מערכת COL
|
יום ל' תשרי ה׳תשע״ז
01.11.2016
האיש שידע על "מבצע אנטבה" – לפני שרי הממשלה
לרגל יום היארצייט של דובר חב"ד ר' ברק'ה וולף, לפניכם סקירה מיוחדת על פעילותו בתפקידו רב הערך כ"דובר חב"ד" באה"ק, וסיפור מדהים על רקע 'מבצע אנטבה' האיש שידע
דובר חב"ד ר' ברק'ה וולף בפעולה (ארכיון). בתמונה הקטנה: אחד ממטוסי ההרקולס ב'מבצע אנטבה' חוזר בשלום עם החטופים (לע"מ)
מערכת COL
סקירה מיוחדת על פעילותו של הרה"ח ר' ברק'ה וולף ז"ל בתפקידו רב הערך כ"דובר חב"ד" באה"ק, פורסמה בשנת תש"מ בביטאון "ברשת חב"ד" תחת הכותרת "האיש שידע על מבצע אנטבה – לפני אחדים משרי הממשלה".
לפנינו קטעים מסקירה זו:
קשריו עם העיתונות התחילו בגיל צעיר למדי: הוא היה תינוק בן יומו כאשר התפרסם, כי אמו ילדה אותו באמבולנס, בדרך לבית החולים, דבר די נדיר לפני שלושים וכמה שנים. מאז הלכו קשריו עם "הממלכה השביעית" ונתהדקו, עד שהיום אין לתאר את העיתונות הישראלית בלי "ברק'ה" והודעותיו, הנשלחות כמעט מידי יום ביומו, בשם "אגודת חסידי חב"ד בארצנו הקדושה", ת.ד. 46, לוד.
מי שמכיר דוברים, שיטות פעילותם וההתייחסות אליהם ואל "תוצרתם", יודע להאריך אל נכון את המהפכה שחולל בתחום זה ר' שלום דב וולף, המכהן זה למעלה מעשר שנים כדובר תנועת חב"ד בארץ. התנופה הפרסומית העצומה, שהפכה את חב"ד לגורם חרדי דומיננטי ששמו נישא בפי כל – מזוהה בצדק עם פעלתנותו הבלתי נלאית של "ברקה" שהנו בן בית בכל מערכת עיתון ומסתובב באולפני הרדיו, כאילו נולד עם מיקרופון ביד.
לא אחת באים אליו בהצעות מפתות להיות דוברו של מוסד זה או אחר (פעם אף הוצעה לו ע"י חבר-כנסת נכבד דוברות של משרד ממשלתי מכובד), אך דב וולף המצטנע טוען, כי כל מה שהוא עושה, נעשה בכוחו ובברכתו של הרבי, ואלה כוחם יפה כמובן לענייני חב"ד והפצת המעיינות ולא לסתם דוברות בעניינים של מה בכך.
"מוכר" רק חיוב
"ברקה" רואה את תפקידו בהפצת יהדות והבאתה לציבור רחב ככל האפשר. אם הוא מפרסם את חב"ד ומוסדותיה, הרי זה משום שלצידו חב"ד ויהדות הם היינו הך, שמות נרדפים של מושג זהה. באחד מביקוריו הרבים אצל הרבי בניו יורק (הוא זוכר שבע פעמים ואילו רעייתו טוענת שהיה לפחות 10 פעמים) הוא ביקש ב"יחידות" ברכה מהרבי, שיצליח בהפצת המעיינות. הרבי אמר לו: "תצליח בעבודה ותשא חן בעיני אלוקים ואדם (כאן הרים את עיניו וחייך) ובעיני העיתונאים...".
מאז נושא "ברקה" חן בעיני עיתונאים ומצליח בתפקידו מעל ומעבר לחישובי כישורים, נסיבות תנאים וכו', אך לעיתים הוא גם לומד, לפחות מכללא, כי "אדם" ו"עתונאי" הם שני מושגים, לא תמיד חופפים וזהים. זה קורה בעיקר, כאשר עיתונים מסוימים מפגינים אטימות, לא מרוע לב חלילה, אלא מחוסר ידע ורגישות. כך זה קרה, כאשר עיתונאי בכיר מאד ניגש אל "ברקה" בכנסת ושאל אותו בשיא הרצינות: "אמור נא לי, "ברקה", אתה יודע עד כמה עשית את הרבי גדול ומפורסם בארץ?! האם הרבי מעריך אותך על כך"?!
