מערכת COL
|
יום כ"ט תשרי ה׳תשע״ח
19.10.2017
"יש דורשין לשבח" אבל גם: "יש דורשין לגנאי" • מאמר נוקב
על 'הפרדה טבעית' בהקפות השניות, "וממחדל למחדל באותו מחדל: לאחרונה, נפוץ-נפרץ "מנהג" של מה שמכונה "מנין קרליבך". לאמור, שמארגנים תפילה בבית כנסת (הלל, או אמירת סליחות) בשיתוף כלי נגינה, בנוסח ובצביון הנ"ל. וזאת למודעי: הכנסת מוזיקה לבית כנסת במהלך תפילות – הינה פריצת גדרי עולם". ואיך כל זה קשור לפרשת נח? • מאמר נוקב מאת הרב דוד-מאיר דרוקמן, רב העיר קריית מוצקין • למאמר המלא>>
הרב דוד-מאיר דרוקמן. בתמונה הקטנה: תפילה 'בנוסח קרליבך' בחוה"מ סוכות
הרב דוד מאיר דרוקמן
"הדרת נשים" והמסתעף, הוא בהחלט בבחינת 'תפוח אדמה לוהט'. רק יזהו אותך כמי שמעורב בכגון דא – לאלתר יגיחו ממאורותיהם יפי הנפש, ובכללם, כמובן, המשועממות למיניהן, אלה שלדעתן (לפחות) - הינן 'דעתניות'.
אי לכך, ובמטרה שלא להסתבך, עובדא ידענא ברב מקומי מאנ"ש, אשר באתרא דיליה השנה התקיימו 'הקפות שניות' ברחבה שלפני בית הכנסת המרכזי במקום, והרב דנן (שמו שמור אצלי) עלה לברך את קהל החוגגים, ובכלל זה פנה הרב דווקא אל ..הגברים, וביקש מהם-מהאנשים להתרכז באמצע הרחבה של השמחה, וליטול חלק פעיל בהקפות, וכך, באופן נעים ואלגנטי, יצר הרב הפרדה טבעית.
לא אתחייב, שפה ושם לא התגנבה למיתחם 'עזרת הגברים' איזה סבתא, וזאת, במטרה לזכות את נכדיה בנשיקה לספר התורה, אבל 'בגדול' נשמרה ההפרדה, ומה שבוודאי, הכרזתו של הרב הייתה תצהיר ברור כי שמחה יהודית צריכה להתקיים תוך כדי תשומת לב ראויה לגבולות הצניעות והקדושה.
יש גם להביא בחשבון, כי ההקפות השניות המדוברות התקיימו בעיר שרוב תושביה לא מניחים עדיין תפילין דר"ת, ויש להניח שגם לא תפילין דרש"י... ובאותיות המדוברות; מדובר בעיר שתושביה הם בגדר של "תינוקות שנשבו". כך שהיה חשוב שכל זה יתקיים בתוקף הכי גדול אמנם, אבל בדרכי נועם. וקל להבין.
הציבוריות הדתית בעיר, ובעיקר אלה המכונים 'סרוגים', מאד עודדו את הקהל להשתתף דווקא בהקפות המסורתיות האלה, וכך אכן נערכו שמחות של הקפות שניות בעיר זו – בשתי רחבות מול בתי כנסת שבמקום.
מאידך, העיריה המקומית, ערכה "הקפות" (במרכאות כפולות), באיזה פארק עירוני - "הקפות" ללא הקפות; לא מעגלי רוקדים סביב "בימה" או כל כיו"ב, בלי "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא", וכמעט למותר לציין - בתערובת מוחלטת ומוצהרת, וזה כלל בעבר אף ריקוד של אשה עם ספר התורה עצמו, כאשר כל האירוע הלזה מתמקד סביב מופע ו'הופעה' של 'פייטן' ולהקת זמר. ודי בזיון וקצף.
ובנוגע לעניינו; מה מאד כאב הלב, שמאן דהו ייצוגי מאנשי שלומנו בחר להשתתף דווקא ב"הקפות" (כביכול) האחרונות, וזה בהחלט היה לרעווא למארגני ה"הקפות" ולזה הם בדיוק כיוונו, ולא במקרה הם פרסמו בעיתונות המקומית; כי בהקפות השתתף ונשא דברים - "רב חב"ד ב...".
