חיים גיל

"אחרי שריפה מתעשרים. אני לא יודע לגבי העניין הגשמי, אבל אני מרגיש שהפכתי עשיר באמונה", כך אומר לנו עדי כצנלסון מחיפה שביתו נשרף כליל בגל הצתות הטרור שפקד את ארץ הקודש בשבוע שעבר.

היי, רגע, עדיין אסור לקרוא לילד בשמו. למרות שראש הממשלה ושרים בממשלה הרשו לעצמם לומר שמדובר בפעולות טרור, בסופו של יום, בישיבת הממשלה שנערכה בתחילת השבוע בחיפה, על מנת להזדהות עם תושבי העיר שספגו את הפגיעה הקשה ביותר בגל הטרור האחרון, בחרה הממשלה שלא להכריז על האירועים כאירועי טרור. אם בשל שיקולים כלכליים ואם בשל שיקולים אחרים שאינם ממין העניין.

כמו בפעמים רבות בעבר, מה שברור לתושבי הארץ, אינו ברור למנהיגות הפוליטית. מה שהיה ברור לאנשים בשטח כבר ביום שלישי בערב, בשריפת הענק בזיכרון יעקב, בא לידי ביטוי בשפה מגומגמת ומסתייגת רק ביום חמישי, כאשר העיר חיפה בערה. המפכ"ל אמר כי מסתמן שחלק מהשריפות הוצתו בזדון וגורמים רשמיים בכוחות הכיבוי, הסכימו לאשר לראשונה שיש ממצאים המצביעים על יד מכוונת.

אך אין זה מתפקידנו לקבוע מי הצית מעל 1,700 שריפות ברחבי הארץ. בשוך האש יצאנו לחיפה, העיר שכונתה בעבר העיר האדומה שחלקים ממנה ראויים לכינוי העיר השחורה.

להבות האש

"שום דבר לא נשאר"

סיור בין החורבות העשנות חושף את ההרס שהותירה אחריה האש המאכלת. עדי כצנלסון משתייך לקהילת בית חב"ד בכרמל והוא אגב, אחד הבודדים שהסכימו להתראיין בשמם המלא. עדי חזר בתשובה לפני כשנה. "עדיין לא מלאה שנה להחלטה שלי לשמור שבת", הוא מספר לנו. "השבת הראשונה ששמרתי הייתה שבת פרשת ויגש. אז ניגשתי אל ה'".

מתברר שחסידי חב"ד בחיפה ומקורביהם הם אנשים צנועים מאוד שהחשיפה קשה להם. כמעט כל המרואיינים לכתבה זו, ביקשו במפגיע ששמם לא יוזכר. לא ברור לנו מדוע, אך נכבד את רצונם. אחד מהם סיפר לנו כי כאשר נאלץ להתפנות מביתו, לא לקח עמו כמעט דבר.

"כאשר ביקשו מאיתנו לפנות את הבית, חשבנו מה עלינו לקחת איתנו. לרגע לא העלינו בדעתנו שלא יהיה לנו לאן לשוב. כאשר התחבטנו בשאלה מה לקחת, אשתי נזכרה בשכנים שלנו. בדירה סמוכה גרה אלמנה עם בנה התינוק ועם אמה המבוגרת, עולה חדשה מברית המועצות לשעבר, שאינה יודעת עברית. היא לא הבינה מה השוטרים רוצים ממנה. בתה הצעירה, אמו של התינוק שנותר עמה בבית, הייתה בעבודה והיא לא רצתה לעזוב את הבית. אשתי בחרה לקחת אותה, כמעט בכוח, אל הרכב יחד עם התינוק וייתכן שבכך הצילה את חייהם".

האש הבוערת בבוקרו של יום חמישי לא נראתה כה מאיימת כפי שהתברר כעבור שעתיים-שלוש, בשעות הצהריים של אותו יום. המהירות המדהימה בה דילגה האש מצמרות העצים אל בתי המגורים, הפתיעה את כל התושבים. כצנלסון מספר: "הבית שלנו נשרף כליל. שום דבר לא נשאר. השיש נמס. המקרר התאדה כאילו לא היה. כל הבגדים והארונות הפכו לאפר. שתיים וחצי קומות נשרפו לחלוטין. האש הייתה כה חזקה שהיא המיסה כל מה שבא עמה במגע.

