שאלה: האם מותר לאדם לומר בבית העלמין או בביתו את ה'קדיש' גם אם אין במקום מניין?

תשובה: אמרו חז"ל במסכת מגילה: "כל דבר שבקדושה לא יהיה פחוּת מעשרה", שנאמר: "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ומפסוקים אחרים למדו ש'עדה' היא בת עשרה אנשים לפחות, כמו עדת המרגלים, והכוונה לגברים שהגיעו לגיל מצוות.

אמנם אין בקדיש שם ה', ולכן אין באמירתו בלי צורך איסור 'ברכה לבטלה' או 'הוצאת שם שמים לבטלה', ובכל-זאת כתבו הפוסקים: "כאשר טוב למעט בברכות, כך טוב למעט בקדישים". אמירת קדיש שאינה משיגה את ייעודה לקדש שם שמים ברבים, יש בה זלזול בקדיש.

הנימוק "למעט בקדישים" גרם לחכמי אשכנז לקבוע דיני קדימה בין האבלים, ודיני תושבים ואורחים, לפי המנהג הישן בקהילות אשכנז, שכל קדיש היה נאמר מפי אבל אחד בלבד. אילו היה אפשר לומר קדישים רבים, לפי רצון כולם, לא הייתה שום בעיה. בקהילות רבות נהוג גם כיום שלא להוסיף קדיש כשאפשר בלעדיו, למשל בשחרית של ראש חודש אלול – אומרים קדיש אחד בלבד אחרי 'שיר של יום', 'ברכי נפשי' ו'לדוד אורי'.

כשיש אזכרה בבית העלמין ואין מניין מקרב העולים לקבר - אפשר לבקש ממבקרים המצויים בבית העלמין להצטרף לרגע, לומר במניין פרק קצר מתהילים (כמו 'שיר למעלות') ומיד אחריו קדיש. אין חייבים לחכות לקדיש עד אחרי אמירת התהילים והתפילות של האזכרה, אלא אפשר לומר קדיש כשיש מניין, ולהמשיך אחר-כך באמירת התהילים בנחת.

מקורות: מגילה כג,ב. שו"ת דבר שמואל (אבוהב) סי' קפג. כנה"ג, הגהות הטור סי' נה. באר היטב סי' נה ס"ק א. משנ"ב בביה"ל סו"ס קלב. שו"ת יחוה דעת ח"ו סי' ה.