מערכת COL
|
יום כ"ג כסלו ה׳תשע״ח
11.12.2017
החינוך החב"די: מבנה אישיות לעומת ידע מקצועי • חלק ד'
סדרת הכתבות בנושא החינוך בישיבות חב"ד: מי מתאים וראוי לחנך? מה באמת חשוב בהכשרתו של איש החינוך? לאיזו הכשרה זקוק המחנך והמדריך על מנת להיחשב ראוי לחנך ולהדריך? מה חשיבותה של עבודה עצמית וביקורת עצמית בעבודתו של איש החינוך? • שאלות אלו יהיו בבסיס מאמר זה להבנת חשיבות הכשרתו העיקרית של איש החינוך • ר' מישאל אלמעלם, חסיד חב"ד ופסיכוטרפיסט מוסמך, במאמר מיוחד לסדרת הכתבות ב-COL • פרק רביעי >>> חלק א': "משגיחי הישיבות לוקים בחוסר ידע בנפש האדם" • טור נוקב חלק ב': 8 כללי ברזל לאנשי חינוך ומשגיחי ישיבות • תקראו טוב חלק ג': "הופתעתי לטובה": הצד השני של המטבע החינוכי • מאמר תגובה
למצולמים אין קשר לכתבה; צילום: ארכיון COL
מרכז התקשורת החב"די COL העלה בתקופה האחרונה את הנושא שבוער בכל בית, אצל ההורים, האחים, האחיות - החינוך במוסדות חב"ד.
בחלק הראשון והשני בסדרת הכתבות - כתב מרדכי רוט, טורי דעה נפלאים, שעליהם הגיבו הגולשים תגובות רבות, רובם ככולם, בעד כותב השורות.
בחלק השלישי - ר' משה קוט העלה על הכתב את הצד של משגיחי הישיבות ואנשי החינוך. את החלק הרביעי, כתב - ר' מישאל אלמעלם, חסיד חב"ד ופסיכוטרפיסט מוסמך - והרי הוא לפניכם.
***
כאשר אנו נדרשים לכללים בחינוך והדרכה אז מומלץ מאד להיצמד לכללים שקבע האדמו"ר הריי"ץ במאמר: "כללי החינוך וההדרכה" ואלו הם:
א. מהי תורת החינוך וההדרכה.
ב. ההבדל בין תורת החינוך וההדרכה לבין תורת ההוראה.
ג. ביקורת האדם ביחס לעצמו והכשרתו.
ד. תנאי ראשון: ביקורת המחנך והמדריך ביחס לעצמו.
ה. תנאי שני: הכשרת המחנך והמדריך.
ו. תנאי שלישי: הכרת המחנך והמדריך במהות המחונך והמודרך ומצבו.
ז. מהות המחונך והמודרך.
ח. התחלקות בני אדם מצד ארבעה עניינים.
ט. 1. ההתחלקות על פי עניני התעסקות.
י. 2. ההתחלקות על פי המצב הכלכלי: עניים או עשירים.
יא. 3. ההתחלקות על פי הרגילות.
יב. 4. ההתחלקות על פי הסביבה ומקום המושב.
יג. תנאי רביעי: ידיעת המחנך את הנאה והמגונה והגבלתם.
יד. תנאי חמישי: בחירת המחנך אופני ודרכי החינוך וההדרכה.
טו. תנאי ששי: הקדימה והאיחור באופני ודרכי החינוך וההדרכה.
טז. תוארים עצמיים ותוארים מושאלים.
יז. תנאי שביעי התהילה והשכר, התוכחה והעונש בחינוך והדרכה.
• הארה: המאמר הנפלא זכה לביאורים של אנשי חינוך ומקצוע רבים, מומלץ בחום לכל איש אשר רוח החינוך מפעמת בו ללומדם אליבא דנפשיה.
אב ובנו לומדים ביחד. (למצולמים אין קשר לכתבה).
