מערכת COL | יום כ"ו אלול ה׳תשע״ו 29.09.2016

בכירי הכותבים בוחרים את רגע השנה ● פרויקט מיוחד

כמידי שנה במרכז התקשורת החב"די - COL: בכירי הכותבים והעיתונאים החב"דיים מסכמים את השנה שחלפה ובוחרים רגע מיוחד שלא ישכחו, רגע ציבורי או אישי ● יוסי אליטוב על נחישות וגבורה יהודית; שרון גושן על המשכיות למרות הכל; מנחם כהן 'כי הרבי ביקש'; הרצל קוסאשוילי על זהירות עם האצבע על ההדק; ומנדי ריזל על רגע אישי-רוחני מיוחד ● מגזין ראש השנה  הרגע של שנת תשע"ו
בכירי הכותבים בוחרים את רגע השנה ● פרויקט מיוחד


הכותבים עפ"י סדר א'-ב':


יוסי אליטוב


בחודש תמוז האחרון התקבצו כמה ארגוני קירוב וגמרו אומר להציג תיקון למעשה של חילול השם גדול שנעשה בכרך הגדול, ברחובה של תל אביב. הארגונים הסכימו ביניהם שהגיע הזמן שלא רק המסורתיים, הפריפריאליים והמזרחיים יטעמו את טעמם של הימים הנוראים ויתקבצו לאמירת סליחות בימי הרחמים; הגיע הזמן שגם הגרעין החילוני, התל-אביבי, אלה שמקובל לראות בהם אתאיסטים, יזכו להרהור תשובה על פי רמתם, ויקבלו את אווירת יום הכיפורים, ולו במינון מינימלי.

מכאן קם לו מיזם גדול שבמסגרתו אמורים היו מיטב אמני המדינה לשיר יחד שירים של אמונה וקירוב בכיכר רבין. רשימת האמנים נבחרה בפינצטה: אלה אמנים שיודעים למשוך את האוכלוסייה התל אביבית ולהתכתב איתם בשפתם, אך בד בבד - גם לפרוט על נימי האמונה ולחשוף את הניצוץ היהודי החבוי דרך השמעת פיוטי סליחות בנוסח ק"ק תל אביב רבתי.

מיליונים הושקעו במיזם. נדבנים יראי השם, שביקשו לעשות תיקון במקום שבו חולל השם בפומבי, העמידו את מיטב כספם לרשות התכנית הנועזת. משרדי פרסום גויסו, מפיקים לוהקו וצבא של אנשים החל להכשיר את כיכר רבין כדי לעשות היסטוריה: לראשונה מאז קום המדינה, רבבות יהודים ישוררו סליחות, לא רק בכותל המערבי אלא בלב-ליבה של הבוהמיינות התל אביבית.

היה מי שמצא אנלוגיה לאותו יהודי במניינו של הבעל שם טוב שלא למד להגות מילת תפילה ולא ידע מאיזה צד מחזיקים סידור. בשעה שהכל התפללו בערגה ובכוונת הלב, הלה השמיע קריאת 'קוקוריקו' מקירות לבו. הכל נדו לו בראשם, אולם הבעל שם טוב זיע"א הִסה את המתפללים, באומרו שבהיכלות של מעלה צירפו את הברותיו של האיש ועשו ממנה נברשת זהב, עד שבזכות הקריאה נטולת המילים הזו בוטלה גזירה גדולה שריחפה על עם ישראל. הגיע הזמן, אמרו המארגנים, שגם אלה שאינם יודעים לשאול ייקחו חלק בבקשת הסליחה מבורא עולם, אף אם יהיה זה לפי דרגתם וקוצר השגתם.

