השבוע פנה אלי רופא משפחה מאנ"ש, ושאל האם מותר לו לתת אישור מחלה לפציינט שלו שפנה אליו בבקשה דלקמן: ראשית, הקדים הרופא לציין, כיום המדיניות המקובלת אצל הרופאים היא לתת אישורי מחלה ללא ערעור או הגבלה מצד הרופאים, אלא שבמקרה הנוכחי המטופל (=הפציינט) ציין באוזני הרופא שהוא זקוק לאישור זה כדי להשיג חופשה מאת המעביד שלו, וזאת משום שהוריו באים אליו מחו"ל לביקור בארץ לאחר שנים שלא נפגשו, והוא ביקש מהמעביד כבר לפני חודשיים שיתן לו במועד הנקוב חופשה של שבוע ימים לרגל הביקור, אך המעביד סירב בתוקף בטענה שכעת אין אפשרות לקחת חופשות עקב לחץ עבודה גדול בחודשים אלו ותינתן לעובדים חופשה מרוכזת בסוף השנה.

אי לכך העובד החליט "להעמיד את המעביד על מקומו", והודיע למעביד בבוקר יום בוא הוריו כי הוא חש שלא בטוב, ועקב כך אינו יכול לבוא לעבודה. כעת הוא בא אל הרופא שיתן לו אישור מחלה עבור שבוע ימים, כך יוכל לדבריו, לכבד את הוריו בהידור, להאכילם ולהשקותם ולדאוג לכל צרכיהם במשך השהות שלהם בארץ.

הפציינט אף הוסיף לציין שזה 5 שנים שלא לקח אף יום חופשה אחד מתוך ימי החופשה להם הוא זכאי ע"פ חוק ודין, אי לכך הוא מנצל במקומם את ימי חופשת המחלה להן הוא זכאי על  החוק.

הרופא שאלני האם מותר לו להיענות לבקשה זו, כאשר הוא יודע בוודאות שהאישור הוא שקרי.

תשובה

חולה שמשקר ומציג אישור מחלה ללא מחלה, הרי הוא עובר על איסור שקר דאורייתא[1], ואם נוטל הוא שכר מהמעביד בעקבות אישור זה, מתווסף לכך שהינו גוזל את המעביד.

ורופא המשתף פעולה ביודעים עם "חולה" זה - הרי הוא שותף למעשה השקר והגזילה[2].

כל עובד זכאי ע"פ חוק לקבלת ימי חופשה[3]  וימי מחלה[4], ובהעדר הסכם מיוחד עם המעביד, הוא זכאי לכך ע"פ התנאים הקבועים בחוק. זכויות העובד הללו שמוקנות לו ע"פ חוק, חיובם גם ע"פ תורה, כיון שבדיני פועלים הלכה פסוקה היא ש'הכל כמנהג המדינה'[5] [ואם יפחית המעביד מהתשלום המקובל אפילו פרוטה אחת, הריהו גזלן ועושק שכר שכיר מן התורה[6]].

במקרה שלפנינו העובד טוען שיש לו זכות לימי חופשה שלא נוצלו - והוא גובה אותם תמורת "ימי מחלה" שהמציא. אך אין כל היתר למעשה זה, וזאת מכיון שלא ניתן לקחת ימי חופשה ללא רשות והסכמת המעביד[7], ולכן במקרה שלפנינו שהמעביד לא אישר את ימי החופשה שביקש העובד, לא יכול העובד לקזז על דעת עצמו את ימי החופשה ב"ימי מחלה" מדומים.

בנוסף, גם עצם הטענה שלא נטל חופשה 5 שנים, אינה מקנה את הזכות למימוש כל ימי החופשה שלא נוצלו, שכן החוק קובע ש:"אין החופשה ניתנת לצבירה"[8].

מעבר לכך ראוי לציין, שגם אם העובד אינו חש בטוב, לא כל חולשה מקנה היתר שלא לעבוד ולהוציא בגינו 'אישור מחלה'. ע"פ ההלכה מי שחולה חולי קל צריך להגיע לעבודה ולבקש ממעבידו שיתן לו עבודות קלות יותר[9], ורק מי שחלה בחולי שאינו מאפשר לעבוד באופן זה, זכאי לחופשה. ולמעשה ההוראה וההנהגה המקובלת היא, שהדין תלוי לפי מנהג המקום, ובחולי שמקובל בו שאין מופיעים לעבודה כלל, זכאי העובד להישאר בביתו ולדרוש חופשת מחלה עבור כך, ואילו בחולי שבו נהוג במקומנו שהעובד מגיע לעבודה, אין היתר להישאר בבית, וכ"ש שלא לדרוש 'אישור מחלה' בגינו. ובכל מקרי ספק, הדבר נתון לפי ראות עיני הדיין.