"אבל מדהימה העובדה שרק דבר אחד שרד את האש – החנוכייה שלנו... זו חנוכייה פשוטה עשויה פח. לא מדובר במתכת עמידה במיוחד ובכל זאת, מבחינתי זה היה איתות משמיים. דווקא הפריט הזה נותר לקראת הדלקת נרות חנוכה. אין לי שום הסבר לכך". למרות שנותר ללא בית וללא רכוש, הוא נשמע מעודד ומלא חדוות יצירה. "כן", הוא אומר, "אנחנו מתחילים עכשיו את הכול מחדש".

קשה שלא לקנא בעוצמת האמונה שהוא משדר במיוחד לנוכח העובדה שרק באחרונה סיים שיפוץ בביתו כפי שמספר לנו אחד מאנ"ש בחיפה שגם הוא פונה מביתו באותו יום. "עשיתי לו עבודה בבית וכואב לראות שדווקא אחרי שהוא הגיע, כמו שאומרים אל המנוחה ואל הנחלה וסוף סוף הבית נראה כמו שהוא רצה, הכול נשרף".
כפי שכבר צוין לעיל, מרבית המרואיינים ביקשו שלא נזכיר את שמם, גם ידידנו נמנה עליהם.
"אין לי סיפור מעניין בכלל", הוא אומר לנו. "אני קיבלתי טלפון מאשתי שעובדת קרוב לבית שיש שריפה ושמבקשים מהאנשים להתפנות מהבתים. הילדים היו בגנים ונסעתי לכיוון הבית אבל לא יכולתי להתקרב למקום. רציתי לקחת לפחות כמה בגדים אבל הדרכים היו חסומות. הסתובבתי כמעט שעתיים עם הילדים עד שהצלחתי להגיע לבית. לקחתי כמה בגדים ונסענו לדרום שם נותרנו עד מוצאי שבת. הריח היה כה מחריד עד שנאלצתי לעשות כביסה לכל הבגדים למרות שהלכתי ברחוב בסך הכול מאה מטר".

במשך היומיים שהיית מחוץ לבית לא חששת שהדירה נשרפה?

"יש עוד כמה חב"דניקים שגרים בשכונה כך שידעתי פחות או יותר היכן נשרפו בתים. בבית סמוך נשרפה דירה וברחוב שלנו שני בתים עלו באש. אבל קיבלתי עדכון שהבניין בו אנחנו מתגוררים לא נפגע. אני נזכר שביום חמישי, כאשר באתי לקחת דברים, אנשים הלכו עם מסכות כי לא היה ניתן לנשום".

וכאשר חזרתם במוצאי שבת?

"עדיין מאוד מסריח. גם עכשיו כשאנחנו מדברים. אבל ברוך ה'. הבית לא נפגע".
קשה מאוד למצוא חוקיות בדרך בה דילגה האש מבית לבית כשהיא פוסחת על בתים קרובים ובוחרת לעצמה דירות מסוימות שהפכו למאכולת אש. כצנלסון עמו פתחנו את הכתבה, מספר כי הגדר שבנה בינו ובין פארק סמוך, חסמה את האש מלהתקדם הלאה. "אבל אולי בגלל שהיא נכלאה בתוך החצר שלנו, היא התגברה ושרפה את כל הבית".

הנס הגדול

"הבית עומד על תילו"

הרב מנחם ישראל הוא מלמד בתלמוד תורה חב"ד בקרית שמואל. גם הוא מתגורר באזור שספג את מרבית הפגיעה. "הכול התחיל ביום חמישי בבוקר. אני מלמד בכיתה א' ואשתי התקשרה אליה וסיפרה שיש שריפה באזור שלנו. לא תיארתי לעצמי שמדובר במשהו כה דרמטי. חשבתי שזו מהדורה חוזרת של השריפה בכרמל.

