הרב דוד דובוב

חלק שני

ו) סיפר אבי הכ״מ , שבכ׳ אב דשנת תש״ז , לימד הרבי להבחורים הלכה ב״הלכות אהבת ישראל״, שהי׳ בחור בישיבה צנוע ומאוד שקט והי׳ שפל רוח וכו, שאמו נפטרה כשהי׳ קטן.
והיום היארצייט שלה הי׳ ג״כ כ׳ אב.

ביום כ׳ אב בעת תפילת מנחה הרבי עומד אצל העמוד בזאל למעלה, ואומר 'קטורת'. וכל הבחורים מהישיבה מחכים להתפלל עם חדב״נ.

והבחור הי׳ בחדר השני (העזרת נשים) וג״כ רצה לסדר מנין כדי לומר קדיש על אמו, וכיון שהי׳ בעצם ביישן הי׳ קצת מבולבל ולא ידע מה לעשות, וכנ״ל שכל הבחורים היו בזאל הגדול. הרבי הבחין וראה שהבחור שעומד בחדר השני ומתבייש וכו', ואז הרבי הסתובב להבחורים בהזאל ואמר ״מען וועט נישט אנפיינגען ׳אשרי׳ ביז סוועט אויך זיין א מנין אין צווייטען חדר" (לא נתחיל 'אשרי' עד שיהיה מניין בחדר השני". הלשון אינו מדוייק אבל זהו התוכן).
וכמובן שמיד סידרו מנין מתפללים בשביל הבחור!...

ז) אבי הכ״מ סיפר, שכשהי׳ בחור ב770 שמע, שבאחד מימי סוכות תר"צ, בא החזן יוסל'ה רוזבלאט להרבי הריי״צ, בעת הסעודה הוא עמד ושר ניגון חזנות בהתפילה של ״ומפני חטאינו...״, אחר שגמר לנגן יוסל'ה אמר להרבי הריי״צ, ׳דער ומפני חטאינו איז נישט מיינער׳ ("זה לא שלנו". היינו שהוא לא המחבר של הניגון וד"ל)

והרבי הריי"צ ענה ״דאס איז דער חסרון, מען דאווענט ומפני חטאינו און מען זאגט סאיז ניט מיינער, ומפני חטאינו מיינט יעדער איינער, יעדער איינער דארף תשובה טאן !!! (זה החיסרון, שמתפללים "ומפני חטאינו", ואומרים שזה לא שייך אלינו. 'ומפני חטאינו' הכוונה לכל אחד, כל אחד צריך לעשות תשובה!!!)

ח) אבי הכ״מ סיפר, שפעם כשהי׳ בחור בישיבה ראה במוחש מה זה התקשרות של חסיד לרבי.
שבאחד השנים (תש"ח - ט - י), בערב ר״ה (או אולי ערב יוהכ״פ) , הוא עמד בתור למסור פ״נ להרבי הריי״צ, ועמד מיד אחר הרה״ח ר׳ יוחנן גורדון ע״ה,
וכשנתן ר׳ יוחנן הפ״נ, הרבי הריי״צ הביט בו בעיניים חודרות וכו', ומיד התחיל ר׳ יוחנן לבכות, פשוט געכליפעט...

ח) בעת שהי׳ בחור ב-770 בתשז ובאותו זמן היו כמה שהיו מסובכים במשפט, (הרבי הזכיר פרשה זו באחד השיחות של הספרים ואכ״מ כלל לפרט), והרבי הריי״צ אמר לא׳ מהם, אף שקיבל הלה גם ברכה - בזה הלשון ״אז מען קריכט אין בלאטע ווערט מען שמוציק״. (כשמתעסקים בבוץ - מתלכלכים)

ט) אבי הי׳ חבר במשך עשיריות בשנים בהחברא קדישא של אגו״ח (ואגב אף בשנים האחרונות -שלא הי׳ חבר פעיל מצד זקנותו - עכ״ז הוא התענה ביחד עם כל החברים כל השנים - עד שהי׳ פ"ח שנה - ביום ט"ו כסלו וכו').
וסיפר לי;
ששמע מר׳ ישראל דשייקאבסאהן , שהי׳ תמים א' שלמד בלויבאוויטש ולא התגורר בנוי יארק, וילדיו לצעריו לא הלכו בדרך החסידים וד"ל, ומקום מנוחתו הוא כאן בבית החיים של אגו"ח, ומקום קבורתו הוא בהצד דרום. הוא נפטר בשנות היו"דים , וילדיו עשו מצבה עם אותיות בולטות.
ובמשך כמה וכמה שנים נשאר כך.

אחר תשכ״ה והרבי (כידוע) כל פעם שהי׳ בהאוהל הלך גם לציון אמו הרבנית ע״ה, וזמן קצר אחר תשרי כ״ה , הרבי אמר להח״ק , שכשהוא הולך לאמא הוא רואה מצבה זו, ״און עס שטערט עם״, ויחליפו המצבה כנהוג באותיות חקוקות.

הח״ק צלצלו להמשפחה שיעשו מצבה חדשה, והם ענו, אין אנו מעוניינים בזה, עשינו כבר מצבה וזהו..., ואמרו, שאם הח״ק רוצים בעצמם לשלם בשביל מצבה חדשה הרשות בידם, וכך הווה, הח״ק שילמו ועשו מצבה חדשה.

