שש שנים חלפו, מאז נתבקש לישיבה של מעלה הת' אלחנן מאיר לדיוב, לאחר שנזדכך ביסורים נוראיים כתוצאה מהמחלה הידועה רח"ל. בקשר עם יום היארצייט שלו הערב, י"ג בשבט, אנו מתכבדים להגיש בזה סיפור מפעים, לזכרו ולעילוי נשמתו.

כשהוא עדיין מתאושש ממחלה קשה, התכונן הת' אלחנן מאיר לדיוב ז"ל לצאת לכמה ימי נופש בהרים, להתאוורר ולאגור כוחות אחרי הימים הקשים שעברו עליו. בעודו אורז לנסיעה, שם לב אחד מבני משפחתו שהוא אורז במזוודתו את השמיכה שלו מהבית, וכשניסה להסביר לו שימצא שמיכה אחרת באכסניה שלהם בהרים, התעקש אלחנן לקחת אתו את השמיכה שלו מהבית, ויהי הדבר לפלא.

לאחר זמן התברר פשר הדבר:

כמה שנים קודם לכן, בעודו לומד את 'שולחן ערוך הרב', למד אלחנן הלכה חדשה: שכל בגד שיש בו ארבעה קצוות, ואשר לובשים אותו ביום, חייב בציצית, והרי – הוא חשב לעצמו - השמיכה שבה אני יושן, יש בה ארבע קצוות, וכשאני קם בבוקר אני מעוטף בה, אם כן לכאורה היא חייבת בציצית!

הדבר לא נתן לו מנוח, והוא החליט להתייעץ על כך עם רבנים חשובים, שפסקו לו שאם רוצה להחמיר על עצמו שיגזור את קצוות השמיכה, וכך ללא שום ספק לא תהי' חייבת בציצית. מאז אותו יום הקפיד אלחנן לארוז עמו את שמיכתו המיוחדת לכל מקום שייסע, בכדי שלא ייאלץ לישון בשמיכה עם ספק חיוב ציצית.

אך זהו לא הדבר היחיד שהקפיד לקחת עמו לכל מקום. גם את הנטלה שבה השתמש לנטילת ידיים, הקפיד לקחת עימו בכל מקום מחשש שלא ימצא נטלה אחרת כשרה עפ"י ההלכה.

מהדברים האלה אנו לומדים על מידת חסידותו, ויראת השמיים הגדולה שהיתה אצל אלחנן ז"ל, שלא רק במצוות גדולות וחשובות הקפיד, אלא אפילו בדברים פעוטים שלרוב לא שמים לב עליהם, הקפיד להתנהג בכל החומרותף ללא שום פשרה.

יהא זכרו ברוך!