מערכת COL
|
יום כ"ד שבט ה׳תשע״ח
09.02.2018
מה בין "רופא ידיד" ל"ד"ר זליגסון" ● סקירה
בשבת, כ"ה שבט, חל היארצייט של ר' אברהם-אבא זליגסון ע"ה שהיה רופא מזן אחר ותלמיד חכם שזכה לשמש את האדמו"ר הריי"צ ואת הרבי למעלה מארבעים שנה ● רופא בעל-שם עולמי קבע בפסקנות שיש לנתח, האמא סירבה בתוקף בחשש לגילה המבוגר, הרבי אמר לפנות ל'רופא החצר' ד"ר זליגסון שסבר שאין צורך בניתוח, מבלי שיקרא את הדו"ח הרפואי ● COL מפרסם את הסיפור המרתק וקווים אחדים לדמות שכבר לא קיימת ר' אברהם-אבא זליגסון ע"ה
ר' אברהם-אבא זליגסון היה רופא מזן אחר. חסיד יקר שלמד רפואה בצעירותו והציל יהודים רבים במלחמת העולם השנייה. זכה להיות רופאו של האדמו"ר הריי"צ בימיו האחרונים והרופא האישי של הרבי למעלה מארבעים שנה. "מגדולי הרופאים בימינו", אמר עליו הרבי. הוא ידע גם ללמוד, והרבי התבטא עליו: "אם הוא היה אצל הליטאים, היה נחשב לגאון". את ההערות שהוא כתב על ספר התניא, הרבי ביקש להכניסם לספרייתו.
היום, כ"ה שבט, הוא יום היארצייט של הרופא החסידי ר' אברהם-אבא זליגסון ע"ה.
הוא נולד בעיר קרקוב בשנת תרס"ז (לפני מאה שנה), לאביו החסיד ר' מיכאל-אהרן שהיה מצאצאי אדמו"ר הזקן (דרך בנו הרה"ק ר' חיים אברהם ע"ה). ר' מיכאל-אהרן זכה לארח את האדמו"ר הריי"צ בביתו בקרקוב, בסביבות שנת הולדתו של בנו, אברהם-אבא. לאחרי תקופת שנים, הרבי הריי"צ ביקש במכתב שיתחילו לעשות שיעור חסידות בבית. בהיות שלא היו חסידי חב"ד בקרקוב, הגיעו חסידי גור ובעלז ולמדו מספרי החסידות "תורה אור" ו"ליקוטי תורה".
ר' אברהם-אבא החל ללמוד ענייני רפואה בעיר ווילנא וגמר לימודיו בהצלחה רבה ועד שכבר נחשב לרופא מומחה לפני מלחמת העולם השנייה. הוא זכה להיכנס ל'יחידות' ראשונה אצל הרבי הריי"צ בשנת תרצ"ו. ואח"כ המשיך לשרת בתור "רופא בית הרב" ורופא בשכונת הרבי כארבעים שנה.
"אין צורך בניתוח"
אנו מביאים סיפור שסופר על-ידי ר' יוסף-יצחק ווילנקין והופיע בחלקו בשבועון 'כפר חב"ד' לפני מספר שנים:
"פעם אחת אירע שאמי ע"ה חשה מיחושים שונים בלב ונשימתה החלה להיות קשה עליה. בתחילה לא ייחסנו לכך משמעות מיוחדת, שכן אמי לא היתה בקו הבריאות כל-כך, ופעמים רבות אירע שחשה חולשה, אך כאשר מיחושים אלו הלכו והחריפו, התחלנו במאמצים לאתר רופא לב מומחה. באמתחתנו היו מספר שמות של רופאים טובים והחלטנו לשאול על כך את דעתו של הרבי . תשובת הרבי היתה: 'להתייעץ עם הרב טווערסקי'.