סיפור זה, שמעתי ממישהו שהיה נוכח באותו מעמד, והלה מעיד כי "ברקה" הסמיק מבושה. שהוא עשה את הרבי מפורסם... אבל, זה מה שעיתונאים "מבינים" ואתם הוא הרי צריך לעבוד...
דובר חב"ד מעיד על עצמו, שהוא עוסק בחיוב ואינו מטפל בשלילה. בכל שנות עבודתו כדובר יצא לו להכחיש דברים לא יותר מאשר פעם פעמיים ואילו רוב הפעילות מתרכזת בהוצאת ביולטיני חדשות, הזנת העיתונים והרדיו בסיפורי צבע ורקע וגם קצת יחסי ציבור ועריכת סיורים לאח"ם המגיעים ארצה ואשר אנשי חב"ד חפצים ביקרם ויש להם ענין בפרסומם. גם בתחום זה מחולל "ברקה" הנמרץ, שאינו יודע לאות, נפלאות.
כל המוסדות המדווחים
לשאלה, את מי הוא מייצג ולאיזה מוסדות וגופים בתוך חב"ד הוא משמש דובר, משיב "ברקה", כי הוא משרת את כל המוסדות, ללא משוא פנים, בתנאי אחד: שידווחו מה מתרחש אצלם, ירימו טלפון ויספרו על הפעולות, המבצעים וכו'. הרושם הוא כי הישיבה ובית הספר למלאכה, אליהם מקורב "ברקה" קירבה גיאוגרפית ועניינית, מקופחים במקצת, כנראה בגלל החשש של "מה יאמרו". אך מרבית המבצעים של צא"ח, הביקורים בכפר חב"ד, האירועים המיוחדים של מוסדות ה"רשת", חידושי הוצאת "קה"ת" ולכל לראש הידיעות הבאות מ"770", לרבות ההתוועדויות ודברי הרבי בהן – מוצאות ביטוי מלא ונאמן בדיווחי "ברקה", שחלקם עוברים לעיתונות באמצעות "עש"ת" של עתי"ם וחלקם – הגדול – הודות לקשרים האישיים של "ברקה", ו"נשיאת החן" האמורה.
הגיעו הדברים לידי כך, שאחרי שהדובר דיווח על 200 ילדים, הלומדים בישיבת הבוכרים בכפ"ח, אמר אחד מראשי הישיבה ההיא, "משפיע", מפורסם ששמו הולך לפניו, כי "אנו צריכים לעבוד חזק, כדי ש"ברקה" לא יישאר שקרן" (בעניין מספר התלמידים...).
"רק למענך, ברקה"!...
היום הוא אומר, כי בשעתו, בתשכ"ה, ראה כי השטח פרוץ וחסרה יד מכוונת, שתטפל בקשרי חב"ד עם העיתונות הכתובה. עד אז עסקו קצת בצא"ח בנושא זה (ר' יצחק גנזבורג) ומידי פעם ראו אור עלונים, שהיו מצורפים לבטאון חב"ד. "ברקה" החל למלא את החלל הריק, תחילה ב"מינוי עצמי", תוך שהוא ממלא את תפקידיו הפקידותיים בישיבה (אשר חלקם הוא מקפיד למלא עד היום). לאט לאט הוא זכה להכרה מצד המוסדות ומנהליהם, אם כי עד היום יש כאלה, המזלזלים קמעה, אם לא בו אישית, הרי בתפקיד ובצורך לשקוד על הפרסום ועל הבאת דבר חב"ד, המבצעים ודעותיו של הרבי, אל דעת הקהל בישראל.
במערכות העתונים הוא כאמור, "בן-בית" וכמעט שאין נושא או ידיעה, שלא יצליח "למכור". לא אחת אומר לו עורך זה או אחר, "רק למענך, ברקה" והוא אומר תודה יפה ושמח שהצליח במשימתו. במערכת מסויימת ניתנה הוראה על ידי העורך למעט קצת ב"חגיגה", כי "יש יותר מדי חב"ד". הוא מוכן לרוץ, לעשות לילות כימים וקורה לא אחת שפתאום הוא מופיע בשעה 2 בלילה, באולפני "גלי צה"ל", כדי להביא לשידור קלטת של דברי הרבי, שהועברו זה עתה טלפונית מניו יורק.
