מערכת COL
|
יום כ"ט אייר ה׳תשע״ז
25.05.2017
פרויקט ב'כפר חב"ד': מסע לחב"ד ירושלים של היום ● הצצה
חמישים שנה לאיחודה של ירושלים ולשחרור הכותל, בדק שבועון 'כפר חב"ד' מה בדיוק קורה בגזרת הפעילות החב"דית בעיר ● יחד עם הרב נפתלי רוט – שעשרות השלוחים בעיר נהנים ממנו בעצה ותושייה, והרב יעקב הלפרין – שתומך ומסייע לשלוחים בתפקידו כחבר עיריית ירושלים, יצאנו לדרך ● בפרק הראשון בפרויקט החגיגי, ביקרנו בשלושה בתי חב"ד בעיר: פסגת זאב, נווה יעקב, מרכז ירושלים ● הצטרפו אלינו הצצה לכתבה
הדף הפותח של הכתבה ב'כפר חב"ד'
חיים גיל
ירושלים היא העיר הגדולה ביותר בארץ ישראל ואוכלוסייתה (הרשמית) כוללת יותר מ-800 אלף נפש, מרביתם יהודים. בשונה מחמש הערים הגדולות בישראל, ואולי בשל היותה אחת מארבע ערי הקודש והבכירה שבהן, ירושלים נחשבת עיר דתית-חרדית.
במאמר מוסגר: אוכלוסיית העיר הרשמית שונה מזו האמיתית מסיבות רבות. נמנה שתיים מהן. ערבים רבים שכבר מזמן אינם מתגוררים בעיר, משאירים את כתובת המגורים שלהם בירושלים משום שאם לא כן יאבדו את תעודת הזהות הכחולה שלהם.
מאידך גיסא יש עשרות אלפי תושבי חו"ל המתגוררים בירושלים ואלפי סטודנטים הלומדים במוסדותיה. אלה, על פי רוב, אינם מופיעים במרשם האוכלוסין הרשמי והעדכני אך הם חלק בלתי נפרד מהעיר. לפי ההערכות המחמירות, בכל זמן נתון מתגוררים בירושלים כ-80 אלף איש שאינם נכללים בנתונים הרשמיים.
נוסף על כך, ירושלים היא עיר המחוז של מטה יהודה, עיר הבירה של ישראל ומרכז המטרופולין הקרוי על שמה. היא שואבת לתוכה מידי יום ביומו יותר מ-100 אלף אנשים שבאים לעבודה, לקניות ולסידורים אחרים. ושוב, מדובר בנתונים מצמצמים.
כך או כך, העיר שחוברה לה יחדיו לפני יובל שנים בניסים גלויים, למעלה מדרך הטבע כפשוטו, מאכלסת מידי יום ביומו כמיליון נפש לפחות. ועוד לא אמרנו דבר על רבבות התיירים, הפועלים הזרים, המסתננים וכן הלאה.
במלאות חמישים שנה לאיחודה של העיר ולשחרור הכותל המערבי מידי צר, בחרנו להציב זרקור מול חב"ד בירושלים במסגרת פרויקט נרחב על בתי חב"ד ועל השלוחים הרבים הפועלים בעיר הקודש והמקדש. זהו הפרק הראשון מתוך הפרויקט המונומנטאלי.
לפני הכול גילוי נאות: כותב השורות גדל בירושלים משנות ילדותו המוקדמות וראה כיצד היא משנה את פניה החב"דיים מן הקצה אל הקצה. ריבוי המוסדות החב"דיים בעיר אינו רק פועל יוצא של הגידול החד במספר המשפחות החב"דיות, שעמד לפני שלושים שנה על מאות אחדות וכיום עומד על אלפים, אלא גם בשל מהפכת השליחות שעברה על העיר במהלך העשורים האחרונים.