"בשעה שתיים אשתי הגיעה אלי לתלמוד תורה והתברר שהסיפור הרבה יותר חמור ושאי אפשר לחזור לבית. משפחת למברג מאנ"ש בשכונה אחרת בעיר שמרוחקת מהאש, הזמינה אותנו אליה. ניסיתי להגיע לבית ביום חמישי בלילה אבל הכול היה חסום. נותרנו אצלם ללון. למחרת ביום שישי אשתי נסעה לבית כדי לקחת כמה דברים וראתה מה קרה. זה נס, אין לי מילה אחרת לתאר את זה.

"הכול מסביב, ברדיוס של 360 מעלות, שרוף, חרוך. אבל למעט גגון של מסתור כביסה וכמה כיסאות שהיו במרפסת וגיצי האש חוררו אותם, הבית כולו עומד על תילו. כלום לא קרה. החלונות היו סגורים כבר קודם והבית לא נפגע בכלל. בחוץ אפילו המנורות בשביל הגישה לבית נמסו מהחום. כל העצים נשרפו. העשבייה נעלמה.

"לא יכולנו לחזור הביתה לשבת משום שלא היה חשמל. חברת החשמל ניתקה את הזרם לכל האזור. במוצאי שבת החלטנו שאנחנו חוזרים ויהי מה, כמה אפשר להיות לנטל על האנשים היקרים שאירחו אותנו. ובהשגחה פרטית כאשר הגענו, חברת החשמל החזירה את הזרם וגם אני התוודעתי לנס הגדול שהיה לנו".

אי אפשר להתעלם מהערבות ההדדית והלכידות המדהימה של קהילת חב"ד בחיפה, כפי שעלה מהשיחות הרבות שניהלנו עם אנ"ש ומקורבים לשלוחים בשכונות שנפגעו. הרב אוהד אנטרוג, אחד השלוחים הפועלים בכרמל, שבעצמו נאלץ להתפנות, סיפר לנו כי בימים אלה מתקיימים דיונים סביב הסיוע שיעניקו השלוחים לתושבים שניזוקו באש.

מה שלא סיפר היא פעילותו שלו למען אותם אנשים במהלך הימים הקשים של סוף השבוע הקודם. דברים עליהם שמענו מחברים בקהילת חב"ד המקומית, בעיקר מקורבים, שכאמור, ביקשו לא להזכירם בשמם. "אוהד טרח למצוא פיתרון לכל מי שנתקע ולכל מי שהיה זקוק לעזרה. הוא אפילו דאג לציציות ותפילין למי שביתם נשרף", אומר לנו אחד מהם.

אנטרוג עצמו מספר כי מרבית המפונים מצאו מקום ללון בימים שחלפו ואומר כי בעצה אחת עם השליח הראשי בעיר, הרב דב גינזבורג, בכוונתו להקים מרכז סיוע שיעזור לחסרי הבית להתמודד עם הבירוקרטיה המתישה. "גם אם יכירו באירוע כאירוע טרור, וגם אם האנשים יקבלו פיצוי מחברות הביטוח, עדיין מדובר בפרויקט אורך ומתיש של השגת אישורים להרוס ולבנות. ואנשים במצב הזה צריכים עזרה".

הוא מוסיף ואומר שבימים הקרובים יוחלט כיצד ניתן לסייע לאותם אנשים. "אנשים צריכים בגדים, מוצרי חשמל בסיסיים וכן הלאה. אנחנו נעשה כל מאמץ על מנת להגיע לסיכומים עם רשתות בגדים ומוצרי חשמל כדי להקל על הנפגעים להתארגן מחדש ולו באופן זמני. יש אנשים שכל מה שנותר להם זה הבגדים שלגופם", הוא אומר.

***

אל תחמיצו את המשך הכתבה המרתקת - השבוע במגזין 'כפר חב"ד': החוויות האישיות הלא פשוטות, ההתחזקות הרוחנית בחיפה, הניסים הגדולים, האווירה המלכדת באנ"ש חיפה והראיונות השלוחים שנשארו בכינוס בניו יורק ופיקדו על החמ"ל מרחוק. למגזין 'כפר חב"ד' העשיר בתוכן, מצורפים מוספים שבועיים מיוחדים לנשים ולילדים