הוא חלק בלתי נפרד מ"נוף" הכנסת, מתרועע עם שרים וח"כים ומסדיר דברים, הודות לקשרים אישיים אלה, שערכם לא יסולא בפז. הוא גם עושה טובות ליהודים, מוכן לרוץ בשביל זה או אחר, מבלי לחכות (בצדק...) לתודה. הודות לקשריו הטובים בחוגים רחבים, הוא בעל אינפורמציה רחבה, אותה הוא מנצל כדי להזין בה עיתונאים ידידים, בבחינת "שמור לי ואשמור לך".
שמעון פרס היה בבר מצווה...
את הסיפור המדהים ביותר בהקשר זה, שמעתי בחוגי עיתונאי הרדיו, שאצלם "ברקה" בחינת מקור לא אכזב לידיעות, סיפורים וחומר חב"די אוטנטי.
בלילה בו עמד להתבצע מבצע החילוץ מאנטבה, קיבל "ברקה" טלפון בשעה 11 בלילה, בו הודיע לו מאן דהו, כי המטוסים המריאו למבצע החילוץ והם אמורים לחזור עם בני הערובה באמצע הלילה.
הדובר הנדהם הרים טלפון לעורך תורן ברדיו, אחד הידידים שלו ושל חב"ד – סיפר לו בקיצור מה ששמע והציע לו "לא לסגור את התחנה" בגמר השידורים, אלא להתכונן ולחכות לשידור הידיעה שכל עם ישראל ציפה לה בכיליון עיניים. הלה (שמו שמור במערכת) אמר שאינו מאמין, אך החל בודק. שאל מי ששאל, איש לא ידע מאומה. גם אצל הסופר הצבאי שלו העלה חרס. הלה טען, כי שר הביטחון, שמעון פרס, משתתף במסיבת בר מצווה שנערכת אותה שעה בגן "בית סוקולוב" בתל אביב. איש הרדיו ניגש אליו לשם, שאלו מה העניינים ופרס השיב מבלי להניד עפעף, כי למחרת בשעות הבוקר, תדון הממשלה באולטימטום של אידי אמין והמחבלים ותחליט מה לעשות. לימים התברר, כי כל עצם השתתפותו של פרס במסיבת הבר מצווה, לא היתה אלא הסוואה, כדי להסיח את הדעת מההכנות שקדמו למבצע החילוץ.
העורך צלצל חזרה אל הדובר ואמר לו שעורבא פרח, בלבול מוח, לא דובים ולא "ברקה". הוא בדק את הענין באופן יסודי וכנראה מישהו מתח את הדובר החרוץ. העורך אמר לילה טוב והלך לישון, אולם לפנות בוקר העיר את "ברקה", רק כדי לומר לו "כל הכבוד". התברר, שמה שלא ידעו אחרים משרי הממשלה, ידע דובר חב"ד, הודות לקשריו האישיים המקיפים.
מאז אותו המקרה שארע לפני למעלה מארבע שנים, עלו "מניות" הדובר ברדיו, לאחר שהסיפור עבר מפה לאוזן, בין העורכים והכתבים. היום משבח "ברקה" את הרדיו, כולל גל"צ, כמי שמסורים לפרסום עניני חב"ד ודרכי הרבי לא פחות ואולי אף יותר, מאשר העיתונות הכתובה...
אני שואל את הדובר על סדר יומו והוא צוחק ממני בפה מלא. איזה סדר יום? יש ימים לא מעטים, שבהם הוא בכלל לא מגיע הביתה, אלא מסתובב בירושלים, לן אצל קרובי משפחה ועובד. בלילות שבהם יש שידור המועבר מניו יורק, הוא עומד הכן כדי להכין תמצית מהחומר ולהעבירו לעיתוני הצהריים ולרדיו. באמצע הוא קופץ לישיבה בלוד, אח"כ יש פגישה בבית סוקולוב בתל אביב ותוך כך הוא מסייר עם אורח נכבד, שהגיע ארצה ורוצה לראות את מוסדות כפר חב"ד.