נכון להיום, כפי שמספר הרב נפתלי רוט, האיש שמסתתר מאחורי המרכז החינוכי חסידותי כבר עשרות שנים, אך ידיו רב לו בפעילות השלוחים בעיר (עד שיש שמכנים אותו 'אבי השלוחים בירושלים'), קיימים בירושלים יותר מארבעים בתי חב"ד. מספר השלוחים גדול הרבה יותר, במיוחד אם מחשיבים את אלה הפועלים בשדה החינוך. למותר לציין שנוסף על השלוחים בעיר, קיימת פעילות ענפה של משפחות רבות מאנ"ש ומטבע הדברים יהיה קשה לסקור אותה ביריעה זו.
הנה זיכרון ילדות: פעם בשבוע ולעיתים בכל ערב, היו פוקדים את ביתנו חמישה-עשר מאנ"ש ונוטלים עמם חומר למבצע מזוזה. אבא כמעט לא היה בבית בערבים. הוא היה בבתיהם של יהודים אחרים בצידה השני של העיר. במשך כמה חודשים רצופים חרשו צוותים של אנ"ש ירושלים את שכונת ארמון הנציב ופקדו אלפי (!) בתים, ובהם נבדקו מזוזות, הותקנו מזוזות, דובר על תפילין, על טהרת המשפחה, על חינוך, על צדקה ועוד.
תחנה ראשונה
בית חב"ד פסגת זאב
בפרק הראשון שלנו במסגרת הפרויקט החלטנו לבקר בשלושה בתי חב"ד בעיר, שניים סמוכים זה לזה (במונחים ירושלמיים כמובן) ואחד במרכז העיר. את הביקור ערכנו עם הרב נפתלי רוט ועם הרב יעקב הלפרין, מי שאפשר להגדיר כשליח הרבי בעיריית ירושלים. אם רבים רואים ברב רוט את הדמות הדואגת לרוחניות של השלוחים שנהנים ממנו עצה ותושייה, נוכל להגדיר את הרב הלפרין כאימא של השלוחים, שכן הפריצה העצומה של בתי חב"ד בעיר במהלך העשור האחרון, נזקפת במידה רבה להתמסרות המוחלטת שלו לפעילות הפצת המעיינות בעיר על ידי שלוחי הרבי נשיא דורנו.
אגב, למי שלא מכיר את ירושלים מקרוב ולא מבין את משמעות הגודל, נמחיש את הדברים. ירושלים בנויה שכונות שכונות. שכונה ירושלמית טיפוסית היא עיר ממוצעת בישראל. קחו לדוגמה את שכונת קריית היובל, או את שכונת בית הכרם שבמערב העיר, או את השכונות הר חומה וארמון הנציב שבמזרחה. כל שכונה כזו כוללת עשרות אלפי תושבים. בשכונת פסגת זאב, שבה בחרנו לפתוח את פרויקט התיעוד הזה, מתגוררים יותר מ-40 אלף תושבים!
בשעת צהריים ירושלמית אנו עושים את דרכנו לבית חב"ד פסגת זאב צפון. בשכונה הענקית פועלים היום ארבעה בתי חב"ד. ואם תשאלו את השלוחים, זה לא מספיק. הרב יצחק קורץ הוא השליח בפסגת זאב צפון, הרב סימן קלימיאן הוא השליח במזרח, והרב אריאל פז והרב מאיר הרצל הם השלוחים במרכז.
כאמור, בחרנו הפעם לבקר את הרב קורץ אך אין ספק שעוד נחזור לשכונה הזו. במבנה החדש של בית חב"ד הבנוי בדוגמת בית רבנו שבבבל, אנו יושבים להתוועדות קצרה עם השליח. "הגענו לכאן לפני כעשרים שנה, בתחילת קיץ תשנ"ח. עוד קודם לכן התחלנו לפעול פה, אף על פי שהתגוררנו בשכונה אחרת, חרדית. אך בשלב מסוים היה ברור שעלינו לעבור ולהתגורר במקום השליחות", מספר הרב קורץ, שסיפורו, כמו סיפורם של שלוחים רבים, רצוף ניסים ומעורבות שמימית של המשלח.
