הרב דוד מאיר דרוקמן

                       על מועדים ו"מועדים"
                    (ופרוטוקול הרבנות הראשית)

מועדי ישראל עליהם מצווים אנו מן התורה, ואלה שנצטווינו עליהם מדרבנן (חנוכה ופורים) – אינם רק זכרון למה שהיה פעם, אלא משמעות פנימית עמוקה להם מעבר לזכרון תודעתי או נוסטלגי גרידא.

לדוגמא, חג הפסח; עניינו הפנימי הוא, שמה שהתרחש לפני אלפי שנה, מה "שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים" - בשנה זו תשע"ז שוב התקיים במהלך שולחן הסדר ובעיקר בזמן אכילת המצה - ה"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים". זה שאנו לא ראינו זאת בעינינו הגשמיות, הבעיה היא מצדינו, כי אנו, כך מסתבר, לא רק גשמיים, אלא גם מגושמים, ואי לכך, טח עינינו מראות מראות אלוקים.

כיוצא בזה חג הסוכות: לא ניכנס במסגרת זו לרזי הסוד של הסוכה, ברם, למען הקיצור, נסתפק ברמז: ביציאת מצרים, האירו על בני ישראל אורות המכונים בתורת הקבלה בכינוי "אורות מקיפים", וזה מה חוזר על עצמו כל השנה מחדש במועד זה של חג הסוכות.

במגילת אסתר נאמר: "והימים האלה נזכרים ונעשים", ומפרש האריז"ל; "נזכרים – ונעשים", על ידי שמזכירים את ניסי פורים בקריאת המגילה, זה גורם שאותן 'המשכות' שהיו אז בימי מרדכי ואסתר, אותם עניינים נשגבים שהתגלו אז, בכל שנה – "נעשים". הכל חוזר על עצמו בכל פורים ו'נעשה' מחדש. ושוב, זה שאנו לא תמיד מרגישים – זה לא עקב חסרון ב'אורות' ובהמשכתן, אלא, זה בגלל שאנחנו בבעיה.

* * * *

מי שלא למד את ספר 'שערי אורה' על ענייני חנוכה לכ"ק אדמו"ר האמצעי, ספר שתוכנו עומק שבתוך עומק, עמוק עמוק מי ימצאנה, מי שלא העיף מבט בענייני חנוכה שבספר 'בני יששכר' – אחד שכזה, אין לו יד ורגל בענייני חנוכה. מי שחושב לתומו שכל נס החנוכה מתבטא אך בעובדות ההיסטוריות הכרוכות בחנוכה, ותפקידנו אנו מידי שנה אך להיזכר בניסים, ולהעתיר שיחזרו על עצמן גם השנה, וזהו! – אות היא, שלא זכה להתחבר לאור של תורת הסוד והחסידות, ובמילא, לא מתחיל אפילו להבין "מאי חנוכה".

אצל, מי שלדידו, חנוכה הוא אך זכר למה שהיה אז, ונדמה לו, שחכמים תיקנו את חנוכה כדי "להתייחד ולזכור" את הנסים – לאחד שכזה פשוט חסר בסיס מרכזי, לא רק בענייני חנוכה, אלא גם בהערכת גודל קדושתם של חכמי ישראל שראשם מגיע היה עד השמים.

לא בכדי, המתינו חכמי ישראל שנה שלימה ורק אז קבעו את החנוכה לדורות. הם – זי"ע רצו להיווכח, כי בחלוף שנה - עדיין מתנוצצים אותם אורות שמיימיים ('מיסטיים' קוראים לזה היום), כפי שהיו בזמן הנס, ורק אז כשהיו החכמים באותו הדור בטוחים כי לא מדובר במשהו חד פעמי – רק אז מלאם ליבם לקבוע מועד זה לדורות, באמירת 'הלל' וכו'.