אלא שאז פרצה מהומה רבתי. מהדורות חדשות נפתחו, מאמרים רושפים נכתבו ורשתות געשו: הייתכן שבמניין הזמרים אין ולו אמנית אחת?! במדינת תל אביב, בלב ליבה של החילוניות, במעוזה של השוויוניות - לא יקום ולא יהיה כדבר הזה; ארגוני הנשים הבטיחו להביא לכיכר עשרים אלף נשים שיפוצצו את האירוע, ובתוך שעתיים הצליחו חברי מועצת העיר תל אביב לגרור את השיח הציבורי כולו אל מופע הכיפור בכיכר, כשלאט לאט הכותרות מתחלפות מהמפגש של נתניהו עם המועמדים לנשיאות ארה"ב אל השאלה הקרדינלית הבאה: האם המופע בכיכר רבין, בהשתתפותם של חמישים אלף איש, יתקיים במתכונתו ההלכתית, או שהמארגנים ירימו ידיים ויוותרו על עקרונותיהם?!

ותיהום העיר. באותו הרגע צצו שתדלנים ויהודים חביבים שכמו נוצרו לשעות כאלה של בין השמשות, והחלו לנפק פסקי הלכה שנימקו מדוע מותר להזמין אשה בת שבעים וחמש שתשיר בכיכר, או חזנית שתשמיע קטעי תפילה. 'אין ברירה', אמרו, 'חייבים להתפשר', 'ביטולה זהו קיומה', ועוד שלל מנטרות להצדקת הפִרצה ההלכתית. אחרת, טענו, ייגרם חילול השם.

היה זה רגע מכונן. רגע שבו מיליוני ישראלים עמדו ועקבו בדרמה בשידור חי: האם ארגוני הקירוב יסכימו לקפל סעיף אחד בשולחן ערוך, לעגל פינה קטנה, להתעלם מהלכה אחת. הפיתוי היה גדול: "בזכות הויתור ה'קטן' הזה, רבבות יהודים יתחברו ליום הכיפורים", אמרו עסקנים תל אביביים שנבעתו מעוצמת הטרור שהופעל נגד האירוע. היה זה מבחן אמיתי: האם כבוד שמים מונח באמת על כף המאזניים או שאלו כבוד המארגנים ויוקרת ההפקה. האם תיעקר הלכה אחת או שייקוב הדין את המופע.

אבל מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. ברגע של גדלות נפש קמו הנגידים ואמרו, גם אם ממוננו יירד לטמיון וגם אם כבודנו יתבזה - זאת התורה לא תהא מוחלפת.

ואולי, אולי בערב יום הכיפורים, כשאותם נדיבים ומארגנים יתעטפו תחת קיטלים צחורים ויחשבו איזו זכות תישא את תפילותיהם למרומים - מן הסתם תהיה זו אותה נחישות וגבורה יהודית שניצחה כל שיקול של יוקרה או איבוד ממון, ועמדה בנחישות על כך ששריפה לא מכבים בנפט; וכפי שאמר אחד מגדולי ישראל: יש לקרב את הבריות לתורה ולא את התורה לבריות - יהא המחיר אשר יהיה.

והבחירה הנחושה וההרואית הזו, תטה את הכף לטובה. על כולנו.

תחל שנה וברכותיה.

***



עו"ד שרון גושן



חודש שבט תשע"ו היה עבורי חודש קשה. יהודי יקר, חסיד ושליח של הרבי, עימו אני עובד כעשור וחצי, במוסד המרכזי והראשון שהרבי הקים בארץ הקודש – צעירי אגודת חב"ד, צועד בראש מורם לרצות את עונשו הכבד, שלא צריך לתאר לאף אחד מה משמעו, זאת לאחר זעזועים משפטיים קשים שפקדו את הארגון.

אין בכוונתי להיכנס בשורות אלו, לעוביו של התיק המשפטי מפאת החיסיון המשפטי המתבקש, אך מהדהד באוזניי משפט אחד, אותו שמעתי במו אוזניי בדיון בבית המשפט, בו אמרה פרקליטות המדינה בקול רם וברור: "הנאשם לא לקח שקל אחד לכיסו". מעבר לכך, הרשו לי רק להוסיף נתון אחד חשוב: הרב אהרונוב לקח על עצמו תיקים פליליים של 29 פעילים בארגון צעירי חב"ד. עסקת הטיעון עליה חתם הרב אהרונוב, (בניגוד לעצת הצוות המשפטי שעמד על כך שהעונש ללא הסדר טיעון יהיה נמוך יותר), מנעה בפועל מצעד עדי הגנה ותביעה של קרוב ל-100 חסידים שלוחים מכל רחבי תבל.