*****
ותמה תמה אקרא: כמה טרח רבינו להזהיר, חזור והזהר, בכמה וכמה מהוראותיו – שלא תתפרש השתתפות של מישהו מאנ"ש באירוע פלוני או אלמוני – כהסכמה וכאישור.
כמה מביך, שבשביל כבוד מדומה, או חנופה לפלוני-אלמוני, לכאורה, מוכנים 'למכור את הנשמה'?
וגם זו 'רעה חולה' שבאיזה ערב 'שירה חסידית' לקהל מעורב (שצריך לדון, שאולי זה בגדר של "ההכרח לא יגונה" כאשר מדובר בקהל של יהודים דוויים, 'תינוקות שנשבו', אי שם בערבות סיביר) – יימצא מישהו מאנ"שינו שיפגין נוכחות דווקא במקום שכזה, (ועוד יופיע כמובן עם 'מדי א'- קרי, סרטוק וכו').
מה יש לדבר? דוגמא חינוכית חיה.
ולהעיר, כי בפאראד, התהלוכה המפורסמת בל"ג בעומר בהשתתפות מלכנו – ביקש הרבי כי הילדים ישירו, והילדות אך תמחאנה כף.
מצד "כבוד אלוקים הסתר דבר", - אינני מנדב כמובן פרטים על שמות ואישים רלבנטיים.
*****
וממחדל למחדל באותו מחדל:
לאחרונה, נפוץ-נפרץ "מנהג" של מה שמכונה "מנין קרליבך".
לאמור, שמארגנים תפילה בבית כנסת (הלל, או אמירת סליחות) בשיתוף כלי נגינה,
בנוסח ובצביון הנ"ל.
וזאת למודעי:
הכנסת מוזיקה לבית כנסת במהלך תפילות – הינה פריצת גדרי עולם.
כידוע, שהרפורמים בגרמניה, היו הראשונים שהכניסו עוגב לבית תיפלתם.
ורבנן קשישאי יצאו בחרב ובחנית נוכח תופעה זו, ואסרו בסכינתא חריפתא שילוב של כלי נגינה (אף בימות החול) במהלך תפילה בבית כנסת.
וגם כאן, מצינו, לאחרונה, שנכחו מי מאנשי שלומינו באירוע שכזה (מסתמא מתוך תמימות, ועקב חוסר ידע);
בהקשר לכך, אי אפשר שלא לציין, כי יש הוראה מפורשת (מהמזכירות) בקשר לשירי ש.ק. - וזה לשונה:
"לעתיד מסרתי כי יש להימנע מלהשמיע שירי...כי יש לו ווילדע שיטות (=שיטות פראיות), צריך זהירות בקשר לקומפוזיציות שלו (=לשירים שהוא מלחין), שזה נכנס בעולם" (כלומר שזה נהיה, מה שקוראים היום 'IN')
לא נגעתי.
*****
וכי יבוא השואל, מה לך ולדברי בקורת כבר במוצאי הימים הקדושים דחודש השביעי?
אלא, שכעין זה מקשה רבינו (לקו"ש, כ"ה, עמ' 19) –
ובהקדים; על הפסוק "נח איש צדיק היה בדורותיו", מפרש רש"י את המילה "בדורותיו"; "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ... ויש שדורשים אותו לגנאי".
שואל הרבי: תורתנו הק' הרי מורה לנו לדון כל אדם לכף זכות, ובכלל, נזהרת התורה להתבטא בגנות אפילו לגבי חיות טמאות, אז למה להציג את נח באור שלילי – לגנאי, אם אפשר להסתפק בהיבט החיובי?
אלא, שכידוע, שזה שהתורה נמנעת מביטויים שליליים, זה אמור אך לגבי סיפורים שבתורה. אבל כשזה נוגע, לא לסיפורים, אלא להנהגה בפועל – אין מנוס מלקרוא לילד בשמו, כי אחרת עלולים ללמוד ולאמץ הנהגות לא רצויות של פב"פ.
בהתנהגותו של נח היה גם צד שלילי (זה שהוא לא ביקש רחמים על בני דורו, כמבואר בזהר הקדוש), ולפיכך, אין מנוס מלתאר אותו 'באופן אובייקטיבי', חייבים להתייחס גם לנקודה כאובה זו, וזאת במטרה, שלא ישמש כ'מודל לחיקוי' - "לדורותיו", לדורות הבאים.
ודי למבין. ותן לחכם ויחכם עוד.
ויהי רצון שנזכה בעתיד אך "לדרוש לשבח".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
