רעיון לפורים

המגילה שקוראים בפורים נקראת על שם אסתר, "מגילת אסתר"; וצריך הסבר: מדוע באמת נקראת המגילה דוקא על שם אסתר – ולא על שם מרדכי, שגם הוא נוטל חלק פעיל בסיפור המגילה, והוא הביא את הנס הגדול של פורים? נכון שמי שבפועל הצליח לשכנע את המלך אחשורוש לבטל את הגזירה הנוראה של להשמיד להרוג ולאבד היתה אסתר המלכה, אבל מי שדחף ושכנע את אסתר למלך היה מרדכי, וכמו כן מרדכי הוא זה ששמע כיצד בגתן ותרש רוצים להרוג את המלך והציל את המלך מעצתם ובזכות זה שמר לו המלך כבוד וגדולה. בכל מקרה, ברור שהגיבורים במגילה הם גם מרדכי וגם אסתר, שניהם יחד, ונשאלת השאלה איפוא מדוע מייחסים את המגילה המכובדת דוקא לאסתר?
נוכל להבין זאת לפי שאלה נוספת, בפסוקי המגילה:

לקראת סיום המגילה, לאחר הסיפור של הנס הגדול וכו', מספרת המגילה על כך שעם ישראל החליט להנציח נס זה לדורות, לעשות יום מיוחד של חג פורים ולקיים בו מצוות מיוחדות לזכר הנס הגדול. ואז אומרת המגילה כך (ט, לא- לב): "לקים את ימי הפורים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה", ובפסוק הבא נאמר: "ומאמר אסתר קים, דברי הפורים האלה, ונכתב בספר".

בפסוק הראשון, לגבי תקנת "ימי הפורים האלה", מוזכרים הן מרדכי והן אסתר, שניהם יחד; אולם בפסוק השני מוזכרת רק אסתר. מה באמת ההבדל בין שני הפסוקים? למה בפסוק הראשון מוזכרים גם מרדכי וגם אסתר ואילו בפסוק השני מוזכרת אסתר בלבד?

התשובה היא, שבשני הפסוקים מדובר על שני ענינים שונים. בפסוק הראשון מדובר על התקנה הכללית של ימי הפורים: לקבוע יום טוב מיוחד עבור הנס, ולקיים את המצוות של משלוח מנות ומתנות לאביונים; אולם בפסוק השני מדובר אודות הענין של קריאת המגילה וכתיבתה בספר לדורות – וכמו שמסיים הפסוק: "ונכתב בספר".

ומכאן ההבדל בין שני הפסוקים לענין מרדכי: בפסוק הראשון מוזכרים הן מרדכי והן אסתר, משום ששניהם יחד הציעו את התקנה של חגיגת היום פורים בשמחה ומתנות; אולם בפסוק השני מוזכרת אסתר בלבד, משום שההצעה אודות כתיבת המגילה – הגיעה רק ממנה. מרדכי מצידו לא יזם את התקנה של המגילה, והיתה זו הצעה של אסתר בלבד [אם כי אחר כך הסכימו לכך חכמי הדור בראשות מרדכי – אבל מי שדחף את הרעיון היתה אסתר בלבד].

ולכן: על "לקים את ימי הפורים האלה בזמניהם", החגיגה הכללית של פורים, אומרת המגילה: "כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה", הם יזמו את חגיגת פורים; אולם לגבי "ונכתב בספר", כתיבת המגילה בתוך קלף מיוחד ועשיית 'ספר' מיוחד של מגילה, זה מיוחס לאסתר בלבד. ולכן באמת נקראת המגילה "מגילת אסתר" – משום שהיא זו שיזמה והביאה לכך שהמגילה לא תישאר סיפור שיימסר בעל פה מדור לדור, אלא תהיה ספר כתוב – מגילה על קלף.

ב.
אלא שאת זה עצמו צריך להבין: מדוע באמת מרדכי מצידו לא יזם את קריאת המגילה? במה הוא ההבדל בין קריאת המגילה לבין שאר המצוות של פורים, שלכן ביחס לכל המצוות האחרות היתה הצעה משותפת שבאה ממרדכי ואסתר ביחד, ואילו ביחס לקריאת המגילה היתה זו הצעה של אסתר בלבד ועד כדי כך שהיא נקראת על שמה: "מגילת אסתר"?
[דרך אגב: ההבדל בין קריאת המגילה לבין יתר המצוות של פורים בא לידי ביטוי מיוחד בקביעות של השנה בירושלים, כאשר חוגגים את "פורים המשולש" – שקריאת המגילה (ומתנות לאביונים) נעשים ביום שישי, ואילו השמחה הגדולה, משתה ושמחה, "עד דלא ידע", כולל משלוח מנות ונתינת צדקה לעניים (שוב), נעשית ביום נפרד – ביום ראשון. ומכך משמע, שקריאת המגילה היא ענין נוסף על עצם החגיגה של פורים, עד כדי כך שעושים זאת בשני ימים נפרדים. ואכמ"ל].

