בפרשת השבוע מופיעה בין השאר מצוות השבת, וזה ממקד את דיוננו השבועי במצווה מופלאה ומרוממת זו.

בימים האחרונים יצאו לאור שני הספרים המיוחדים "השבת בקבלה ובחסידות", לפני משנת חב"ד ותורת הרבי, מהם מתומצתת מעלת שבת ומכמניה בשקפה קלה וברורה. וכן מבוארים מנהגי שבת להלכה למעשה, בייחוד כפי הנהוג בעדת חב"ד.

אין-ספור ספרים ופרשנויות למצוות השבת, בהלכה, בדרוש, וכו', אבל מיוחדת בזה משנת חב"ד ותורת הרבי ה"מאירה" את נשמת השבת ומתוך כך היא מסבירה בחן וטוב-טעם את הפלאת השבת הלכותיה ומנהגיה.

מה חשוב יותר - חיי היהודי או השבת?

האם השבת חשובה יותר מחיי היהודי: מחד מחלל השבת נענש ב"מות יומת" – מכאן שהיא חשובה מהחיים, לכן המחללה נגזרת עליו כליה; ומצד שני כשקיימת התנגשות בין שמירת שבת לחילולה במקרה של סכנת נפשות אנו מצווים לחלל שבת ולהציל נפשות, משמע שהחיים חשובים משבת.


"מחלל" שבת

חז"ל מכנים את העובר על איסורי שבת "מחלל שבת" - תואר השמור בדרך-כלל רק לפוגע בעניני קדושה ושם-שמים ולא לעובר על המצוות חוץ משבת, ומדוע מי שלא שומר שבת נקרא "מחלל"?

מלאכות האסורות בשבת

שלושים ותשע מלאכות אסורות לביצוע בשבת אף אם הם ייעשו בקלות וללא כל עמל ויגיעה, לדוגמא: אסור להדליק אש בשבת אפילו כשזה נעשה בלחיצה על מתג חשמלי, שזה מעשה קל ולא מעייף ואילו להפך פעולות שאינן משלושים ותשע המלאכות, אין איסור לעשותן בשבת אפילו אם הן נעשות בעמל ויגיעה רבה ותוך הפרה מוחלטת של המנוחה. לדוגמא: מותר למלצר לעבוד כל יממת השבת ולסחוב מגשי מזון גדולים וכבדים ולהגישם לשולחן הסעודה, למרות שזה מאוד קשה ומעייף?

אותו דבר גם בקשר למלאכת הבערת אש: מילא בזמנים עברו שהדלקת אש היתה מעשה קשה של הקשה בשני אבני צור - ניתן היה להבין מדוע היא אסורה בשבת; אבל בזמנינו שההדלקה נעשית בלחיצת אצבע קלה [או אפילו בהשמעת קול למחשב] - מדוע היא אסורה? ובכלל - הלחיצה על מתג החשמל עשויה להיטיב את מנוחת ושלוות האדם, בהדלקת מזגן בקיץ או תנור חמום בחורף, ומדוע היא אסורה בשבת?

"מוקצה"

חפץ האסור בשימוש בשבת נקרא "מוקצה" ואין לגעת בו ולטלטלו, והדבר תלוי ברגע כניסת שבת ("בין השמשות"): דבר מוכן וראוי לשימוש בעת הכניסה - מותר בטילטול, ודבר שאינו ראוי לשימוש באותו רגע, אפילו שבמהלך השבת הוא נעשה ראוי - אסור בטילטול [לדוגמא: פרי שנשר מהעץ לפני כניסת שבת - מותר בנגיעה ואכילה; אבל פרי שבכניסת שבת היה מחובר לעץ ורגע אחר הכניסה נשר מהעץ - אסור בנגיעה ואכילה בשבת], ויש להבין מה ההגיון לאסור דבר ראוי בשימוש בגלל שברגע כניסת שבת הוא עדיין לא היה ראוי?

שכר ועונש

שבת "שומרת" את היהודי "מכל רע" ו"מן העבירה" - ויש להבין מדוע שבת, יותר ממצוות אחרות, מגינה ושומרת? עוד אמרו חז"ל שבזכות שבת זוכים באריכות ימים ועושר - "מאריכים ימיו ושנותיו", "יהיו עשירים בשביל שמכבדין את השבת", "ברכת ה' היא תעשיר זו ברכת שבת" ואמרו בזוהר ש"משבת מתברכים כל ימי השבוע" - ויש להבין מדוע שבת, יותר ממצוות אחרות, גורמת לאריכות ימים, עושר ורווחה?

