הקורא את סיפור המגילה מתרשם שאחשוורוש המלך העצום והאדיר, השולט בכיפה, במאה ועשרים ושבע מדינה, הולך וכובש את פני כל הייקום, ובהנפת שרביטו קובע ומחליט "מי יחיה ומי ימות", בקיצור כל-יכול, אדם חזק ובטוח, המושל ושולט בגבורה ואומץ לב;

אך המתעמק בסיפור המגילה ומדרשי חז"ל מגלה שהתמונה הפוכה לחלוטין: אחשוורוש היה אדם חלש, פחדן ומוג-לב וללא כל ביטחון עצמי, החושש אפילו מהצל של עצמו...

כמו המלך אחשוורוש כך גם היצר-הרע:

מאבקיו ונצחונותיו של היצר-הרע נשמעים כאילו יש לו כוחות אדירים, בהנף יד הוא כובש את כוחותיו ורמ"ח איבריו של האדם ומכתיב לו את אורח חייו, לחטוא בחטאים ועוונות נגד רצון ה'; עיון מעמיק בכוחות הנפש ואורח חיי האדם מראה שההפך הוא הנכון, יש לנו עסק עם יצר זקן וחלש, טיפש ומוג-לב, שאין לו שום כוח אמיתי, והוא מפחד ובורח מהתמודדות אמיתית, ובהנף יד אמיתי ניתן להניס אותו.

בקיצור – "יש לנו עסק עם נמרים של נייר".

עוצמה ועושר אגדיים אך גם פחדים וחששות לחיים

לאחשוורוש היה כוח אדיר ונדיר בהיסטוריה - הוא שלט כמעט על כל העולם כולו, ל"צווי מלכותו" (ספרי המלך) נשמעו בכל מדינות העולם! גם עושרו היה אגדי ממש, הוא עשה משתה אדיר וממושך, לא רק לילה אחד אלא מאה שמונים יום, בו הוגשו מאכלים ומשקאות לכל אדם "כרצון איש ואיש". כלי הסעודה היו מזהב וכסף, שפע ועוצמה בלתי ניתנים לתיאור.

ההיסטוריה מלאה במלכים ושליטים עריצים אדירים, אך כשמתבוננים היטב באישיותם מגלים שהם באמת פחדנים ופרנואידים, על כל צעד ושעל הם חוששים מבגידה והפיכה שלטונית ומתנקש העומד לרוצחם. מתקיים בהם מאמר חז"ל "מרבה נכסים מרבה דאגה", וככל שהנכסים מרובים יותר, כך גם הדאגות מרובות יותר.

[לדוגמא "הורדוס" המלך שלמרות גדולתו העצומה - שבנה את המקדש המפואר ועוד כמה פרוייקטים אדירים גם ביחס והשוואה לקנה-המידה המודרני, ובכל-זאת היה פחדן ומוג לב, עד שבשל פחדי שווא רצח גם את אשתו, ילדיו, חכמי ישראל ועוד ועוד].

מסתבר שגם אחשוורוש היה פחדן וחלש אופי, הוא חשש ממזימות וקנוניות אפילו "בתוך ביתו", בארמונו המפואר הוא הסתובב מפוחד וחרד - המגילה מצביעה על מספר עובדות המלמדות ומגלות את עוצמת פחדיו:

1) את ושתי המלכה הוא מצווה להרוג בהניף יד – למה? מחשש שהיא זוממת לפגוע בו: גם באדם הכי קרוב אליו אשתו אהובתו, הוא אינו סומך ובוטח, וחששו ממנה עדי כדי כך, שהוא נוטל את חייה!

2) חששו מוסיף וגובר לאור העובדה ששני עוזריו הקרובים, סריסי המלך, "בקשו לשלוח יד במלך" – הם מתכננים הרעלה למלך, ובנס ממש, "הנתין הזר", מרדכי הצדיק - מצילו.

3) גם באסתר המלכה, אשתו השניה, בה הוא בחר ואהב מבין אלפי או רבבות נערות, הוא אינו סומך ובוטח. מרוב עוצמת חששותיו במשך שלושים יום הוא אפילו לא רואה את פניה. חששה הלא בלתי-סביר, של אסתר שאם הוא יראה פניה – "אחת דתו להמית". אפילו באסתר המלכה הצדקת שאין כמותה, אין לו אמונה ובטחון, וחשדו שמא היא חפצה להורגו.

הפחד מהמן הרשע

"ראש השרים" המן הרשע שקנה שלטון בכסף, תמורת "עשרת אלפים ככר כסף" קיבל את "חותם המלכות" והפך לשליט-עליון למעשה. אחשוורוש אמנם נשא את התואר "מלך" אבל כוח השלטון למעשה, החותמת, היו בידי המן.

גם הציווי "לכרוע ולהשתחוות להמן" לא הוסיף בבטחונו של המלך אחשוורוש, כשהוא שומע שהכל נוהגים בהמן מנהג מלכות ממש, כורעים ומשתחווים לו.

מעשה זה הגביר את חששות אחשוורוש מפני הפיכה, מעתה הסתגר בארמון מלכותו "בחצר הפנימית", ואפילו אשתו אסתר לא הורשתה לבוא בשעריו, כל אדם היה חשוד כמתנקש בחייו! – "כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך .. אשר לא יקרא - אחת דתו להמית".