ולמרות הקשיים הרבים, פעילות צעירי חב"ד לא נפגעת: אגף הסניפים המעניק שירות לכלל השלוחים, ומארגן כינוסי שלוחים ושליחות, כינוסים לבני ובנות השליחות, ימי עיון, שבתונים, מחנות קיץ, ועוד; הוצאה לאור של מאות אלפי חומרי הסברה בשפות שונות, האגף לפעילות עם נפגעי הטרור שממשיך לסייע ולתמוך במשפחת נפגעי הטרור, אגף הדוברות הממשיך לדאוג לדמותה של חב"ד והרבי, ועוד ועוד, וזאת לצד הפעילות העניפה של וועידות המחנכים, רשת החינוך החב"דית "אהלי יוסף יצחק", ואגודת חסידי חב"ד, שלא נפגעה בכלום.

רק בימים האחרונים נצפו בבית צעירי חב"ד קונטיינרים הפורקים ציוד עבור השלוחים הזקוקים לו לחגי תשרי, ובצורה שבלתי תיאמן אפשר לומר בפה מלא כי כמעט דבר לא השתנה. המוסדות החשובים בחב"ד ממשיכים להקשיב לעצותיו המחכימות, ולחיות החסידית הנשפעת ממנו, וממתינים ליום השחרור.

אני מביט במשפחתו החזקה והתומכת, הנושאת עימו ביחד את המשא הכבד. אני מביט בעובדים הממשיכים במסירות נפש, לעיתים כפשוטו ממש, בפעילות האדירה של הרבי, ומביט במאות השלוחים בארץ הקודש, ויחד אתם גם אני מחכה. מחכה ומאמין שבקרוב נתבשר על בואה של הגאולה שתוציא את כולנו מן המיצר אל המרחב האמיתי.

***


מנחם כהן



כי הרבי ביקש


כשהתבקשתי להעלות על הכתב את רגע השנה שלי, לא הייתי צריך להתאמץ במיוחד: המסע לערים ליאזנא וליאדי במדינת בלארוס.

לפני פחות מחודשיים ימים, זכיתי להשתתף, כנציג מערכת שבועון 'כפר חב"ד', בכינוס השלוחים האירופאי. גולת הכותרת של המסע, כזכור, הייתה ביקור בליאזנא וליאדי, זאת בעקבות הוראת הרבי לפני חצי יובל (בכינוס ההיסטורי בתנש"א) לבקר במקומות אלו – הוראה שלא יצאה אל הפועל באותם ימים (מסיבות טכניות מורכבות), ובכינוס השנה בוצעה בפעם הראשונה.

בדרך לליאזנא, היה אפשר בנקל למשש את ההתרגשות הרבה שאחזה במאות השלוחים. הקשיים הרבים שליוו את המסע, כמו העצימו את התחושה, שמשהו שמימי מתרחש כאן, שהמניעות והעיכובים לא נולדו סתם-כך. מישהו מנסה להפריע ולמנוע. הדרך לליאזנא, העיר הראשונה בה ביקרנו במסגרת קיום הוראה זו, הייתה רצופה בקשיים. האוטובוסים עצרו בכניסה לעיר, לאחר שנציגי השלטונות מנעו את הכניסה, בשל קשיים בירוקרטיים שונים. לא נחזור כעת ונגולל את פרטי השתלשלות האירועים שליוו את המסע. התחושה המרוממת, כעבור מספר שעות, לאחר שהשלטונות ניאותו להכניס את השלוחים פנימה, הייתה משהו שאי-אפשר לתאר במילים. חצי שעה ארכה הנסיעה עד שהגענו מהכניסה לבאלרוס לליאזנא. השמחה של השלוחים הרקיעה שחקים וסחפה גם אותנו, העיתונאים.