הנקודה היא, שהבדל זה בין מרדכי לאסתר מתאים עם ההבדל הכללי שאנו מוצאים ביניהם בדרך להציל את עם ישראל ולהביא את נס פורים:

מרדכי הוא זה שדואג לצד הרוחני של הנס. הוא זה שמכנס את עם ישראל ומעורר אותם בתשובה. הוא זה שלומד עם הילדים תורה ובכך פועל ישועות בשמים;

אולם אסתר היא זו שמיישמת את הנס בצד הגשמי. היא זו שמביאה את הנס לתוך גדרי העולם הגשמי והטבעי. היא זו שעושה את כל התיחכום של הזמנת המן לסעודה וכו' וכך מצליחה להפוך את לבו של המלך אחשוורוש. מרדכי הוא זה שהביא את הנס בשמים, אולם אסתר היא זו שהביאה את הנס בארץ, בתוך הטבע.

לכן גם בקביעות הנס הם חלוקים:

מרדכי שם את הדגש על כך שעם ישראל יזכור את הנס, את התעוררות התשובה, את הקדושה והשמחה הנשמתית האמיתית. לכן הוא זה שמתקן (ביחד עם אסתר) את ימי הפורים כיום של חג קדוש, יום של שמחה וצדקה, יום שבו יתעוררו מחדש להודות לה' על הנס. כל אלו הם צעדים פנימיים בעם ישראל, הנוגעים יותר בתחום הרגש והמחשבה, הנשמה. [דבר זה בא לידי ביטוי עוד יותר בזה שמרדכי רצה שיום הפורים יהיה אסור במלאכה, כמו שבת ויום הכפורים – שבזה רואים עוד יותר כיצד מרדכי שם את הדגש על הצד הרוחני, הקדוש והנשגב של יום זה; אם כי בפועל לא התקבלה תקנתו על ידי רוב החכמים, ולכן פורים מותר במלאכה].

אולם אסתר רואה חשיבות מיוחדת דוקא בכתיבת מגילה גשמית, שבתוכה תונצח הנס. מגילה ממשית בעולם, שלא רק הנשמה מרגישה אותה... אלא אפשר למשש אותה בידים של בשר ודם. גם גוי מגושם מסוגל לגעת במגילה, לקרוא אותה ולהבין את הנס. כשם שבפעולת ההצלה אסתר עסקה יותר בהבאת הנס אל הרובד הגשמי, הטבעי והמוחשי, מתוך דיפלומטיה והתחשבות כביכול עם הגויים והעולם החיצוני – כך גם בזכרון הנס אסתר דואגת לכך שהמגילה לא תישאר רק בזכרון המחשבתי של בני ישראל, אלא שתהיה זו מגילה 'רשמית' ומפורסמת, שהנס ישאיר את חותמו בצורה הכי מעשית והכי גשמית מוחשית: מגילת קלף שעומדת ומכריזה על הנס באופן הכי גשמי.

ועד כדי כך, כי חז"ל אומרים שגם לעתיד לבוא, כאשר יהיו גילויים חדשים ומופלאים בתורה עד כדי כך ש"כל הנביאים וכל הכתובים עתידים ליבטל" – גם אז מגילת אסתר תישאר בכל תוקפה ונצחיותה, והיא קיימת כמו חמשה חומשי תורת משה!

ג.

לפי זה נוכל גם להבין את ההבדל בין פורים לחנוכה: למה בחנוכה לא כתבו את הנס בתוך מגילת קלף? אמנם מזכירים את הנס על ידי הדלקת הנרות – אבל אין מגילה 'רשמית' כמו שיש בפורים!

כי כתיבת הנס בתוך מגילה גשמית, באה לבטא את העובדה שהנס חדר בתוך הטבע, בתוך הגשמיות – כפי שהיה בפורים, שהנצחון היהודי היה בצורה כזו שאחשוורוש עצמו הסכים לכך!

אולם הנס של חנוכה שונה לגמרי במהותו, והוא נחשב בכלל לנס רוחני ומופשט יותר. גזירת היונים מלכתחילה לא היתה על הגוף היהודי, היונים לא זממו להשמיד את עם ישראל כפי שרצה המן, והמלחמה שלהם כוונה בעיקר נגד הנשמה היהודית; גם הנצחון היה יותר 'נשמתי': בחנוכה ניצחו היהודים על ידי נסים גלויים שחרגו מגדרי הטבע, ולא על ידי התנהגות 'דיפלומטית' ו'מתחשבת' כפי שהיה אצל אסתר. במידה מסויימת נשאר הנס מנותק מהגדרים הטבעיים. ולכן גם זכרון הנס לדורות נקבע על ידי הדלקת נרות המעוררים את המחשבה ואת זכרון הנס – ולא על ידי כתיבת מגילה גשמית ומוחשית. [בהבדל זה שבין חנוכה לפורים יש להאריך עוד בכמה וכמה צדדים, ואכמ"ל].

מעובד לפי לקו"ש חט"ז שיחה א לפורים – ע' 352 ואילך.