כניסתה הפתאומית של אסתר לחצר המלך ובקשתה ל"מפגש פיסגה אישי" בין שלוש הקדקודים: המלך, המלכה והמן, רק הגבירו את חששותיו ופחדיו: הנה אף אשתו רוקמת נגדו מזימות, עם הטוען לכתר - המן.

בשלב זה של מצוקה וחרדה מנוחתו מוטרדת, עד שאינו מצליח להירדם בלילה - "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", בחששו מחבל ההפיכה ההולך ומתרקם סביבו!

בצר לו הוא פונה למצוא עיצה "בספר הזכרונות", ומה מצא בו, שוב "סיפור שחור" על ניסיון התנקשות בחייו, על-ידי הרעלתו בידי שנים מ"סריסיו", שניים משומרי ראשו… ומי הצילו מרדכי היהודי.

הסוף הטוב ידוע לכל: אחר שהמלך נחרד מפני העובדה ש"המן נופל על המיטה אשר אסתר עליה", והוא חש שהנה ההפיכה החלה להתבצע– הוא אוזר אומץ והוא גוזר להשמיד את המן והופך את גזירתו ומעביר את "חותם המלכות" מהמן הרשע למרדכי הצדיק.

המלך אחשוורוש, היצר הרע נשאר כנוע, תחילה בפני הרוע והרשעות של המן ובסוף בפני הצדיקות של אסתר ומרדכי.

הגזירה ב"משקפי" הקבלה

חז"ל אומרים שיש סיבה רוחנית לגזירה הנוראית של אחשוורוש והמן - "להשמיד ולאבד את כל היהודים" - עונש משמים על שישראל נהנו מסעודת אחשוורוש.

בקבלה מוסבר שעונשי התורה אינם סתמיים ומקריים, הם מכוונים ומדוקדקים, הם תוצאה ישירה מהחטאים והעוונות שעושים בני האדם; חטאים מגבירים ומחזקים ומעניקים עוצמה וכוח לכוחות הרע השלילה, וכתוצאה מכך יש לאותם כוחות רעים - כוח ואומץ לפגוע באדם החוטא.

גם העונש בגזירת המן הינו תוצאה ישירה ממעשה החטא, בחטא הגבירו ונתנו כוח לכוחות הרע, וכתוצאה מכך קיבלו "נציגי כוחות הרשע והעמלקים בעולם" – המן הרשע והמלך אחשוורוש – תוספת כוח, כך הם יכלו לגזור גזירות נגד כוחות הרע.

שיבה בתשובה של האדם החוטא מבטלת ומשיבה חזרה את הכוח שניתן לכוחות הרע, וכאשר "מרוקנים" את הרע מכוחו – ממילא בטלות הגזירות הרע שלו.

המלך אחשוורוש מסמל את כוחות הרע, וכמו הדמות של אחשורוש, כך היא גם דמותו של היצר הרע.

התמודדות מול היצר הרע

בקרבו פנימה, אצל כל אדם שוכן כוח ההרס, הקרוי בחז"ל "יצר הרע", הוא המציב לאדם כל העת פיתויים וניסיונות כשמטרתו האחת והיחיד לפגוע באדם על-ידי חטאים ועוונות שיסור מהדרכה הנכונה והטובה.

הפיתויים והניסונות שמציב היצר הרע הינם קשים ונוראיים, ויש צורך לנהל כנגדם מלחמת חורמה, וספרי המוסר והחסידות מלאים בעצות כיצד לנהל את המאבק בהצלחה ולהרחיק ולהניס את היצר הרע.

בתורת החסידות משׂיאים כמה עצות איך להתמודד מול הרע, וביניהם: להסתכל על היצר הרע כמו נר של נייר – הניסיונות והפיתויים נראים קשים, אך ברגע שמנסים להאבק נגדם, מגלים שהם נמסים ובטלים לחלוטין.

אין לחשוש מההתמודדות עם היצר, וודאי שאין להכנע בפניו, יש להשיב מולו מלחמה, ואך עצם ההחלטה להלחם נגדו, כבר תגרום לו להתקפל ולהכנע. ובכל עת שהוא שב ותוקף את האדם, במחשבה, דיבור ומעשה – יש להראות לו את עוצמת אמונתנו מה' ומיד ינוס הרע.

אדמו"ר מהוריי"צ עמד בנסיונות מרים וקשים של עונש מוות, בעת "ישיבתו" בכלא הסוביטי "בעוון" לימוד תורה והפצתה, ולפי דרך הטבע לא היה לו כל סיכוי לצאת משם בחיים, אך הוא מספר שקיבל על עצמו החלטה לא להתחשב באויבים הרעים, להתעלם מהם לחלוטין, ובזכות זה – כך הוא מספר - למרות "שלכתחילה היה נראה שהם מציאות חזקה וגדולה, הנה על-ידי התוקף נתבטלו ממציאותם, ועד שנשתחרר ממאסרו" (סה"מ מלוקט, א, קפט).

גם במאבק האישי של כל אדם מול הרשע – ההחלטה האישית שהיצר אינו אלא "אין ואפס", תבטל ותעלים את הרע ותביא גאולה אישית וכללית לעולם כולו.

תודה לר' גאי דקל על העזרה בניתוח המגילה.

תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: [email protected]

פורים שמח!