מזל שבת(אי)

לכל יום בשבוע מזל מיוחד, והמזל השלט בשבת - "כוכב שבתאי", רע ושלילי מאוד! הוא הורס ומזיק, מחריב, הורג וגורם עצב וצער, לכן הוא נקרא "שבתאי" מלשון שבת-אַי, שהוא מכאיב, "אוֹי", לשובתים ולשמחים בשבת [לכן היו קדמונים שלא עשו מלאכה חדשה בשבת, שכן הרוח הרעה של המזל מונעת הצלחה ומקלקלת כל הנוצר בו] - ולכאורה איך זה מסתדר עם כך ששבת היא יום ברכה, הצלחה ושמחה?

לשאלות האמורות יש כמה תירוצים בתורת הנגלה, אך ביאור הקבלה והחסידות מיוחד בכך שרעיון אחד פוטר בצורה חדה וברורה את כל מכלול השאלות גם יחד.

מהות השבת

העולם והיקום בו אנו חיים, הינו אחד מני עולמות רבים שיצר בורא העולם, ובאופן כללי יש ארבעה עולמות - "עשיה", "יצירה", "בריאה" ו"אצילות".

רק עולם עשיה - בו אנו קיימים - הוא גשמי, אבל שאר העולמות אינם בעלי גוף ויסודות גשמיים, הם רוחניים ועל-חושיים, ובהם כוחות קדושה אלוקיים חזקים ונעלים מאוד והם קרובים להקב"ה באין-ערוך יותר מעולמנו.

בעת שיהודי - החי בעולם "עשיה" - מקיים תורה ומצוות, הוא זוכה להטהר ולהתקדש בכוחות אלוקיים נשגבים מהעולמות, הארמונות וההיכלות העליונים - בנקודה זו מתקיים ההבדל הגדול בין כל המצוות למצוות שבת:

שאר המצוות ממשיכות כוחות קדושה אלוקיים היורדים מלמעלה למטה, מהעולמות העליונים אל היהודי שבעולמנו; ואילו שבת מעלה ומרוממת את היהודי מלמטה למעלה, היא מוציאה אותו מהעולם הזה ומעלה אותו לעולמות עליונים.

כי למרות שלא כל אחד חש ומרגיש בהבדל בין שבת לחול, באמת יש הבדל מהותי עצום ביניהם: בחול נמצאים בעולמנו הגשמי, ובשבת כל הוויתו של היהודי משתנית לחלוטין, הוא "עוזב" את המימד הגשמי-חומרי הנחות והוא "מרחף" למעלה מעלה בהיכלות ורובדי קדושה עליונים ונשגבים "עד רום המעלות"! ובלשון הזוהר "שבת היהודי עושה עם המלך העליון, הוא והמלך עצמו על שולחן אחד"!

לא רק נשמת היהודי מתעלית בשבת אלא גם גופו הגשמי, והדבר משתקף בצורה החיצונית של האדם בשבת, כדברי המדרש "לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כמו שהוא בשבת", כי בשבת היהודי חי וקיים בעולם אחר ושונה לחלוטין, עולם של קדושה עליונה, ויתירה מזו: אפילו "ארבע אמותיו של היהודי" - רשותו ותחומו המותר, הבית, המזון והחפצים המותרים בשימוש בשבת - מצטרפים למסע ההתעלות לעולמות עליונים.

אמנם לא תמיד אנו מבחינים בעינינו הגשמיות-חומריות בהתרחשות שבתית מופלאה זו ובשינוי העצום שבין שבת לימי חול, אבל זו המציאות האמיתית - בשבת היהודי ורשותו עולים וקיימים בעולמות והיכלות עליונים! אצל צדיקים וגדולי ישראל בשבת הכירו על מראה פניהם הגשמי שינוי מהותי עד לבלתי הכר, אבל בעצם הדבר קיים אצל כל יהודי, שבכל מצב שיהיה הוא זוכה בקדושת השבת וסגולותיה, לכן אמרו שאפילו יהודי פשוט דובר אמת ואינו משקר בשבת כי "אפילו בנפש בור ועם הארץ גמור, מאיר אור קדושת שבת".