"הרב טווערסקי זה היה נוהג באדמו"רות, אך היו לו קשרים מסועפים רבים עם רופאים מהשורה הראשונה בכל התחומים. קשרים אלו איפשרו לו לקשר אנשים הזקוקים לרפואה עם רופאים בעלי-שם עולמי, ואף עם רופאים גדולים שכבר פרשו מתפקידם בשל גילם המתבגר.
"כשהתחוור לרב טווערסקי כי נשלחנו אליו מטעם הרבי, היה ניכר שהוא מתאמץ במיוחד למצוא עבורנו את הרופא הטוב ביותר. ואכן, לאחר שהפעיל את קשריו, נקבעה לנו פגישה, בהתראה קצרה ביותר, עם רופא לב ידוע שכבר חדל פציינטים ולא היו לנו סיכויים לפגשו אילולא ההתערבות.
"לאחרי סידרה של פגישות ובדיקות רבות שנערכו על ידו, המליץ הרופא על צינתור כהכנה לניתוח שייערך מספר חדשים לאחר מכן. מאחר ששיערנו שאמי תגיב בצורה קשה למימצאים אלו, ניסינו לבחון עם הרופא אפשריות נוספות, אך הוא היה נחוש ונחרץ בדעתו. במהלך פגישתנו המסכמת הוא חזר ואמר מספר פעמים: "להשערתי, ללא ניתוח, אין לה סיכוי להמשיך לחיות יותר מחצי שנה".
"כאשר סיפרנו על כך לאמי, היא קיבלה זאת, כצפוי, במורת-רוח. הסברנו לה שזו אבחנה של רופא גדול והרי הרבי הוא זה שבעצם שלח אותנו אליו, אם כן עליה לציית. אך היא דחתה כל ניסיון לשכנעה לעבור את הניתוח. "אין לי כוח עוד לניתוחים ואתם יכולים לכתוב לרבי בשמי שאינני מוכנה בשום אופן לעבור את הניתוח הזה", אמרה בפסקנות.
"בלית ברירה נאלצנו שוב לפנות אל הרבי ולקבל את הדרכתו הק'. במכתב הצגנו מצד אחד את המצב כמו שהוא, צירפנו את חוות הדעת המפורטת של הרופא שהרב טווערסקי הפנה אותנו אליו. הדגשנו גם את דבריו שבמידה שאימא לא תעבור את הניתוח אין לה סיכוי לחיות מעבר לחצי שנה. ומצד שני הצגנו את התנגדותה הנחרצת של אימא לעבור את הניתוח. המתנו במתח רב לתשובת הרבי".
"להתייעץ עם ד"ר זליגסון"
"לאחר כיומיים קיבלנו את תשובת הרבי: "להתייעץ עם ד"ר זליגסון". ניגשתי מיד לד"ר זליגסון וסיפרתי לו שנשלחתי אליו ע"י הרבי. שטחתי בפניו את הבעיה בתמציתיות. לא נכנסתי לפרטי המימצאים הרפואיים, רק אמרתי שאימי סבלה לאחרונה ממיחושים בלב ועל-פי מימצאי הרופא שהרב טווערסקי הפנה אותנו אליו, עליה לעבור ניתוח מידי.
"חשבתי שד"ר זליגסון יפתח בסידרת שאלות על מנת לקבל תמונה עדכנית על מצב בריאותה של אימי כדי שיוכל אכן לעיין לנו בעניין, להוראת הרבי. אך לתדהמתי, הייתה לו שאלה אחת בלבד: האם הרבי הפנה אתכם להתייעץ עם 'רופא ידיד' (ובהתאם לכך הגעתם להתייעץ עמי) או שהרבי הפנה אתכם להתייעץ עם 'ד"ר זליגסון'?" השבתי שהרבי הפנה אותנו ל'ד"ר זליגסון', "אם כן" , פסק לי הד"ר החסיד, "אין צורך בניתוח".