"הדבר הראשון שעשינו היה תהלוכת ל"ג בעומר. לא היה לנו בית חב"ד ולא כסף ובעצם כלום. גרנו אז ברמת שלמה. ביקשתי תרומות מאנ"ש בקהילה כדי שאוכל לעשות את התהלוכה ובל"ג בעומר השתתפו בתהלוכה 150 ילדים כ"י. זו הייתה למעשה יריית הפתיחה".
אגב: בתהלוכה האחרונה, שהתקיימה אך לפני שבועיים, השתתפו יותר מ-600 ילדים, וזאת אף על פי שהיא נערכה ביום ראשון, שבו התקיימו לימודים בבתי הספר... הרב קורץ משתף אותנו בכמה נקודות ציון בחיי השליחות שלו. התהלוכה היא כמובן הראשונה שבהן. "הדבר הראשון שהבחנתי בו הוא שבכל האזור הזה של פסגת זאב צפון אין בית כנסת. התושבים נאלצו לכתת את רגליהם למקומות מרוחקים. בנו שכונה אך לא בנו בית כנסת. החלטתי שדבר ראשון אני צריך לדאוג לבית כנסת. ברוך ה' הצלחתי להקים כאן שלושה... רק בזמן האחרון חנכנו את הבניין הזה, שהוא בית חב"ד הכולל בית כנסת גדול ומרווח בנוסח חב"ד. האירוע הזה הוא נקודת ציון מרכזית בעבודת השליחות שלנו.
"הנה עוד נקודת ציון: יום אחד, לפני שנים רבות, התקשר אלי השליח בקטמון, הרב תמיר קסטיאל. הוא סיפר לי שהוא שמע שמתפנה מבנה של גן ילדים עירוני קרוב אלינו, על גבול שכונת נווה יעקב. 'תתקשר ותבקש את המבנה הזה', הוא אמר. בסייעתא דשמיא זכינו וקיבלנו את המבנה, שהיה ראשון הגנים שלנו בשכונה. כיום קיימים כבר ארבעה גני ילדים ובהם לומדים כמאה ילדים. הרבנית שרה קורץ, רעייתי שתחי', היא זו שמנהלת אותם ביד רמה.
"דבר נוסף שנחרת בזיכרוני כנקודת ציון בחיי השליחות שלנו כאן, הוא ליל הסדר הציבורי הראשון שערכנו. לליל הסדר הזה שעשינו בבית, כן, בסלון הבית שלנו, הגיעו שלושים אנשים. קנינו סירים גדולים מוסדיים ובישלנו אוכל בשפע. תחשבו, משפחה צעירה ובה ילדים קטנים רוכשת סירים ענקיים. השנה ברוך ה', בסדר שנערך כאן בבית חב"ד, בקומה השנייה, השתתפו יותר ממאה אנשים".
דומה שהאירוע המרכזי ביותר שמבטא אולי יותר מכול את הצלחת שליחותם של בני משפחת קורץ, הוא הקמת המבנה לבית חב"ד. "חששתי מזה מאוד. זה היה החלום שלנו מהרגע הראשון שבו הגענו. אבל חששתי שלא נוכל להגשים אותו. הייתה לנו חנות ששכרנו והיא שימשה את בית חב"ד במשך שנים. התייעצתי עם ידידים מבינים והם אמרו לי: 'אם לא תקום ותעשה מעשה, תישאר בחנות הזו כל החיים'.
"החלטתי להרים את הכפפה. קיבלתי הנחיות כיצד עלי למלא את הטפסים בבקשה להקצאת קרקע לבית חב"ד. החתמתי את התושבים והגשתי אותם. תהליך ההקצאה נמשך קרוב לעשר שנים! אבל לא אמרנו נואש. אחרי שאישרו לנו את ההקצאה הייתי צריך לגייס תרומות. שוב בא הבעל דבר וניסה לייאש, אבל ברוך ה' בדרך נס, גם הבעיה הזו נפתרה. הנה, עיניכם הרואות".