ברגעים אלו אין "סיקור מהצד". הפעם, חשנו, אנו חלק מזה, שותפים מלאים למילוי רצונו של הרבי, כחסידים שזכו להצטרף למסע. אנו מגיעים לנקודה בלב העיר ועוצרים. במקום הוקמה במה, שטיח נפרש, דגלים הוצבו. ליאזנא המתינה לשלוחים. מצד אחד, אין מה לראות בליאזנא, דבר לא נשאר, שריד לא קיים. כל סממן יהודי-היסטורי, נחרב. בהיגיון האנושי, לא ברור מה יש לחפש בעיר הזו. אבל הידיעה שאנחנו כאן, רק בגלל רצון הרבי, הייתה מדהימה, מרוממת, עוצמתית.

מזג האוויר היה חם. השמש קפחה על כולם (שעמדו במקום עם כובעים וחליפות וכמובן מוקפים ב'גארטלים'). אבל למי אכפת מהחום ברגעים כה נעליים? האווירה ההיסטורית, שברגעים אלו ממש, אנו זוכים לקיים את הוראת הרבי נשיאנו – גם אם באיחור רב כל-כך, הייתה משהו נדיר ולא שגרתי.

נציגי הממשל עלו בזה אחר זה לברך את שלוחי הרבי ודיברו בהערצה על אדמו"ר הזקן נ"ע; ולהבדיל, השלוחים, למדו מתורת אדמו"ר הזקן – תניא ושו"ע וניגנו את ד' בבות, בעיירה הבלארוסית (בהמשך גם בליאדי).

כל מי שנכח במעמד, חש שמשהו מיוחד קורה כאן, שהוא שותף למעמד שאפשר לתמצת בשלוש מילים: מילוי רצון הרבי, בלי שאלות, בלי הבנה, למעלה מטעם ודעת. "על ניסך ועל נפלאותיך ועל ישועתך", פרץ ספונטנית הרב משה קוטלרסקי, בשירה סוחפת בסיום המעמד, כשאליו מצטרפים כחמש-מאות שלוחי הרבי שזכו לקיים את הוראת רבינו, ולהשלים את המשימה.

אלו הרגעים שאקח איתי משנת תשע"ו.

שנה טובה ומתוקה!

***



הרצל קוסאשוילי


השנה הזאת היתה ארוכה (בגלל אדר ב׳) ורווית אירועים היסטוריים שעוד רבות ידובר בהם, אבל הם גלובליים מידיי, מכדי שאתייחס אליהם מעל במה זו. במישור המגזרי/פרטי שלנו, אין ספק שהאירוע הדומיננטי ביותר בשנה הזאת בחב"ד היה, ההסכם התקדימי של צה"ל עם עולם הישיבות החב"די שבי"ד רבני חב"ד סמך עליו את ידיו.

חשוב לי להדגיש שאינני מתייחס בדבריי למהות ההסכם ולטיבו, שכן פרטיו אינם נהירים וברורים לי (כטיבם של הסכמים), ומי אני בכלל שאצא בעד או נגד העניין. בפרט שאני מזמן עברתי את הגיל שצה"ל היה אמור לחשוק בשירותיי. מה גם שבזמנו למען האמת, צה"ל לא רצה בי כלל ושילח אותי לחופשי (בגלל בעיית משקל נטו).

לענייננו, הסערה שהתעוררה בעקבות ההסכם הזה חצתה מגזרים וגדרות ברורים. זה הגיע אפילו לכך שרב העיר קריית-גת וחבר בי"ד רבני חב"ד הרב משה הבלין הותקף בשל כך. והדברים טריים וברורים מכדי שיישכחו.

מה שכן היה ברור בכל הסיפור הזה, זו המהירות והקלות הבלתי נסבלת של הולכת הרוח בשדה הקוצים הבוער לרגלנו. הוואטסאפים רטטו ללא הרף מפעולות העתק-הדבק פזיזות ונמהרות, והערבוביא בין כן ולא לבין מותר ואסור, הביאה אצלי בכל אופן לתחושה קשה של איבוד שליטה.

