מערכת COL שמחה להגיש לקהל הגולשים פרק רביעי בסדרה החדשה והמקורית: ניגוני חב''ד, לצד הסבר על משמעותם הפנימית והעמוקה.

ותב הסדרה פורט על מיתרי הנפש, ומנגיש את המהלכים בכל תנועה, בכל תו, לצד ניתוח 'פנימי' ומרתק, המרטיט נימים חבויים בעמקי הנשמה.

בפרק הרביעי: האזינו לניגון שבת ויום טוב", - ובמקביל קראו את ההסבר המצורף, כשער לעולם הנגינה החב"די הקסום:

המלצת הכותב לקוראים: מומלץ להפעיל את הניגון ברקע, ואז לקרוא את הטקסט המצורף בו זמנית].

להאזנה - לחץ כאן


מאת: מנדי זאיאנץ


הרבה סוגי ניגונים בעולם.
ניגונים קלילים, וניגונים כבדים ומחושבים, ניגונים עליזים ומשוחררים, וניגונים תקיפים ותובעניים, ניגונים מסובכים וארוכים בעלי תנועות רבות ומגוונות, וניגונים פשוטים בעלי תנועה אחת המבטאת נקודה פשוטה בנפש.

האדם המשורר את הניגון במתינות, אם רק בעל נפש ודמיון הוא, רואה לנגד עיניו את המצב בו היה המלחין בעת שנשפך ממנו הלחן המושר.

כשמפזמים או מזמזמים ניגון קליל - תצטייר לעיני הדמיון דמות עליזה ומשוחררת פוסעת לה בנחת בשדה רחב ומפזמת מתוך השראת המנוחה הברוכה ניגון עליז וחסר דאגות.

לעתים תצטייר הדמות כדמות מופנמת וסגורה המפיגה מתחיה או משחררת איזו קריאה של שביעות-רצון ושמחה, באמצעות תנועה נרגשת, עדינה וקטנה.

[בז׳אנרים של היום, הדוגלים בשיטה (הכוזבת) שכדאי להביא לידי ביטוי כל תנועה ומצב של הנפש, יכולים אף להצטייר טיפוסים עצבניים, מתוסכלים ומאוכזבים - המטיחים תחשותיהם לתוך לחנים בועטים…]

ולעתים מן הניגון עולה דמותו של בעל-מנגן רציני ועמוק במיוחד. ועיני הנפש רואות אז אדם בעל חזות מרשימה השומר על הכל בשליטה, מתכנס לתוך מחשבותיו, מחשב והולך ומתעמק ובוחן, עד שמתוך רצף המחשבות נולד לו ניגון מתון ומיוחד, בנוי לתלפיות על יסודות חזקים, מתקדם ומרחיב מציאותו על-פי סדר מסודר.

וכאשר מדובר בניגון שכזה הנוצר על-ידי חד מן קמאי - חסידי חב״ד של הדורות הראשונים - התוצאה מתוקה ומרעידה שבעתיים.

שכן לא סתם מחשבות מעסיקות אותו, את החסיד, כי-אם מחשבות של אלקות.

בשכל אלקי הוא שקוע, ומתוך מחשבות אלקיות אין-סופיות בא ונולד ונוצר ניגונו, ואתה, השומע, מוצא עצמך בטל מולו.

כשעומדים מול אדם מחושב ורואים אותו מתאמץ ומתייגע ושוקל ומכלכל צעדים - מיד בטלים מולו. כל-שכן כשמדובר באדם המתהלך בתוך היכלות אלקיים…

כזה הוא הניגון המובא בזה.

לראשונה במדור - הרי לפניכם ניגון של שכל.

***

זהו ״ניגון לשבת ויום-טוב״ חב״די עתיק ומפורסם (אם-כי בדרך-כלל הוא מושר בפי כל בצורה מוטעית), מלא מחשבה והתבוננות.