הכשרת המחנך והמדריך עצמו:
כאשר אנו באים לדבר על תנאי ההכשרה של מדריך, משגיח, משפיע או כל איש חינוך, איזו הכשרה צריך איש חינוך לעבור? אנו נדרשים בראש ובראשונה להבין מה הם תנאי ההכשרה ההכרחיים, והמשמעותיים הנדרשים מאיש חינוך ואיזה מהם ניצבים בראש סדר העדיפויות על מנת לאפשר חינוך מוצלח ונכון לילד/ נער.
לשם כך איעזר כאמור בכללי החינוך וההדרכה של אדמו"ר הריי"ץ:
באותיות ג'-ה' מדבר אדמו"ר הריי"ץ על החשיבות וההכרח בהכשרת המחנך והמדריך עצמו, המתחילה בעבודה עצמית אישיותית בשכל ישר ובמידות טובות של איש החינוך ובביקורת עצמית.
בסוף אות ג', כותב אדמו"ר הריי"ץ: "אשר על כן הנה האיש החפץ בחיים מתאימים ל-השליחות אשר גזרה עליו ההשגחה העליונה, להאיר את העולם באור תורה ונר מצוה, ומטיבה עמו לכלכלו בכל הדרוש לו במזונותיו הרוחניים לפי העבודה המוטלת עליו, הנה ההכשרה שיכשיר האדם את עצמו הוא ע"י הביקורת שיבקר את עצמו בעבודתו ובהנהגתו."
ובאות ה' מאריך אדמו"ר הריי"ץ בתנאי הכשרת המחנך והמדריך: "המחנך והמדריך צריך הכשרה מיוחדת להיות ראוי לחנך ולהדריך, ואשר חינוכו והדרכתו יביאו תועלת נרצה. לא כל הבא ליטול שם מחנך ומדריך יכול לקחת עליו אחריות גדולה כזו, כי הבלתי מתאים הנה לא זו בלבד שאינו מתקן כלום, אלא עוד זאת הוא מקלקל והקולר תלוי בצווארו.
ראשית הכשרת המחנך והמדריך לעבודתו רבת האחריות והכי קדושה בחנוך והדרכה היא הביקורת. המחנך והמדריך צריך לבקר עצמו, ביתר שאת ויתר עז על אותה הביקורת שאדם פרטי צריך לבקר את עצמו-כאמור בפרק ג' אשר בזה תלוי כל קיומו המוסרי והרוחני".
בהמשך דבריו מתייחס האדמו"ר הריי"ץ לאופן הביקורת העצמית". אז ראשית הביקורת היא:
1. בהוראת חינוכו והדרכתו וסגנונם.
2. באופני הוראת חינוכו והדרכתו-
א. שיהיו בתכלית המתינות והנימוס.
ב. מציאת פתגמים מתאימים להוראות החינוך והדרכתו תוך הבעתם בביטוים יפים למען אשר יחקקו בלב המחונך והמודרך ויעמדו לנגד עיניו גם בעת יצא מאת פני מחנכו ומדריכו.
ג. אופן ביטוי הפתגמים, אם בנימוס ומתינות או בהתרגשות וזלזול, נוגע ביסודי תועלת החינוך וההדרכה.
ובמילים אחרות: כאשר באים לדון בהכשרת המחנך והמדריך אנו בודקים את התאמתו לתפקיד לפי האופן בו הוא מתנהל בחינוך והדרכה בשני קווים!
א. הוראת החינוך וההדרכה- מה התכנים החינוכיים וההדרכתיים אותם הוא מעביר למחונך ולמודרך.
ב. ואופן הוראת החינוך וההדרכה- כיצד הוא מיישם בפועל את תכני הוראת החינוך וההדרכה אל מול המחונך והמודרך.
מה אפשר ללמוד על המחנך והמדריך מתכני החינוך וההדרכה ומאופן החינוך וההדרכה?