"שלי ושלכם – שלה הוא"
הטלפון בביתו שבקרית מלאכי מטרטר יומם ולילה. אין שעות ואין התחשבות: ה"חברה" יודעים, כי הדובר החרוץ עומד לרשותם בכל עת. הוא לא משיב ריקם פני איש ועיתונאים נעזרים בו גם בנושאים אחרים, דתיים-כלליים. כאשר בא אורח חשוב מחו"ל, מאנ"ש, או מי שיש ענין בקירובו – הופך "ברקה" עולמות כדי ללוותו, לפרסמו ולדאוג לכל צרכיו, כולל אירוח, שירותי תקשורת, מסיבות עיתונאים, קבלת פנים, סיור בכנסת וכו'.
אישיות רבנית מרכזית בארה"ב, שביקרה באחרונה בארץ, שיבחה בשיחה טלפונית עם הרב חודקוב, ראש המזכירות של הרבי, את שירותי "ברקה" ומה שעשה למענו. הדובר שסופר לו על כך, רווח נחת, בידעו כי הדבר מדווח לרבי. זה חלקו מכל עמלו.
כמי שתפקידו אינו מותיר לו חיים פרטיים כלל, הוא תולה את "קולר" הצלחתו ברעייתו, בת שבע, ואומר בנוסח הידוע "שלי ושלכם – שלה היא", באשר היא עוזרת כנגדו במילוי תפקידו הלא-קל, סובלת בדומיה את היעדרויותיו מהבית ומשיבה בטלפון לעיתונאים הרבים המחפשים אותו.
הצלם שאיחר חצי יום...
שאלה: מה היה הכישלון, או אי הצלחה, הגדול ביותר שלך?
תשובה: אצלי כל יום שאין חב"ד בעיתונות וברדיו הוא בבחינת חוסר הצלחה, כי לדעתי, כל יום צריכות להיות ידיעות וסיפורים בענייני הפצת המעיינות.
פה ושם יש גם "פאשלות" קטנות, בלתי נמנעות וחריקות במערכת, שהדובר משמש להן שלא באשמתו, שעיר לעזאזל. פעם הודיע שמעון פרס, כי הוא עומד לבקר בכפר חב"ד בשעה שבע. הודיעו לצלם פריידין שיהיה במקום בזמן המיועד. הלה לא העלה בדעתו שפרס יכול לבוא ב-7 בבוקר והופיע ב... שעה שבע בערב. הביקור עבר בלי צלם ולא היה מי שינציח את המעמד, בו הניח המיועד לראשות הממשלה מטעם המערך תפילין בכפר חב"ד.
האם הוא יוזם ידיעות, סיפורים, או שמעביר מה שבא? אין צורך ומקום ליוזמות – הוא משיב – הלוואי שאוכל לפרסם את הדברים הקיימים. אין הוא "מייצר" אפוא את החדשות אלא משקף אותן ומעביר אותן לתעודתן, תוך סינון וסיגנון הכרחיים. בשיחתנו הממושכת הוא חוזר וקובל על אדישות אנ"ש ועל שלא מדווחים על פעולות. לעתים הוא דולה ידיעות מעלונים מקומיים של ארגוני חב"ד והופך אותם לסיפורים ארציים ולעתים הוא מעביר חומר המתקבל מעבר לים.
"אין מקום לטענות"
פעם הכניס "ברקה" פתק לרבי ובו הוא התנצל וביקש סליחה אם בפרסום שלו גרם לעגמת נפש. בתשובה שקיבל נאמר (בערך) כך: איך עולה בדעתך שיבואו אליך בטענות, כאשר הצלחת להפיץ יהדות במקומות כאלה, שאי אפשר היה להעלות על הדעת שניתן להגיע אליהם...
דבר כזה נותן ל"ברקה" דלק לפעולה לשנים אחדות. הוא פועל לפי הכלל שטבע הרבי הריי"צ "ברית כרותה לתעמולה שאינן חוזרות ריקם" והוא מצליח.
וזה העיקר.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
