מערכת COL
|
יום י"ד חשוון ה׳תשע״ז
15.11.2016
קול אחד שעצר את הסחף ● מיוחד
לפני כיובל שנים, כאשר התושבים היהודים של קראון הייטס ברחו מהשכונה, היה קול אחד שקם כדי להתמודד עם המצב הקשה, ועצר את הסחף – קולו של הרבי לסיפור המלא
"אלפי יהודים צעדו בראש השנה לאחר תפילת מנחה לאורך שדרות איסטרן פארקוויי ככל שהעין יכלה לראות", מתאר בזכרונותיו הרב מנחם וולף ביומנו על חודש תשרי תשכ"ה עם הרבי.
"למרות שתושבי קראון הייטס אלה לא היו חסידי חב"ד, רבים המתינו לראות בציפייה ובכיליון עיניים את התהלוכה של ה'תשליך' שבראשה עמד הרבי, שהובילה אל הגן הבוטני. לבושים בבגדי יום טוב שלהם, הם המתינו שהרבי יחלוף על פניהם ויאמר להם "גוט יום טוב". מי שלא חווה את זה, קשה לו לדמיין עד כמה קהילת קראון הייטס היתה עשירה ומגוונת בימים אלו", הוא מתאר ביומנו.
"כל השכנים שלי היו יהודים דתיים, מרקעים שונים," משתף הרב יוסל כצמן, שגדל בשכונת קראון הייטס בשנות הכפ"ים המוקדמות.
גבולות הקהילה היהודית של קראון הייטס נעו אז בין רוצ'סטר Avenue מזרחה עד וושינגטון אווניו מערבה, דרך Linden Boulevard ו הצפוני באיזור שדרת אטלנטיק.
למעלה מ -40 בתי כנסת מכל הסוגים מילאו את השכונה הפורחת. בתי כנסת אלה כללו בתי כנסת גדולים כמו 'עדת ישראל הצעיר' על איסטרן פארקוויי ו Ave. Albany (לימים הוחלף בבניין דירות) והשטיבלאך החסידי של ויז'ניץ (כיום 'בית בנימין') ובית כנסת של חסידי סאטמר.
בעלז, גור, סדיגורא, סקוור, חסידות סקולען, ספינקא ועוד רבים אחרים היו בין בתי הכנסת בקראון הייטס, ואפילו כמה אדמו"רים חסידיים יושבו בקראון הייטס בזמנו.
בית כנסת ליטאי גם היה בקראון הייטס, וכן בית הכנסת אגודת ישראל ברחוב קראון, בית המדרש Novominsker על קרול סנט ושדרה לסנקטאדי (כיום קהל חסידים), ואחרים.
גם העסקים היהודיים פרחו בשכונה: חנויות מכולת כשרה ועסקים יהודים שהיו פזורים ברחבי קראון הייטס, כמה מהם באיזורים מרוחקים יחסית. בשדרות יוטיקה היו: חנות פיצה כשרה, מסעדה, חנות ממתקים, חנות היודאיקה של פלור ועוד.
המצב הפורח והרגוע, ואוירת ה'היימיש' שהיתה בשכונה, החלה להתערער בפתאומיות בסביבות שנת תשכ"ה. אולי עקב פעולות של כמה מתווכים אנוכיים, גרמה למרבית תשובי השכונה לברוח, והפך אט אט את השכונה לאמריקאית-אפריקאית עם רמה סוציו-אקונומית נמוכה.
כמעט כולם עזבו את השכונה
בסביבות שנת תשכ"ט, כל היהודים חוץ מחסידי חב"ד, עזבו את השכונה. היו גם מספר משפחות חב"ד שעברו לבורו פארק, תחת הרושם שבקרוב (ח"ו) כל שאר תושבי השכונה יצטרפו אליהם.
מי שכן נשאר בשכונה, היה חשוף לעיתים קרובות להטרדות או גרוע מכך, אלימות מצד השכנים החדשים.
הילדים ששיחקו בחצר ישיבת חב"ד בדבפורד הותקפו לעיתים קרובות בהפסקות ע"י פרחחים שפקדו את הרחובות.
באהלי תורה, הממוקם על איסטרן פארקוויי ובבופאלו Avenue, הילדים סבלו גם הם.
בעלי עסקים פחדו לפתוח את עסקיהם מוקדם מדי בבוקר. לאחר רדת החשיכה, רחובות קראון הייטס הפכו שוממים. מעטים רצו לקחת את הסיכון להיתקל בפושעים וכנופיות ששוטטו בשכונה.
המשטרה לא עשתה כמעט דבר כדי לעצור את הסכנה עבור תושבי השכונה, והקיראות לעזרה לפוליטיקאים המקומיים נפלו על אוזניים ערלות.
רק קול אחד התייחס לנסיבות הקודרות, ורק אדם אחד התעקש כי יש להתייחס בגישה שונה לחלוטין למצב. היה זה...
הרבי.
באחת ההתוועדויות פנה הרבי באופן תקיף וקרא לחזק את השכונה היהודית של קראון הייטס. הרבי הכריז:
"כן יקום, עס וועט דא זיין די שכונה, מען דארף נאר טאן! ("כן יקום, פה השכונה תקום ותהיה, אנו רק צריכים לפעול!")
* לקריאת המאמר המלא במגזין Derher Chassidisher - לחצו כאן
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