הרב הלפרין שמתוועד אתנו נזכר בפעם שהביא את ראש העיר, ניר ברקת, להשתתף בהנחת אבן הפינה. הרב קורץ מזכיר לו: "אמרת לו שהוא חייב לעזור לבית חב"ד". ואכן, בסיועו הפעיל של הרב הלפרין, חבר מועצת העיר ומנהל מחלקת הרווחה בעיר, סייעה העירייה בעבודות הפיתוח והבנייה בסכום נכבד למדי.
רגע לפני שאנחנו מסיימים את ההתוועדות המאולתרת, אומר לנו הרב קורץ: "את האחווה בקרב השלוחים בעיר תגלו לבד. אבל על האחווה ועל ההרמוניה בקרב השלוחים כאן בפסגת זאב, אני רוצה להעיד באופן אישי. הפעילות מתנהלת בשיתוף פעולה מלא וכל אחד מהשלוחים בשכונה עוזר לרעהו".
תחנה שנייה
בית חב"ד נווה יעקב
עם המילים המעודדות הללו אנחנו עושים את דרכנו לשכונה הסמוכה, נווה יעקב; השכונה הצפונית ביותר בעיר, שבה מתגוררים יותר מ-25 אלף נפש. זו שכונה מעורבת של שומרי תורה ומצוות וכאלה שעדיין לא. ויש בה קהילה חב"דית קטנה וקהילה ליטאית גדולה. כאן אנו פוגשים את השליח הרב מאיר שלמה בוטמן, והוא לוקח אותנו לבית הכנסת 'שלו', שהוא למעשה בית חב"ד ומרכז הפעילות בשכונה. הצבנו מירכאות על המילה 'שלו' משום שגם לו יש חלום לזכות בהקצאה ולהקים יום אחד בניין משלו...
נכון להיום שוכן בית חב"ד בתוך בית הכנסת של יהודי גיאורגיה בשכונה. "בקומה התחתונה, קומת המרתף, יש בית כנסת ליטאי; בקומה האמצעית, קומת הכניסה, יש בית כנסת של עולי גיאורגיה; ובקומה השלישית, העליונה, בית חב"ד". אולי זה נשמע טריוויאלי, אבל זה בהחלט לא מובן מאליו.
אי אפשר שלא להבחין בעובדה שמדובר במקום קטן מדי בעבור בית חב"ד. אבל הרב בוטמן נמצא בשליחותו כארבע שנים בלבד, כך שההספק די מרשים.
המשך הכתבה המרתקת מתפרסמת השבוע במגזין 'כפר חב"ד'. אל תחמיצו!
ירושלים היא העיר הגדולה ביותר בארץ ישראל ואוכלוסייתה (הרשמית) כוללת יותר מ-800 אלף נפש, מרביתם יהודים. בשונה מחמש הערים הגדולות בישראל, ואולי בשל היותה אחת מארבע ערי הקודש והבכירה שבהן, ירושלים נחשבת עיר דתית-חרדית.
במאמר מוסגר: אוכלוסיית העיר הרשמית שונה מזו האמיתית מסיבות רבות. נמנה שתיים מהן. ערבים רבים שכבר מזמן אינם מתגוררים בעיר, משאירים את כתובת המגורים שלהם בירושלים משום שאם לא כן יאבדו את תעודת הזהות הכחולה שלהם.
מאידך גיסא יש עשרות אלפי תושבי חו"ל המתגוררים בירושלים ואלפי סטודנטים הלומדים במוסדותיה. אלה, על פי רוב, אינם מופיעים במרשם האוכלוסין הרשמי והעדכני אך הם חלק בלתי נפרד מהעיר. לפי ההערכות המחמירות, בכל זמן נתון מתגוררים בירושלים כ-80 אלף איש שאינם נכללים בנתונים הרשמיים.
נוסף על כך, ירושלים היא עיר המחוז של מטה יהודה, עיר הבירה של ישראל ומרכז המטרופולין הקרוי על שמה. היא שואבת לתוכה מידי יום ביומו יותר מ-100 אלף אנשים שבאים לעבודה, לקניות ולסידורים אחרים. ושוב, מדובר בנתונים מצמצמים.