י) סיפר אבי הכ״מ, אביו ר׳ יצחק ע״ה יצא מרוסיא בשנת תרפ״ב, ובא לריגא, והי׳ רב באחד הבתי כנסיות.

וכידוע המכתב ממנו, שכתב, שהוא עזר לר׳ מרדכי דובין ע״ה שכל הרבנים מריגא יחתמו שהם מקבלים עליהם הרבי הריי״צ כמנהיגם, וזה גם עזר - אחר י"ב תמוז פ״ז - להסכמת ממשלת לטביא שיבוא שם הרבי הריי״צ וכו'...

וזקני ר׳ יצחק, הי׳ שם בריגא עד תרפ״ט אחר חנוכה, שאז נסע למנשסתר , ובמשך אותו תקופה, הרבי הריי״צ מסר להבני בית ״אז סוועט זיין א שאלה זאל מען פרעגען ביי דובאוו״, (שתהיה שאלה, תשאלו אצל דובאוו. הוא הי׳ הפוסק דינים בבית הרב עד שנסע).

קודם שנסע זקני למנשסתר הי׳ ביחידות, והמילים האחרונים שאמר לו הרבי הריי״צ הי׳ ״ מיר וועלען זאך נאך זען״.

ברכה זו התקיימה ארבעה ימים קודם י׳ שבט תש״י, שאבי הכ״מ התחתן ז׳ שבט תש״י (כידוע), וזקני בא ונסע לנוי יארק, ונכנס ליחידות אור ליום ד' בשבוע, וזה הי׳ הפעם הראשונה - מתרפ״ט שראה בגשמיות את הרבי הריי״צ.

באותה שנה אחר סוכות פ״ח עד חנוכה פ״ט, זקני הי׳ מאוד קרוב להרבי שלנו, ודיבר עמו הרבה בלימוד וכו'.

וכידוע המכתב ממנו בתש"י (נדפס בימי בראשית) שכתב זקני על הרבי "הנני מכיר אותו מריגא״ וד"ל.

הרבי בא להחתונה של אבי (התמונות במקדש ישראל), וסיפר זקני לאבי, שאחר החופה זקני הזמין הרבי להישאר לסעודת החתונה, וענה הרבי שבעצם הי׳ נשאר, רק ״יעדער ליל חמישי, און יעדער מוצאי שבת האב איך א קביעות לימוד מיט׳ן שווער, און איך וועל דאס קיינמאל נישט אוועקגעבען!!!" (=שבכל ליל חמישי ומוצאי שבת יש לרבי קביעות לימוד עם הרבי הריי"ץ)

יא) אבי הכ״מ, סיפר, (ושמעתי זה גם מתלמידו במאנשסתר) , שאביו ר׳ יצחק סיפר שפעמיים ברוסיא הוא ראה הרבי שלנו כשהי׳ צעיר לימים.
פעם הי׳ בשנת תרס״ג, ופעם קיץ תרס״ח.

בתרס״ח בקיץ - סיפר זקני - הי׳ מעשה פלא, שהוא נסע אז עם חבירו מישיבה ר׳ שמואל גרוסמן ( בנו של החסיד הנודע ר׳ אשר ע״ה) לעיר ניקעלייאוו.
כשבאו לר׳ אשר, אמר להם באו לקבל שלום מר׳ לוי יצחק.

והלכו יחד לבית הרבי, וראו מחזה כזה, שר׳ לוי יצחק יושב על כסא בגינה וספר בידו, ושני בניו צעירים א׳ בן שש וא׳ בן שלש יושבים על הדשא ושומעים לאביהם, כשבאו קרוב ראו שהספר שר׳ לוי יצחק אחז הוא לקוטי תורה, (ופשוט אביו של הרבי למד עם הרבי ואחיו החסידישע פרשת השבוע),

ר׳ אשר - שהי׳ א ברייטע וכו' - שאל בהתפעלות ״דו לערענטס מיט זיי ׳לקוטי תורה׳ ??, זיי פארשטיין?? (אתה לומד איתם ליקוטי תורה? הם מבינים?)

ואביו של הרבי ענה בפשטות ״אויב דו ווילסט , קענסט זיי פארהערען״, (אם תרצה, תוכל לבחון אותם...) ור׳ אשר פנה להמבוגר מביניהם - הרבי , שהי׳ אז בן שש, ושאל לו וואס האסטו געלערענט, ומיד התחיל הרבי לחזור בע״פ כל העמוד של הליקוטי תורה שלמד !!!
(ולהעיר משיחת הרבי תשמ"ט שהרבי דיבר אודות הלימוד של לקוטי תורה ותורה אור שאמר (בערך הלשון) ״ווי סאיז געווען די טאטעס וואס פלעגען לערנען מיט די קינדער די חסידישע פרשת השבוע״, ועפ״י פשטות כוונתו הי׳ לאביו הקדוש וד"ל.)

יב) הנני מצרף תמונה מרוב רובם של הבחורים שהיו ב-770 בהתקופה של התחלת הנשיאות שבט תש"י - התמונה מחתונת אבי הכ״מ. (תמונת השער)