הדימוי והערך עצמי של המחנך והמדריך:
כאשר אדמו"ר הריי"ץ מתייחס אל אופני הוראת החינוך וההדרכה הוא מביא דוגמא לכך מ-ייחס מזלזל ומשפיל של מחנך או מדריך, וכך הוא כותב: "ההתרגשות והזלזול אפילו בכלל, כלומר שבשעת שיחתו של המחנך והמדריך על אודות אחד החסרונות הכי גדולים במומי בני אדם, קורא אותו בשמות של זלזול אשר באמת מתאימים הם (כלומר: גם אם הם נכונים). הנה זה עושה רושם רע על המחונך והמודרך לשמוע דברי זלזול אפילו אמתיים מפי מחנכו ומדריכו ומתמעט ערכו של המחנך והמדריך בעיני המחונך והמודרך".
ההשקעה בחינוך דורשת הרבה. (למצולמים אין קשר לכתבה).
דוגמא נוספת אותה מביא האדמו"ר הריי"ץ הנה אופי טון הדיבור של המחנך והמדריך:
"רבים מהמחנכים והמדריכים טועים בזה מה שחושבים אשר בהתרגשות בקול רעם ורעש יגיעו למטרתם בחינוך והדרכה, ומהם מתנפלים על המחונך והמודרך בדברי רוגז בדברים קשים כגידים ויחרפנו ויגדפנו, ובאמת הנה גם אם לשעה מתרגש המחונך והמודרך מלפידי אש אמרי פי המחנך והמדריך ולבבו מתכווץ מצער ולפעמים הנה גם יבכה במר נפשו, הנה חינוך והדרכה זו לא יביאו שום תועלת וכחלום יעוף".
שתי דוגמאות אלו יש בהם בכדי להתבונן ולבחון את מהות המחנך והמדריך והתאמתו לחינוך והדרכה.
בדוגמא הראשונה: כאשר המחנך והמדריך נוהג באופן שהתוכן העובר ממנו למחונך ולמודרך חריג בתוכנו ובאופיו, הרושם הנשאר על המחונך והמודרך הנו מיעוט ערך וחשיבות של המדריך והמחנך.
שמות גנאי וזלזול: מלמדים על ההנמכה, ההשפלה, חוסר החשיבות ומיעוט הערך אותו נוקט המחנך והמדריך כלפי המחונך והמודרך.
יש באופי הזלזול מסר חזק ולפיו- אינני יכול להכיל חסרון זה אשר קיים בך, הוא מאיים עלי במרחב האישי והתוך אישי ומשום כך אני מתייחס אליו בזלזול ובביטול בניסיון להרחיק אותו ממני, בכך המחנך והמדריך יוצר אשליה שתכונת אופי או מידה מגונה זו לא שייכות אליו כלל.
במילים אחרות: יחס של זלזול והשפלה מעיד על חולשת אופיו ומבנה אישיותו של המחנך והמדריך, ומספר לנו על כך שאין ביכולתו להתמודד עם תכונות אופי שליליות, משום שהן מעוררות ומציפות בו את אותם תכונות אופי ומידות אלו שייתכן וקיימות בו ומאיימות עליו, מה שגורר יחס בוטה, משפיל ומזלזל כלפי מחונכיו ומודרכיו המציפים בו את תכונות האופי שעלולות להיות שלו בכלל!
בדוגמא השנייה בה המחנך והמדריך מגיב כלפי המחונך והמודרך בתוקפנות ובאלימות מילולית, ישנו מסר דומה המעיד על הערך והדימוי העצמי הנמוך של המחנך והמדריך ולפיו-כאשר אין לי יכולת להשיג את מבוקשי בדיבור נעים ורך אעשה זאת בתוקפנות ובאלימות.
כאשר המחונך והמודרך מעמיד אותנו במצב בו אנו חשים חסרי אונים אל מול התנהגותו, ההתנהלות שלנו מונחה על ידי אינסטינקט אימפולסיבי הנובע מלחץ, פחד, חרדה שלא נאבד את שליטתנו ולא נובך אל מול המצב המתסכל הזה.
מה שמזמין כאמור חוסר שליטה הנובעת כאמור מערך ודימוי עצמי נמוך, ומתורגמת להשתלחות במחונך ובמודרך במטרה להגן על מעמדי וכבודי האבוד.