כך או כך, העיר שחוברה לה יחדיו לפני יובל שנים בניסים גלויים, למעלה מדרך הטבע כפשוטו, מאכלסת מידי יום ביומו כמיליון נפש לפחות. ועוד לא אמרנו דבר על רבבות התיירים, הפועלים הזרים, המסתננים וכן הלאה.
במלאות חמישים שנה לאיחודה של העיר ולשחרור הכותל המערבי מידי צר, בחרנו להציב זרקור מול חב"ד בירושלים במסגרת פרויקט נרחב על בתי חב"ד ועל השלוחים הרבים הפועלים בעיר הקודש והמקדש. זהו הפרק הראשון מתוך הפרויקט המונומנטאלי.
לפני הכול גילוי נאות: כותב השורות גדל בירושלים משנות ילדותו המוקדמות וראה כיצד היא משנה את פניה החב"דיים מן הקצה אל הקצה. ריבוי המוסדות החב"דיים בעיר אינו רק פועל יוצא של הגידול החד במספר המשפחות החב"דיות, שעמד לפני שלושים שנה על מאות אחדות וכיום עומד על אלפים, אלא גם בשל מהפכת השליחות שעברה על העיר במהלך העשורים האחרונים.
נכון להיום, כפי שמספר הרב נפתלי רוט, האיש שמסתתר מאחורי המרכז החינוכי חסידותי כבר עשרות שנים, אך ידיו רב לו בפעילות השלוחים בעיר (עד שיש שמכנים אותו 'אבי השלוחים בירושלים'), קיימים בירושלים יותר מארבעים בתי חב"ד. מספר השלוחים גדול הרבה יותר, במיוחד אם מחשיבים את אלה הפועלים בשדה החינוך. למותר לציין שנוסף על השלוחים בעיר, קיימת פעילות ענפה של משפחות רבות מאנ"ש ומטבע הדברים יהיה קשה לסקור אותה ביריעה זו.
הנה זיכרון ילדות: פעם בשבוע ולעיתים בכל ערב, היו פוקדים את ביתנו חמישה-עשר מאנ"ש ונוטלים עמם חומר למבצע מזוזה. אבא כמעט לא היה בבית בערבים. הוא היה בבתיהם של יהודים אחרים בצידה השני של העיר. במשך כמה חודשים רצופים חרשו צוותים של אנ"ש ירושלים את שכונת ארמון הנציב ופקדו אלפי (!) בתים, ובהם נבדקו מזוזות, הותקנו מזוזות, דובר על תפילין, על טהרת המשפחה, על חינוך, על צדקה ועוד.
תחנה ראשונה
בית חב"ד פסגת זאב
בפרק הראשון שלנו במסגרת הפרויקט החלטנו לבקר בשלושה בתי חב"ד בעיר, שניים סמוכים זה לזה (במונחים ירושלמיים כמובן) ואחד במרכז העיר. את הביקור ערכנו עם הרב נפתלי רוט ועם הרב יעקב הלפרין, מי שאפשר להגדיר כשליח הרבי בעיריית ירושלים. אם רבים רואים ברב רוט את הדמות הדואגת לרוחניות של השלוחים שנהנים ממנו עצה ותושייה, נוכל להגדיר את הרב הלפרין כאימא של השלוחים, שכן הפריצה העצומה של בתי חב"ד בעיר במהלך העשור האחרון, נזקפת במידה רבה להתמסרות המוחלטת שלו לפעילות הפצת המעיינות בעיר על ידי שלוחי הרבי נשיא דורנו.
אגב, למי שלא מכיר את ירושלים מקרוב ולא מבין את משמעות הגודל, נמחיש את הדברים. ירושלים בנויה שכונות שכונות. שכונה ירושלמית טיפוסית היא עיר ממוצעת בישראל. קחו לדוגמה את שכונת קריית היובל, או את שכונת בית הכרם שבמערב העיר, או את השכונות הר חומה וארמון הנציב שבמזרחה. כל שכונה כזו כוללת עשרות אלפי תושבים. בשכונת פסגת זאב, שבה בחרנו לפתוח את פרויקט התיעוד הזה, מתגוררים יותר מ-40 אלף תושבים!
