתוועדויות ב'אלטע שול'

היכן הייתה ממוקמת עזרת נשים? שאלנו.
"ובכן, לשם כך נבנה מבנה קטן בסמוך לצד הצפוני של 'האולם'. החלונות היו נמוכים, ובקידושים והתוועדויות היו הנשים מגיעות מהבית עם הסלטים, מציבים ספסל עץ על אדן החלון, ומחליקים את מגשי הסלטים ישירות לבית הכנסת..." היו ימים.

אנקדוטה מעניינת: את בית מנחם כאמור, בנו מבלי להרוס את הישן, ועל חלק ממנו, כמו שכתוב בהלכה. כשהגיעו להוציא את ארון הקודש לצורך הבנייה, השתמשו בדחפור מיוחד שעקר אותו כשהוא בנוי ממקומו, ולאחר סיום הבנייה החזיר אותו למקומו הראשון, היכן שהיום 'חדר שני'. את הארון רק ציפו בשיש, מה שקיים עד היום. ר' יוסף: "למיטב זכרוני גם הדלתות מעץ שקיימות היום לארון הקודש, נשארו מאז, מלפני למעלה מ-50 שנה!..."






שלב-אחר-שלב: כך העבירו את ארון הקודש בשלימותו

להתפלל באור ירוק
בשנת תשל"ג החלו בבנייה, ובנתיים, בחודש תשרי תשל"ד פרצה מלחמת יום הכיפורים. "היו קירות, ולא היתה עדיין תקרה. אבא (ר' חיים ריבקין ע"ה) מתח כבלי פלדה מקיר לקיר, ועליהם שמו פלורסנטים. כשפרצה המלחמה, צבעו את המנורות בצבע ירוק, בגלל הוראות האפלה..." (מחשש להפצצה אווירית במלחמה)


איך בנו את בית הכנסת

תשאלו שליח או ראש קהילה מתפתחת, מה זה דורש היום לבנות משהו כמו 'בית מנחם'... מדובר בפרוייקט ענק, מבנה מרשים וגבוה, שתוכנן עם תקרה ארוכה מאוד ללא עמודים מתחתיו משימה הדורשת פתרון הנדסי מורכב.
"כילדים התבוננו מהצד והשתאינו למראה הפרוייקט. לא היתה אז 'טפסנות' כמו היום, ובנו מבנים עצומים מקרשים כדי להגיע לבנות את הגג.




מבט מבית הכנסת הישן, לבניית 'בית מנחם'. למטה: בעיצומה של הבנייה


החישוב הסטטי של המהנדס 

"אנו הילדים הסקרנים התגודדנו סביב 'אדון מהנדס' שסבב במקום וחילק הוראות לפועלים. שאלנו את המהנדס: 'מדוע בניתם עמודים כאלו מפלצתיים?...
המהנדס, שניסה 'לנער' מעליו את הילדים הסקרנים, שלף עיפרון ודף, והחל להסביר: לפי החישובים המוקדמים, בית הכנסת מתוכנן להחיל כ-400 איש. איך שאני מכיר את החבדניקים, הם ידחסו בהתוועדות לפחות 700 איש.
תוך כדי הוא משרטט לנו חישובים, ומוסיף: לכל זה, הוספתי את החישוב שהחסידים ירקעו ברגליהם וירקדו כמו שהחבדניקים יודעים, ואז החישוב עומסים מכפיל את עצמו פי כמה..."

אווירה אחרת
"היתה אווירה אחרת אז", ממשיך לתאר ר' יוסף בשטף. היה כאן מתחם של בתי כנסת: בית הכנסת לעולי מרוקו הקיים ב"ה כיום, בית הכנסת של התימנים, ובית הכנסת של אנשי היישוב 'תוחלת' – אנשי 'המזרחי'. זכורות לי היטב דמויות של חסידים המתפללים באריכות בחדר שני, ר' בערק'ע חן, ור' זושא טגנקער ע"ה, ועוד."



בית הכנסת הישן, במיקומו הנוכחי של 'בית מנחם', בטרם נבנה. מימין: בתי הכנסת לעולי מרוקו ושל התימנים


"הברכה המיוחדת שהרבי נתן"

ואיך בית מנחם כיום? אנו שואלים. האווירה שונה מהימים ההם?
"ב"ה בית הכנסת מלא מסביב לשעון. אין בנמצא בכפר ואולי גם בארץ כולה, אולי חוץ מ'איצקוביץ' בבני ברק – בית כנסת שוקק תפילות מסביב לשעון. זו הברכה המיוחדת שהרבי נתן, ובית כנסת על שמו של הרבי. בית כנסת מיוחד במינו".

מה לגבי העובדה שיש בתי כנסת רבים בכפר? פעם בית מנחם היה המרכזי, וכעת אולי איבד ממרכזיותו?
ר' יוסף מרצין למשמע השאלה: "היום בית מנחם זה כמו מקום ציבורי, אף אחד לא מרגיש שזה שלו. כשיש בית כנסת קטן, וסידור עומד בשמש או בגשם, מיד מישהו ידאג שיכנס פנימה. שהמזגן מתקלקל, אז דואגים לתקן. בבית מנחם זה לא קורה לצערי. ופה בדיוק מעלת בתי הכנסת הקטנים. נכון ש'ברוב עם הדרת מלך' אך ברגע שבית הכנסת גדל והתרחב, אז איבדנו קצת את התחושה שזה משהו 'שלנו', של כל אחד מהמתפללים. 'זה עניין של הגבאים...', אומרים וממשיכים הלאה..."

"נקודה כואבת", הוא אומר, ומתכווין לכך. אך מדגיש בפנינו: "סיפורים זה רק סיפורים, אם בזכות דברי אלו מישהו יתעורר ויפסיק לדבר בתפילה, או כאשר חוזרים שיחה של הרבי – והיה זה שכרי".

ויש לו גם מסר:
בית מנחם הוא מקום מוצלח וחשוב שהרבי נתן את שמו. זה מקום לקדש שם הרבי וליובאוויטש, בוודאי בתפילה. כל אחד צריך לקחת על עצמו להתחזק בעניין הזה, זה מחייב. ובפרט שבאים אורחים מבחוץ ומצפים לראות מקום נעלה ביותר."