צורך בשליטה לעומת תועלת חינוכית:
צורך בשליטה הנו צורך בסיסי קיומי חשוב ובריא, המעיד על הצורך בביטחון וביציבות נפשית רגשית אל מול אתגרי החיים המזומנים לפתחינו לאורך כל שנות חיינו. בצורך בשליטה ישנם שני אופנים עיקריים אך שונים בתכלית במהותם ובייצוגם.
צורך בשליטה עצמית:
שליטה עצמית משמעה הצורך לחוש מוגן ובטוח מעצמי ובעצמי מפני גורמים חיצוניים המאיימים עלי מבית ומחוץ. שליטה עצמית נרכשת על ידי עיצוב אישיות ברורה ויציבה נפשית ורגשית הממלאת את מרחב ישותי ביישום ומימוש עצמי בתוכן רוחני, אנושי, מוסרי וערכי אותו למדתי ורכשתי במהלך חיי ובעיקר בשנות ילדותי על ידי חינוך ממקום מכיל ומאפשר היוצר עבורי סביבה בטוחה ויציבה ומעניקה לי בסיס איתן ובטוח מפני רוחות זרות המנשבות והמאיימות לטרוף את הבסיס הקיומי וליטול מאתי את היכולת לשליטה עצמית.
לעומת צורך בשליטה על הזולת:
שליטה על הזולת משמעה הצורך לחוש מוגן ובטוח מפני האחר המאיים להפר את האיזון , השלווה והשקט הפנימיים שלי. הצורך בשליטה על האחר נובעת מדימוי וערך עצמי נמוכים, הבאה לידי ביטוי בחוסר אמון בעצמי ומעצמי, כלומר: הפחד, החרדה המציפות אותי נפשית ורגשית ומאיימות להוציא אותי מאיזון כל אימת שהזולת מתנהל נגד תפיסתי הבנתי ופרשנותי לסיטואציה, תלוי זמן מקום ומצב (עולם, שנה, נפש).
אחת הסיטואציות בה אנו חשים איום שכזה הנה כאמור כאשר מבוגר בעל סמכות ניצב אל מול נער רך בשנים המפר את שלוות רוחו באי ציות והמרת פיו מולו, או מול כיתה שלמה של נערים, ובכך מערער הוא על מעמדו של דמות הסמכות וגורם אצלו להפרת האיזון הנפשי הבא לידי ביטוי בכעס, תסכול, מרמור, תחושת חוסר אונים, הנובעת מערך עצמי נמוך כאמור, מה שמזמין מדמות הסמכות כאמור תגובה אימפולסיבית אינסטינקטיבית על מנת להשיב את השליטה אלי, המסווה באלמנט חינוכי ערכי. אך מבטאת את התוקפנות העצורה בי הבאה לידי ביטוי כאשר מישהו ובפרט נער רך בשנים מערער על שליטתי ומפר את שלוותי.
התנהלות זו גורמת לכל הערך החינוכי לאבד את משמעותו אל מול הנער ומותירה בלבו תחושת חוסר תועלת וערך כלפי דמות הסמכות, כך שציותו נובע רק מפחד, רתיעה, אימה וחרדה מפני דמות הסמכות. מה שמזמין חוסר אמון בדמויות סמכות.
כל זה מסביר את משמעות הצורך במבנה אישיות ואופי בריא של דמות הסמכות בחיי המחונך והמודרך ועד כמה רבה השפעת אישיותו ואופיו על התפתחותו הבריאה והתקינה של המחונך והמודרך.
ולכן מייחס האדמו"ר הריי"ץ משנה תוקף וחשיבות למבנה אישיותו ואופיו של המחנך והמדריך כתנאי הכרחי ובסיסי לבחירת מחנך ומדריך בחיי ילדים ונערים!
וכלשונו הק': (אות ג') "והאשמה תלויה אך ורק ב- "אהבת עצמו" התולדתית, אשר האדם, הבלתי משים דעתו ולבו לבקר את עצמו, הולך אחריה בתום לבב כשור לטבח יובל ומאבד חס ושלום את חייו המוסריים והרוחניים ומטרתו האנושית".