בשעת צהריים ירושלמית אנו עושים את דרכנו לבית חב"ד פסגת זאב צפון. בשכונה הענקית פועלים היום ארבעה בתי חב"ד. ואם תשאלו את השלוחים, זה לא מספיק. הרב יצחק קורץ הוא השליח בפסגת זאב צפון, הרב סימן קלימיאן הוא השליח במזרח, והרב אריאל פז והרב מאיר הרצל הם השלוחים במרכז.
כאמור, בחרנו הפעם לבקר את הרב קורץ אך אין ספק שעוד נחזור לשכונה הזו. במבנה החדש של בית חב"ד הבנוי בדוגמת בית רבנו שבבבל, אנו יושבים להתוועדות קצרה עם השליח. "הגענו לכאן לפני כעשרים שנה, בתחילת קיץ תשנ"ח. עוד קודם לכן התחלנו לפעול פה, אף על פי שהתגוררנו בשכונה אחרת, חרדית. אך בשלב מסוים היה ברור שעלינו לעבור ולהתגורר במקום השליחות", מספר הרב קורץ, שסיפורו, כמו סיפורם של שלוחים רבים, רצוף ניסים ומעורבות שמימית של המשלח.
"הדבר הראשון שעשינו היה תהלוכת ל"ג בעומר. לא היה לנו בית חב"ד ולא כסף ובעצם כלום. גרנו אז ברמת שלמה. ביקשתי תרומות מאנ"ש בקהילה כדי שאוכל לעשות את התהלוכה ובל"ג בעומר השתתפו בתהלוכה 150 ילדים כ"י. זו הייתה למעשה יריית הפתיחה".
אגב: בתהלוכה האחרונה, שהתקיימה אך לפני שבועיים, השתתפו יותר מ-600 ילדים, וזאת אף על פי שהיא נערכה ביום ראשון, שבו התקיימו לימודים בבתי הספר... הרב קורץ משתף אותנו בכמה נקודות ציון בחיי השליחות שלו. התהלוכה היא כמובן הראשונה שבהן. "הדבר הראשון שהבחנתי בו הוא שבכל האזור הזה של פסגת זאב צפון אין בית כנסת. התושבים נאלצו לכתת את רגליהם למקומות מרוחקים. בנו שכונה אך לא בנו בית כנסת. החלטתי שדבר ראשון אני צריך לדאוג לבית כנסת. ברוך ה' הצלחתי להקים כאן שלושה... רק בזמן האחרון חנכנו את הבניין הזה, שהוא בית חב"ד הכולל בית כנסת גדול ומרווח בנוסח חב"ד. האירוע הזה הוא נקודת ציון מרכזית בעבודת השליחות שלנו.
"הנה עוד נקודת ציון: יום אחד, לפני שנים רבות, התקשר אלי השליח בקטמון, הרב תמיר קסטיאל. הוא סיפר לי שהוא שמע שמתפנה מבנה של גן ילדים עירוני קרוב אלינו, על גבול שכונת נווה יעקב. 'תתקשר ותבקש את המבנה הזה', הוא אמר. בסייעתא דשמיא זכינו וקיבלנו את המבנה, שהיה ראשון הגנים שלנו בשכונה. כיום קיימים כבר ארבעה גני ילדים ובהם לומדים כמאה ילדים. הרבנית שרה קורץ, רעייתי שתחי', היא זו שמנהלת אותם ביד רמה.
"דבר נוסף שנחרת בזיכרוני כנקודת ציון בחיי השליחות שלנו כאן, הוא ליל הסדר הציבורי הראשון שערכנו. לליל הסדר הזה שעשינו בבית, כן, בסלון הבית שלנו, הגיעו שלושים אנשים. קנינו סירים גדולים מוסדיים ובישלנו אוכל בשפע. תחשבו, משפחה צעירה ובה ילדים קטנים רוכשת סירים ענקיים. השנה ברוך ה', בסדר שנערך כאן בבית חב"ד, בקומה השנייה, השתתפו יותר ממאה אנשים".