* * * *

לא מכבר, התפרסם פרוטוקול של ישיבת מועצת הרבנות הראשית מחודש אייר לפני 50 שנה,
ישיבה שהתקיימה לאחר נצחון מלחמת ששת הימים, ובו נחשפה דעתו ועמדתו של רב חשוב ומכובד, שבהמיית נפשו נוכח חסדי ה' להם זכינו בשנים תש"ח ותשכ"ז– הצהיר ואמר כי כל אלה הם בבחינת "חנוכה חדשה", בהלל ובברכה, "לעולם ולדורות". לא פחות.

מעיון בכתביו של אותו רב חשוב, עולה שלא היה אמנם קטלא קניא בתורת הנגלה, ברם, עם כל הכבוד, לא ניכר כלל בחיבוריו איזושהי נגיעה קלה בפנימיות התורה. ולעניות דעתי, התוצאה הבלתי נמנעת והמתבקשת; השוואות 'מתמטיות' חיצוניות שבין חנוכה לימי 'העצמאות' וירושלים.

לו התבונן בתורת הדא"ח, היה משכיל כי מה שאירע בימי חשמונאי בחנוכה אינו אלא תוצאה וסימפטום של 'מהפכות' ב'גלקסיה' הרוחנית - בעולמות טמירין ונעלמים. לו הוגה היה ב'שערי אורה' במאמרי דא"ח על חנוכה, היה מכיר מסתמא את מקומו, שאיננו, עם כל הכבוד (ויש כבוד), שאין בן דורנו, דור יתום, חשוב ככל שיהיה, ראוי להתייצב בשורה אחת עם חכמי ישראל הקדמונים "ראשונים כמלאכים" ואף למעלה מזה - ולקבוע תקנות ומועדים נצחיים לעם ישראל.

* * * *

גם חג השבועות הממשמש ובא, איננו רק וסתם 'זכר' ל'מעמד 'הנורא הוד' שהתקיים לפני כך וכך אלפים שנה למרגלות הר סיני, אלא, בחג השבועות גם השתא, יחזור על עצמו מה שהיה אז; מתן תורה בקולות וברקים, ואדרבה, "קול השופר הולך וחזק" – ביתר שאת וביתר עז!

ובקשר לזה ידוע הסיפור אודות הרה"ק רבי חיים אברהם בנו של רבינו הזקן שפעם מצאו כ"ק אדמו"ר מהר"ש בליל חג השבועות בוכה, ולשאלת אדמו"ר מהר"ש את דודו-זקנו רבי חיים אברהם לבכיה ביו"ט שמצווה לשמוח בו - מה זו עושה? ענה; "שמעתי מאבי תורה על 'וספרתם לכם ממחרת השבת', וביאר ש'ממחרת השבת' צריך להיספר, ועי"ז; 'תספרו חמשים יום' – נעשה אור ('תספרו' מל' 'אבן ספיר'), ורואים את שער הנו"ן ("חמישים שערי בינה") - ואני אינני רואה...

וכ"ק אדמו"ר הריי"צ כותב שבחג השבועות:

"מתגלים ומאירים אותם האורות והגילויים שהאירו והתגלו בשעת מתן תורה, הנשמות שהן בגן עדן התחתון והעליון מתאספות למתיבתא דרקיעא",
ומוסיף, שחג השבועות הוא בדוגמת ר"ה ויוהכ"פ; "חג השבועות הוא זמן עת רצון מלמעלה, והשי"ת מטריד את את המקטרג על עם ישראל, בדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות בראש השנה ויום הקדוש דצום כיפורים.
זאת אומרת, אשר חג השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת שמים, וכן להתעסק בתשובה בנוגע לתורה, באין מפריע משטן המקטרג, כדוגמת זמן התקיעות בראש השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים".

אם נפער לנו קצת צוהר, ולו כסדק, למסתתר מאחורי הפרגוד של המועדים בכלל, וחג השבועות המתקרב בפרט – תוקל עלינו בע"ה המשימה, להתכונן לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.