"הייתי די נבוך, נסיתי לעניין אותו במסמכים רפואיים הרבים שנשאתי עמי. ניסיתי לספר לו על הרופא הגדול אצלו ביקרנו ועל אזהרתו החד-משמעית האמורה, אך ד"ר זליגסון לא ממש התעניין בכל אלה. הוא דחה את כל דבריי. "לדעתי, אין צורך בניתוח", חזר ואמר.
"אולי לפחות תשוחחו עם הרופא הגדול ההוא", פניתי לד"ר זליגסון בניסיון אחרון. הוא גילה חוסר שביעות רצון בולט אך נעתר לבקשתי. קישרתי אותו טלפונית עם ביתו של הרופא ההוא. אמנם לא שמעתי את קולו של הרופא מעברו השני של הקו, אך היה ברור שהשיחה היתה 'דו-שיח של חירשים'.
זליגסון לא הציג כלל טיעונים רפואיים כלשהם. המשפט היחיד שחזר על עצמו מפעם לפעם במהלך השיחה היה שבכל אופן, לדעתו, אין צורך בניתוח. הרופא ההוא הרצה במשך כעשר דקות את עמדתו, אך זליגסון לא השתכנע. "הרופא ההוא אמנם סבור שצריך ניתוח, אך אני סבור שאין צורך בכך", הוא סיכם את הדיון, לאחר שהרופא מעברו השני של הקו טרק את השפופרת.
מעביר אחריות לרבי
"תיכף לאחר מכן התיישבתי לכתוב מכתב לרבי בו הרציתי בפרוטרוט את סדר השתלשלות העניינים עד כה. כתבתי שוב על ביקורנו אצל הרופא הגדול אליו נשלחנו כזכור ע"י הרב טווערסקי (ע"פ הוראת הרבי), ועל ביקורי אצל ד"ר זליגסון וסיימתי את מכתבי בהדגשה, שמיוסד על הוראת הרבי לפנות לד"ר זליגסון, ומיוסד על כך שהאחרון הורה שלא לנתח, הריני מודיע לרבי שמעתה לא נפעל כלום בנידון.
"בדברים אלה, בעצם, הודעתי לרבי שאנחנו מעבירים את האחריות אליו. לאחר זמן קצר ביותר נקראתי למזכירות הרבי.
"בידי המזכיר היה רק החלק של המכתב בו מופיעה חתימתי בלבד, ועל פיסת נייר זו היה כתוב בכתב יד קדשו של הרבי "אזכיר על הציון" (של חותנו האדמו"ר הריי"צ).
"למעשה, אימי ע"ה המשיכה לחיות ללא ניתוח בבריאות טובה 18 שנים (!) נוספות, כשבכל אותן השנים לא נזקקה כלל לבקר אצל רופאי לב. ופטירתה הייתה בשל מחלה שלא היתה קשורה כלל לבעיות הלב".
היום, כ"ה שבט, הוא יום היארצייט של הרופא החסידי ר' אברהם-אבא זליגסון ע"ה.
הוא נולד בעיר קרקוב בשנת תרס"ז (לפני מאה שנה), לאביו החסיד ר' מיכאל-אהרן שהיה מצאצאי אדמו"ר הזקן (דרך בנו הרה"ק ר' חיים אברהם ע"ה). ר' מיכאל-אהרן זכה לארח את האדמו"ר הריי"צ בביתו בקרקוב, בסביבות שנת הולדתו של בנו, אברהם-אבא. לאחרי תקופת שנים, הרבי הריי"צ ביקש במכתב שיתחילו לעשות שיעור חסידות בבית. בהיות שלא היו חסידי חב"ד בקרקוב, הגיעו חסידי גור ובעלז ולמדו מספרי החסידות "תורה אור" ו"ליקוטי תורה".
ר' אברהם-אבא החל ללמוד ענייני רפואה בעיר ווילנא וגמר לימודיו בהצלחה רבה ועד שכבר נחשב לרופא מומחה לפני מלחמת העולם השנייה. הוא זכה להיכנס ל'יחידות' ראשונה אצל הרבי הריי"צ בשנת תרצ"ו. ואח"כ המשיך לשרת בתור "רופא בית הרב" ורופא בשכונת הרבי כארבעים שנה.