דומה שהאירוע המרכזי ביותר שמבטא אולי יותר מכול את הצלחת שליחותם של בני משפחת קורץ, הוא הקמת המבנה לבית חב"ד. "חששתי מזה מאוד. זה היה החלום שלנו מהרגע הראשון שבו הגענו. אבל חששתי שלא נוכל להגשים אותו. הייתה לנו חנות ששכרנו והיא שימשה את בית חב"ד במשך שנים. התייעצתי עם ידידים מבינים והם אמרו לי: 'אם לא תקום ותעשה מעשה, תישאר בחנות הזו כל החיים'.
"החלטתי להרים את הכפפה. קיבלתי הנחיות כיצד עלי למלא את הטפסים בבקשה להקצאת קרקע לבית חב"ד. החתמתי את התושבים והגשתי אותם. תהליך ההקצאה נמשך קרוב לעשר שנים! אבל לא אמרנו נואש. אחרי שאישרו לנו את ההקצאה הייתי צריך לגייס תרומות. שוב בא הבעל דבר וניסה לייאש, אבל ברוך ה' בדרך נס, גם הבעיה הזו נפתרה. הנה, עיניכם הרואות".
הרב הלפרין שמתוועד אתנו נזכר בפעם שהביא את ראש העיר, ניר ברקת, להשתתף בהנחת אבן הפינה. הרב קורץ מזכיר לו: "אמרת לו שהוא חייב לעזור לבית חב"ד". ואכן, בסיועו הפעיל של הרב הלפרין, חבר מועצת העיר ומנהל מחלקת הרווחה בעיר, סייעה העירייה בעבודות הפיתוח והבנייה בסכום נכבד למדי.
רגע לפני שאנחנו מסיימים את ההתוועדות המאולתרת, אומר לנו הרב קורץ: "את האחווה בקרב השלוחים בעיר תגלו לבד. אבל על האחווה ועל ההרמוניה בקרב השלוחים כאן בפסגת זאב, אני רוצה להעיד באופן אישי. הפעילות מתנהלת בשיתוף פעולה מלא וכל אחד מהשלוחים בשכונה עוזר לרעהו".
תחנה שנייה
בית חב"ד נווה יעקב
עם המילים המעודדות הללו אנחנו עושים את דרכנו לשכונה הסמוכה, נווה יעקב; השכונה הצפונית ביותר בעיר, שבה מתגוררים יותר מ-25 אלף נפש. זו שכונה מעורבת של שומרי תורה ומצוות וכאלה שעדיין לא. ויש בה קהילה חב"דית קטנה וקהילה ליטאית גדולה. כאן אנו פוגשים את השליח הרב מאיר שלמה בוטמן, והוא לוקח אותנו לבית הכנסת 'שלו', שהוא למעשה בית חב"ד ומרכז הפעילות בשכונה. הצבנו מירכאות על המילה 'שלו' משום שגם לו יש חלום לזכות בהקצאה ולהקים יום אחד בניין משלו...
נכון להיום שוכן בית חב"ד בתוך בית הכנסת של יהודי גיאורגיה בשכונה. "בקומה התחתונה, קומת המרתף, יש בית כנסת ליטאי; בקומה האמצעית, קומת הכניסה, יש בית כנסת של עולי גיאורגיה; ובקומה השלישית, העליונה, בית חב"ד". אולי זה נשמע טריוויאלי, אבל זה בהחלט לא מובן מאליו.
אי אפשר שלא להבחין בעובדה שמדובר במקום קטן מדי בעבור בית חב"ד. אבל הרב בוטמן נמצא בשליחותו כארבע שנים בלבד, כך שההספק די מרשים.
המשך הכתבה המרתקת מתפרסמת השבוע במגזין 'כפר חב"ד'. אל תחמיצו!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