מספרים שפעם הבעש"ט יצא לקבלת שבת אל השדה ו"היו שם עדרי צאן, ולשמע תפילתו נתקבצו הצאן סיבבו וגעו", ופעם אחרת הצאן הגביהו רגליהם הראשונות ועמדו רק על שתי רגליהם האחוריות, כי "מחמת שקידש העולם והעלהו, גם הברואים שהיו אצלו נתעלו, ממילא הגביהו את עצמם", כלומר התעלות השבת של הצדיק ניכרה בגלוי והשפיעה גם על בעלי החיים שסביבו.

מצוות שבת ביחס לשאר המצוות

יוצא אפוא, ששתי מעלות מופלאות במצוות שבת על שאר המצוות:

א) כשמושפעת קדושה מעולמות רוחניים נשגבים לעולם גשמי נחות, מטבע הדברים נוצרת ירידת ערך והחלשת כוח, שכשהוא בביתו האמיתי והנכון, כלומר בעולם רוחני עליון הינו במלוא עוזו ותפארתו, אבל בבואו לעולם אחר - עולם גשמי נחות מלא טומאה ורע - הוא מתכסה בבגדים ומסכים המסתירים ומחלישים את תוקפו ועוצמתו.

לכן בכל המצוות, שיורד כוח אלוקי מהעולמות הקדושים לעולמנו החומרי - איכות הכוח האלוקי מוגבלת ומצומצת בהשוואה לכמו שהיא בעולמות העליונים עצמם; אבל בשבת שמתעלים ובאים לתוך עולמות הקדושה העליונים עצמם - זוכים להתחבר ולהתקדש בכוחות קדושה הרבה יותר נעלים ונשגבים.

ב) בכל מצווה ומצווה ממשיכים קדושה לחלק מהגוף ולא לכולו [למשל על-ידי הנחת תפילין מקדשים את היד והראש. על ידי אהבת ה' מקדשים את הלב]; אבל על ידי מצוות שבת כל גופו של היהודי, על כל אבריו וכוחותיו, מתקדשים ובאים בשערי ארמון הקדושה העליונה.

לפי זה נבין כמה פרטים בשבת:

א) שבת היא מצווה כללית ה"שקולה כנגד כל מצוות התורה", כי כל מצווה ומצווה נקראת "פרט" משום שהיא מקדשת אבר אחד בגוף האדם, והשבת היא כלל משום שהיא מקדשת את כל אברי הגוף.

ב) קיום מצוות שבת דוחה קיום מצוות רבות אחרות, לדוגמא: בראש השנה שחל בשבת אין תוקעים בשופר, בסוכות שחל בשבת אין נוטלים לולב, כי איך אפשר לוותר על מצווה כללית המקדשת את כל הגוף בשל מצווה פרטית המקדשת פרט אחד בגוף [ויתירה מזו - על ידי מצוות השבת ממשיכים קדושה גם לאבר הפרטי המסויים שאת מצוותו דוחים מפני השבת, כך שלמעשה אין האדם מפסיד שפע אלוקי באי קיום אותה מצווה הנדחית מפני השבת].

"מחלל" שבת

מַטְבע הלשון "מחלל שבת" מהווה מפתח להבנת המהות הפנימית של השבת, כפי שמגלה תורת הסוד:

כיוון שבשבת היהודי עוזב את העולם הזה והוא מתעלה לעולמות עליונים, ממילא נוצר מעין "חלל" ריק ופנוי בהויה הגשמית חומרית של העולם הזה בו נותרו רק מלאכות ו"איסורי שבת" (שהם לא מתעלים מעלה) והעושה את אותן איסורים צונח אליהם מטה, לכן הוא נקרא "מחלל" שכן הוא מאבד את הקדושה השבתית והוא נופל מטה לחלל התחתון.

וכך הוא גם מחלל ופוגם בקדושת השבת, שכן עם כניסת השבת כל יהודי מתקדש ומתעלה להיכלות שבת העליונים, וכאשר הוא צונח מטה, הוא "סוחב" איתו מטה גם את אותם כוחות נשגבים עליונים, ולא די שהוא פוגע בעצמו, בגופו ובנשמתו, הוא פוגע ומחלל (=מפיל לחלל) גם אותם, "מחלל (את קדושת) שבת".

