א' מאנ"ש

לפני כשבועיים פירסמתי מאמר בבמה מכובדת זו תחת הכותרת 'אנא אחים, הצילו את משפחותיכם עכשיו'. בטור זעקתי את קולו של ההיגיון והאחריות שמבקש ומתחנן שכל אחד יעשה ביטוח רפואי לו ולבני משפחתו.

בבית הכנסת, בין מנחה למעריב האזנתי לשיחה שהפכה לדיון רב משתתפים על הטור שפרסמתי. למעשה גם אחדים מהקוראים שמכירים את דעתי וסגנון הכתיבה שלי, פנו אלי עם אותן טענות שהושמעו באותו דיון והוכיחו לי שאין צדק בטענותיי. "עובדה היא שכל קמפיין מגבית כזה מסתיים בהצלחה, הכסף מועבר למשפחה הנזקקת ואין צורך בהתחייבות קבועה לחברות הביטוח. בתור משפחת אנ"ש, אנחנו יכולים וחייבים לעזור אחד לשני", הם הסבירו לי.

דבר ראשון הסכמתי איתם, וכתבתי את זה גם בטור הקודם, כל אחד ממשפחת אנ"ש צריך וחייב לעזור למשפחה אחרת מאנ"ש שנקלעה למצוקה ל"ע. הרי כולנו "בני איש אחד אנחנו", ואם אנחנו לא נעזור איש לאחיו, מה יעשה זאת במקומנו? ואכן, זוהי גאווה עבורי להיות שייך למשפחה הגדולה שנקראת משפחת אנ"ש קהילת חסידי חב"ד שיודעים להתגייס בעת צרה ולעזור לחלק אחר מהמשפחה.

אך האם הקהילה יכולה להחזיק ולממן עוד ועוד צרות שמתווספות חדשות לבקרים ל"ע? לפני כמה חודשים פורסם באחד מהאתרים החרדים ראיון עם גבאי קופות צדקה שהתריעו כי "ארגוני הצדקה לא עומדים בנטל הכלכלי של ניתוחים והשתלות בחו"ל".

בין המרואיינים היה גם מנכ"ל של עמותה מוכרת בתחום העזרה לחולי כליות ומושתלים שאמר שארגוני החסד שחפצים לעזור כמיטב יכולתם, לא יכולים לסייע לכולם. עסקן רפואי נוסף אמר ש"קופות הצדקה לא יוכלו לדאוג לכם ואף לפרנס את משפחותיכם בעת מצוקה חלילה".

כאשר קופות צדקה וקרנות תמיכה בקהילות אחרות, עומדות לפני קריסה כלכלית ואינן מצליחות לספק מענה מושלם לכל הפונים אליהם, האם אנו נצליח אחרת? האם אנחנו יודעים לעשות משהו שהם לא יודעים?

החכם עיניו בראשו, והוא יודע ששוק ביטוחי הבריאות רווי בהצעות טובות וזולות, כך שבעלות של עשרות שקלים בודדים, ניתן היום לדאוג לכל המשפחה לכל צרה שלא תבואו לקנות שקט ורוגע נפשי במקום לדאוג ולחשוש מה יקרה ל"ע אם חס וחלילה יארע משהו לאחד מבני המשפחה.