"אין צורך בניתוח"
אנו מביאים סיפור שסופר על-ידי ר' יוסף-יצחק ווילנקין והופיע בחלקו בשבועון 'כפר חב"ד' לפני מספר שנים:
"פעם אחת אירע שאמי ע"ה חשה מיחושים שונים בלב ונשימתה החלה להיות קשה עליה. בתחילה לא ייחסנו לכך משמעות מיוחדת, שכן אמי לא היתה בקו הבריאות כל-כך, ופעמים רבות אירע שחשה חולשה, אך כאשר מיחושים אלו הלכו והחריפו, התחלנו במאמצים לאתר רופא לב מומחה. באמתחתנו היו מספר שמות של רופאים טובים והחלטנו לשאול על כך את דעתו של הרבי . תשובת הרבי היתה: 'להתייעץ עם הרב טווערסקי'.
"הרב טווערסקי זה היה נוהג באדמו"רות, אך היו לו קשרים מסועפים רבים עם רופאים מהשורה הראשונה בכל התחומים. קשרים אלו איפשרו לו לקשר אנשים הזקוקים לרפואה עם רופאים בעלי-שם עולמי, ואף עם רופאים גדולים שכבר פרשו מתפקידם בשל גילם המתבגר.
"כשהתחוור לרב טווערסקי כי נשלחנו אליו מטעם הרבי, היה ניכר שהוא מתאמץ במיוחד למצוא עבורנו את הרופא הטוב ביותר. ואכן, לאחר שהפעיל את קשריו, נקבעה לנו פגישה, בהתראה קצרה ביותר, עם רופא לב ידוע שכבר חדל פציינטים ולא היו לנו סיכויים לפגשו אילולא ההתערבות.
"לאחרי סידרה של פגישות ובדיקות רבות שנערכו על ידו, המליץ הרופא על צינתור כהכנה לניתוח שייערך מספר חדשים לאחר מכן. מאחר ששיערנו שאמי תגיב בצורה קשה למימצאים אלו, ניסינו לבחון עם הרופא אפשריות נוספות, אך הוא היה נחוש ונחרץ בדעתו. במהלך פגישתנו המסכמת הוא חזר ואמר מספר פעמים: "להשערתי, ללא ניתוח, אין לה סיכוי להמשיך לחיות יותר מחצי שנה".
"כאשר סיפרנו על כך לאמי, היא קיבלה זאת, כצפוי, במורת-רוח. הסברנו לה שזו אבחנה של רופא גדול והרי הרבי הוא זה שבעצם שלח אותנו אליו, אם כן עליה לציית. אך היא דחתה כל ניסיון לשכנעה לעבור את הניתוח. "אין לי כוח עוד לניתוחים ואתם יכולים לכתוב לרבי בשמי שאינני מוכנה בשום אופן לעבור את הניתוח הזה", אמרה בפסקנות.
"בלית ברירה נאלצנו שוב לפנות אל הרבי ולקבל את הדרכתו הק'. במכתב הצגנו מצד אחד את המצב כמו שהוא, צירפנו את חוות הדעת המפורטת של הרופא שהרב טווערסקי הפנה אותנו אליו. הדגשנו גם את דבריו שבמידה שאימא לא תעבור את הניתוח אין לה סיכוי לחיות מעבר לחצי שנה. ומצד שני הצגנו את התנגדותה הנחרצת של אימא לעבור את הניתוח. המתנו במתח רב לתשובת הרבי".
"להתייעץ עם ד"ר זליגסון"
"לאחר כיומיים קיבלנו את תשובת הרבי: "להתייעץ עם ד"ר זליגסון". ניגשתי מיד לד"ר זליגסון וסיפרתי לו שנשלחתי אליו ע"י הרבי. שטחתי בפניו את הבעיה בתמציתיות. לא נכנסתי לפרטי המימצאים הרפואיים, רק אמרתי שאימי סבלה לאחרונה ממיחושים בלב ועל-פי מימצאי הרופא שהרב טווערסקי הפנה אותנו אליו, עליה לעבור ניתוח מידי.