כמובן גם רגש יש כאן, שאי-אפשר לניגון בלא רגש - מהותו של כל ניגון היא התרגשות ותנועת הנפש; ברם עיקרו של הניגון הזה הוא העומק המחשבתי וההתבוננות השכלית שבו, ומהם נבנה ומגיע אחר-כך הרגש.

הניגון מסודר מאוד, מתקדם במתינות שלב אחר שלב, ומתאר את היגיעה של ה״עובד״ המתבונן ושואף ומתגעגע לעדן את עצמו ולהעמיק צעדיו בתוך היכלות הקדושה האין-סופיים.

ארבעה בתים לניגון:

הראשון:
בו מתחילה ההתבוננות. התנועות הראשונות מורות על פעולת התרכזות המחשבה בנקודה מסויימת, התנתקותה מן הלב ומרצונות הגוף והתחלת מסעה והתחברותה למקום אחר, נעלה…

התנועות כמו אומרות: ״יש עולם אחר, אלקי, נעלה, מיוחד ושונה״ - ומביאות את העולם הזה לידיעת הלב, משכנעות אותו שיזיז עצמו לשם…

השני:
בו מתחזקת ההתבוננות. התנועות ממשיכות להתרכז ולהתבונן בסגולותיו של אותו עולם אלקי נעלה, וקצת השתפכות נמהלת לתוכן, בהגיען למסקנא ש״בעולם ההוא כל-כך הרבה יותר טוב!״

שלושת הצלילים הקטנים/קצרים (באותו הטון) בתחילת הבית מורות על ההתבוננות/התמקדות בדבר, והתנועה שלאחריהם העולה כלפי מעלה ומיד משתפכת למטה בחזרה - מורה על כך שמסקנה נולדה מההתבוננות, והמסקנה אוהבת את העולם שהיא רואה.

השלישי:
בו ה׳בעל מנגן׳ מתבונן בכך שדרושה עבודה על-מנת להגיע למחוז חפצו. הבית השלישי נמהל ומתמזג לתוך הבית השני וחוזר ממנו, המנגן שוקל לנגד עיניו מחד את העבודה שהוא יצטרך לעשות ומנגד את תוצאות ההתבוננות שלו המבטיחות שהעבודה תשתלם…

[הבית השלישי בדרך כלל מושר בפי-כל בצורה אחרת. מבדילים אותו לגמרי מן הבית השני, ומנגנים אותו בנפרד פעמיים - וזו טעות כפי שניתן לשמוע בהקלטה הנוכחית].

הרביעי:
בו ה׳בעל-מנגן׳ המתבונן לוקח את ההתבוננות לכיוון מעשי, ומוליד בנפשו החלטה ללכת ולצעוד. עדיין, זו החלטה שכלית שנולדה בנפש מתוך התבוננות. לא מורגשות בתנועות תחושות של השתוקקות וגעגועים וכיו״ב, אלא החלטה מושכלת, ובכל-זאת - התנועות נעשות יותר תקיפות, ובחלקן אף ניתן למצוא התרגשות והשתפכות מסויימת בהיות המנגן משער בנפשו את העונג שימצא בעולמות האלקיים.

התנועה הזועקת הנמשכת הפותחת את הבית היא תנועה מנתקת, המורה על-כך שכעת הניגון עובר ל״קו״ אחר, נפרד מזה שהיו בו קודם. כעת ההתבוננות היא מעשית.

המנגן מחליט להתקדם וללכת, והתנועות בניגון מציירות את הילוכו. [אגב, יצויין כי גם בית זה מושר באופן קצת מוטעה ע״י רוב האנשים, אך כיוון שזוהי טעות ׳דקה׳, קשה מאוד להבהירה בכתב]. הבית נפתח במהלך אחד שחוזר על עצמו, ולאחמ״כ בסיומו ניתן לשמוע התפעלות הלב והשתפכותו בסיום הבית, בשים המנגן ליבו לעונג המצפה לו…

לסיכום: הניגון הוא ניגון שכלי של התבוננות וביטול, ובסופו מוביל להתפעלות הלב.
הרגש הנולד מן הניגון הוא רגש של ביטול והתמסרות.
.