אם-כן העובר על איסורי שבת קרוי "מחלל שבת" בשל כמה סיבות:

א) "מחלל" מלשון "חָלל" שבמעשיו האסורים הוא צונח מהיכלות הקדושה ל"חלל" התחתון. ב) "מחלל" מלשון "חול" שבמעשיו האסורים הוא מסלק את הקדושה מהשבת והוא הופך את השבת ליום של חול. ג) הוא מחלל ופוגם בקדושת שבת [ד) הוא מחלל ופוגם גם בכוחות האלוקיים של (השבת=) השבוע הבא].

השפעה ההרסנית של "מחלל שבת"

בשבת כאשר היהודי עוזב את ההויה החומרית, מנצלים את ההזדמנות הזו כוחות הטומאה והרע והם זוחלים וקונים שם אחיזה ושביתה זמנית למשך השבת, עד שהם יברחו ויסולקו משם עם שובו של היהודי בצאת השבת,

ממילא אותן מלאכות האסורות בשבת מפני שהם נשארו בהוויה התחתונה - למרות שבימי השבוע הם בחינת "חולין" (קליפת נוגה) ואינם מכוחות הטומאה והרע, הרי בשבת חבוקים בהם כוחות הטומאה והרע השליליים ביותר (רע שבקליפת נוגה, שלוש קליפות הטמאות), והעוסק באותן מלאכות דבקים בו אותם כוחות רעים ומסוכנים.

נוסף לכך, על-ידי ביצוע מעשה העבירה, במלאכות האסורות בשבת, מוסיפים ומגבירים את כוחות הטומאה, ועל-ידי זה מקשים על סילוקם מהעולם לאחר צאת השבת: כי במצב הרגיל מיד אחר שבת כשהיהודי שב להוויה הגשמית כוחות הטומאה מסתלקים; אבל אם חטאו במלאכות האסורות, כוחות הטומאה מתגברים ודבקים באותם מלאכות ואינם מסתלקים בצאת השבת (אלא רק לאחר עבודת התשובה).

[המחלל שבת בהיתר, לשם הצלת חיי חולה וכדומה, אף שגם הוא צונח לחלל הטומאה התחתון שבו קיימות אותן מלאכות שהוא עושה, אבל בכוח התורה הוא נשאר בקדושת שבת גם בהיותו מטה, ואף הוא שב ומתעלה מיד עם תום המלאכה].

תירוץ השאלות

המיוחד בשבת: בדרך-כלל נוטים לחשוב שככל שמתנתקים מהגשמיות כך מתחברים לרוחניות, ואכן כך הם פני הדברים בימי החול, אך בשבת המצב הפוך: דווקא הקירבה לגשמיות - אכילה, שתיה וכדומה - מביאה להתעלות רוחנית. כי היות שמאכלי שבת ספוגים בכוחות אלוקיים קדושים הרי כשהם מתעכלים בגוף, הם ממלאים אותו בקדושה ומקרבים אותו להוויה הרוחנית.

אדרבה: היות שה"כלי" של הגוף הגשמי ל"חוש" את מה שסביבו הוא אכילה ושתיה, לכן הוא מצווה לאכול, לשתות ולהתענג בשבת, שרק כך הוא יכול "לפקוח את עיניו" ו"לחוש" את היכלות הקדושה העליונה בה הוא מצוי בשבת.

הגדרת איסורי שבת

המלאכות האסורות בשבת אינן תלויות ב"כמות" המאמץ שהאדם משקיע כדי לעשותן, גם מלאכות הנעשות ללא מאמץ אסורות, כי סיבת האיסור היא מפני שהן קיימות בעולם ובהוויה התחתונה והמבצע אותן נופל מקדושת השבת ומחללה; אבל מותר לעמול ולטרוח בפעולות שאינן מלאכות, כמו הגשת מזון כשר לשולחן הסעודה - כי מזון זה התעלה יחד עם היהודי להיכלות העליונים והפך לחלק מ"תחום הקדושה", ממילא העיסוק בו הוא חלק מהעיסוק השבתי המותר.

גם הדלקת אש בשבת בלחיצת אצבע קלה [או אפילו בהשמעת קול למחשב] אסורה, כי האש החדשה הזו היא חלק מתחום הטומאה התחתון [משום שהיא לא היתה קימת לפני כניסת שבת ברגע ההתעלות לעולמות עליונים], והמצית אותה נופל לעולם התחתון המלא טומאה ורע.