"חשבתי שד"ר זליגסון יפתח בסידרת שאלות על מנת לקבל תמונה עדכנית על מצב בריאותה של אימי כדי שיוכל אכן לעיין לנו בעניין, להוראת הרבי. אך לתדהמתי, הייתה לו שאלה אחת בלבד: האם הרבי הפנה אתכם להתייעץ עם 'רופא ידיד' (ובהתאם לכך הגעתם להתייעץ עמי) או שהרבי הפנה אתכם להתייעץ עם 'ד"ר זליגסון'?" השבתי שהרבי הפנה אותנו ל'ד"ר זליגסון', "אם כן" , פסק לי הד"ר החסיד, "אין צורך בניתוח".
"הייתי די נבוך, נסיתי לעניין אותו במסמכים רפואיים הרבים שנשאתי עמי. ניסיתי לספר לו על הרופא הגדול אצלו ביקרנו ועל אזהרתו החד-משמעית האמורה, אך ד"ר זליגסון לא ממש התעניין בכל אלה. הוא דחה את כל דבריי. "לדעתי, אין צורך בניתוח", חזר ואמר.
"אולי לפחות תשוחחו עם הרופא הגדול ההוא", פניתי לד"ר זליגסון בניסיון אחרון. הוא גילה חוסר שביעות רצון בולט אך נעתר לבקשתי. קישרתי אותו טלפונית עם ביתו של הרופא ההוא. אמנם לא שמעתי את קולו של הרופא מעברו השני של הקו, אך היה ברור שהשיחה היתה 'דו-שיח של חירשים'.
זליגסון לא הציג כלל טיעונים רפואיים כלשהם. המשפט היחיד שחזר על עצמו מפעם לפעם במהלך השיחה היה שבכל אופן, לדעתו, אין צורך בניתוח. הרופא ההוא הרצה במשך כעשר דקות את עמדתו, אך זליגסון לא השתכנע. "הרופא ההוא אמנם סבור שצריך ניתוח, אך אני סבור שאין צורך בכך", הוא סיכם את הדיון, לאחר שהרופא מעברו השני של הקו טרק את השפופרת.
מעביר אחריות לרבי
"תיכף לאחר מכן התיישבתי לכתוב מכתב לרבי בו הרציתי בפרוטרוט את סדר השתלשלות העניינים עד כה. כתבתי שוב על ביקורנו אצל הרופא הגדול אליו נשלחנו כזכור ע"י הרב טווערסקי (ע"פ הוראת הרבי), ועל ביקורי אצל ד"ר זליגסון וסיימתי את מכתבי בהדגשה, שמיוסד על הוראת הרבי לפנות לד"ר זליגסון, ומיוסד על כך שהאחרון הורה שלא לנתח, הריני מודיע לרבי שמעתה לא נפעל כלום בנידון.
"בדברים אלה, בעצם, הודעתי לרבי שאנחנו מעבירים את האחריות אליו. לאחר זמן קצר ביותר נקראתי למזכירות הרבי.
"בידי המזכיר היה רק החלק של המכתב בו מופיעה חתימתי בלבד, ועל פיסת נייר זו היה כתוב בכתב יד קדשו של הרבי "אזכיר על הציון" (של חותנו האדמו"ר הריי"צ).
"למעשה, אימי ע"ה המשיכה לחיות ללא ניתוח בבריאות טובה 18 שנים (!) נוספות, כשבכל אותן השנים לא נזקקה כלל לבקר אצל רופאי לב. ופטירתה הייתה בשל מחלה שלא היתה קשורה כלל לבעיות הלב".
הד"ר והחסיד אברהם-אבא זליגסון ע"ה מקבל כוס של ברכה מידי הרבי
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