ובמילים אחרות: אהבת עצמו הנה העיוורון החושי רגשי, כאשר האדם עסוק בפגיעות הרגשית שלו, שכאמור נובעת מערך ודימוי עצמי נמוך, מה שמוביל אותו לתגובה שאיננה מוסרית ואנושית בדמות אימפולסיבית רגשית, המעידה על חוסר אונים אל מול המחונך והמודרך בדמות זלזול, השפלה, כעס, תסכול ומרמור פנימי, מה שמביא כאמור לאיבוד ערכו של המחנך והמדריך והאמון בדמויות סמכות מצד המחונך והמודרך!
ידע והכשרה מקצועית לעומת מבנה אישיות בריא:
תפיסה זו ולפיה התנאי הבסיסי לבחירת מחנך ומדריך הנה מבנה אישיות ואופי בריא מציב אותנו אל מול השאלה מהי אם כן חשיבותה של ההכשרה המקצועית של המחנך והמדריך?
לשם כך הקדיש אדמו"ר הריי"ץ את המאמר מאות ו' עד סוף המאמר באות י"ז.
מהות ההכשרה של המחנך והמדריך הנה להכיר את מהות המחונך והמודרך לפני ולפנים. לפי חלוקה זו:
תנאי שלישי: הכרת המחנך והמדריך במהות המחונך והמודרך ומצבו.
ז. מהות המחונך והמודרך.
ח. התחלקות בני אדם מצד ארבעה עניינים.
ט. 1 . ההתחלקות על פי עניני ההתעסקות.
י. 2. ההתחלקות על פי המצב הכלכלי: עניים או עשירים.
יא. 3. ההתחלקות על פי הרגילות.
יב. 4. התחלקות על פי הסביבה ומקום המושב.
יג. תנאי רביעי: ידיעת המחנך את הנאה והמגונה והגבלתם.
יד. תנאי חמישי: בחירת המחנך אופני ודרכי החינוך וההדרכה.
טו. תנאי שישי: הקדימה והאיחור באופני ודרכי החינוך וההדרכה.
טז. תוארים עצמיים ותוארים מושאלים.
יז. תנאי שביעי: התהילה והשכר, התוכחה והעונש בחינוך והדרכה.
לא ארחיב כאן על אופי ההכשרה המשמעותית המורכבת והארוכה אותה מתאר אדמו"ר הריי"ץ באותיות אלו, רק אומר שהידע וההכשרה המקצועית תועלתית כאשר היא מותאמת ומתנהלת על פי 3 עקרונות בסיסיים:
א. עולם: הכרה לעומק עם מקום לידתו וסביבת התפתחותו של המחונך והמודרך ושימת לב אליה בהדרכה ובחינוך!
ב. שנה: התייחסות חינוכית טיפולית של 'כאן ועכשיו' למצבו של המחונך והמודרך, בהתאם לזמן ולרגע הנתון בו אנו פוגשים אותו, מבלי הבט על עברו!
ג. נפש: שימת לב למצבו הנפשי של החניך והמודרך, על פי מידותיו- טבעו, הרגליו והבנתם לעומק על מנת להעניק לו את החינוך טיפול המותאם ביותר לו!
אלו הן אבני הדרך בהכשרת המחנך והמדריך את המחונך והמודרך!
כל השתלמות והכשרה מקצועית מבורכת ויעילה, אמנם יש לזכור שכל השתלמות והכשרה מקצועית איננה יעילה וברוב המקרים אף מביאה נזק ולא תועלת, כאשר חסר העיקר מן הספר, והוא כאמור מבנה אישיותו ואפיו הבריא של המחנך והמדריך!
מחנך ומדריך בעל מבנה אישיות בריא במידותיו ושכלו, עם אכפתיות כלפי מודרכיו וחניכיו ימצא את הדרך להשתלם, או לחלופין להתייעץ עם אנשי מקצוע אודות מחונכיו ומודרכיו, בכדי להביא את הסיוע והעזרה המותאמים והנכונים ביותר להם!
בהצלחה!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