מנוחה ושקט נפשי

3) לחיצה על מתג החשמל עשויה להיטיב את מנוחת ושלוות גוף האדם (בהדלקת תאורה, מזגן וכדומה), אך זו אינה המנוחה האמיתית - לכן היא אסורה:

בתפילת שבת אנו מבקשים "מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום השקט ובטח, מנוחה שלימה", מנוחה מיוחדת זו אינה בטלה וחוסר מעש של הגוף, אלא מנוחה אמיתית ומושלמת - מרגוע ושקט נפשי אמיתי וללא כל טירדה, עצב ודאגה,

מרגוע אמיתי אינו סותר בהכרח למאמץ פיזי גופני, אדם יכול לעמול בסחיבת יהלומים ומטילי זהב לרשותו וזה לא מפר את שלוותו, אדרבה זה מרגיעו ומשמחו; אבל כשהדעת מבולבלת וטרופה, אין כל מרגוע ושלווה.

והרי מאבק ומלחמה פנימית קיימת בין שני יצרי הלב, יצר החיים והטוב מול יצר ההרס והרע, מלחמה זו קשה, מאמצת ומפריעה וגורמת בלבול וסערת נפש, ואינה מאפשרת מנוחה, הרבה יותר משהעבודה והעמל הפיזי של הגוף אינם מאפשרים מנוחה.

אבל בבוא השבת כשהגוף והנפש הטובה שבאדם מתעלים (עליית העולמות) ומתנתקים מהיצר ההרסני, אז קיימת מנוחה אמיתית, כי אין מלחמה פנימית עם היצר הרע; אבל בימי חול שמחוברים ליצר רע, המנסה להציק ולפגוע בכל דרך - קשה להגיע למצב שאין שום טירדה ולו הקלה שבקלות.

לכן רק שבת היא יום של "מנוחת אמת" שבה היהודי נמצא בעולמות עליונים שיש בהם רק קדושה וטוב ואף לא מעט רע.

משום כך גם מלאכות הנראות כמרגיעות ומניחות את הדעת (הדלקת מזגן וכדומה) אסורות בשבת, כי זו מנוחה שיקרית, שבאמת היא "מורידה" את האדם לעולם של טומאה ורע המטרטר את מנוחת הנפש ושלוות האדם ומבלבלו, ואפילו מי שחושב שהעבודה גורמת לו רוגע ושלווה ובלעדיה הוא מתוח ועצבני, אסור לו לעבוד בשבת, כי על ידי המלאכה הוא יפול לשאול תחתית, דבר שבסופו של דבר יגרום לו בלבול וחוסר יישוב דעת.

רגע ההתעלות

העליה השבתית להיכלות העליונים נעשית ברגע כניסת שבת (ב"בין השמשות") ודבר הראוי לשימוש באותה שעה - מצטרף למסע העליה ומותר להשתמש בו בשבת; אבל דבר שלא ראוי ומוכן באותה שעה - מפסיד את העליה ושוב אינו יכול עוד להתעלות באותה שבת, לכן הוא נשאר בהוויה התחתונה ואסור להשתמש בו בשבת.

עונשו של מחלל השבת, ככל עונשי התורה, אינו עונש סתמי ומקרי לשם נקמה בחוטא, אלא הוא תוצאה ישירה ממעשה החטא הרע - בשבת הגשמיות והרוחניות, הגוף והנשמה, חיים ויונקים חיותם מהעולם וההוייה האלוקית העליונה בלבד (הרחוקים ו"מופשטים" מעולמנו השפל], מחלל השבת נופל מאותן היכלות מטה - ממילא הוא מתנתק ומאבד את מקור חיותו, ממילא הוא מת.

למרות הרע של מזל "שבתאי", שמחים בשבת ואין חוששים, כי היהודי חזק מהמזל - "בני ישראל נשגבים מעל המזל", ובמיוחד בשבת שעולים מעלה לעולם עליון (אצילות) שמעל המזלות.

זאת ועוד: גם לשבתאי הרע יש תפקיד חיובי וטוב בשבת, לסלק ולגרש את כוחות הטומאה והרע ולכלוא אותם בסגר ב"חלל" התחתון רחוקים ומנותקים מהיהודי.

* * *

המעוניינים להגיב על המאמרים, יכולים ליצור עמי קשר לסלולר – 5451613-054, מידי בוקר בין השעות: 08:00 עד 12:00.

ענינים אלו נדונו ונתבארו באריכות בספרי, "השבת בקבלה ובחסידות", ניתן להשיגם בחנויות הספרים המובחרות, או אצלי בסלולר.

גוט שבת!