אני חושב, שגם ברגעים אלו, אפשר לראות דוגמא לשיח האלים שאליו התדרדרנו, וזה לאחר מותו של שמעון פרס, עוד בטרם הורד ארונו אלי-קבר, וכבר מתנהל פולמוס מיותר לחלוטין בעיניי אודות טיבו של האיש ואיכויותיו.

אפשר למתוח ביקורת, ורצוי שיהיה פסיפס מגוון של דעות, בסך הכל, יהיה די משעמם אם נחשוב באותו השטאנץ. אבל קצת התבלבלנו בין ביקורת לגיטימית לבין לשון הרע וגרוע מכך, שפיכות דמים של ממש.

מי שזוכר, אני קיבלתי על עצמי עוד לפני כן, להמעיט בחברויות בקבוצות וואטסאפ שלא מעלות לי את מפלס יראת השמיים... ואני באמת חושב, שאם היה משהו שהייתי רוצה לשנה הבאה, זה שהאצבע על ההדק תהיה קלה יותר. ולא הכל חייבים לדעת ולהפיץ ראשונים. זה אולי מנוגד לכללי הבסיס של העיתונות, אבל השפיות הזאת הכרחית ונחוצה בעולם המטורף והתזזיתי בו אנו חיים.

אני כמובן מקווה שבשנה זו נוכל לדווח בהרחבה על הגאולה העתידה, ואני מקווה שזה לא נראה מהשפה ולחוץ. הטרגדיות האחרונות בחב"ד של אברכים צעירים שהלכו לעולמם כשהם מותירים שובל ארוך של כאב לב, מחזיר אותנו לפרופורציה האמיתית בחיים- שחיינו אינם חיים שלמים, כל עוד הגאולה לא כאן. ויפה שעה אחת קודם.

***


מנדי ריזל



הרגע האישי-רוחני שלי בתשע"ו היה בראש-השנה; הוא יחזור על עצמו גם בראש-השנה תשע"ז.

למעשה מדובר ברגע מתמשך בן כמה ימים, שמאפשר לנשמה – וכן, גם לגוף – לנוח מהשגרה חסרת המנוחה, מהמרדף אחר אייטמים וניסיונות להוציא ציטוטים וכותרות ממרואיינים, ומגל הטרור הזה שלא נתן מנוח והכריח לפרוץ לשידורים חיים סביב השעון.

אז בראש-השנה, זו השנה השלישית ברציפות, אהיה בשליחות הרבי בסלובקיה. אני, רעייתי וילדי ארזנו מזוודות והגענו למדינה כדי לפעול מטעם הרב ברוך מאיירס והרב דוד אדרי מעיר הבירה ברטיסלבה, הלוא היא פרשבורג. בראש-השנה וביום-כיפור נהיה עם השרידים ההולכים ונכחדים של הקהילה המצטמקת בדונסקא-סטרדה. נשמח איתם ונשמח אותם, נתפלל ביחד, נשמיע להם את קול השופר, נאכל תפוח בדבש ונזכיר להם שאחרי כל התלאות שעברו גופיהם ונשמותיהם, הם יהודים. חלק אלוקה ממעל ממש. ושכל שנה היא התחלה חדשה, עם אפשרויות חדשות, עם אופציה לעלות על דרך המלך היהודית – מבלי הבט על העבר.

באותם רגעים, כשאעבור לפני התיבה, ניצב מול ארון הקודש הישן, כשמאחורי עשרה גברים קשישים – מרביתם ניצולי שואה – שרק יודעים לומר 'אמן' ו'ברוך הוא וברוך שמו', אני בטוח שהדמעות שוב יזלגו מעיניי; שצמרמורת תאחז בי. ההבנה שאני שליח הציבור שלהם, של היהודים היקרים הללו; שאני זה שנשלח כנציגם כדי לבקש עבורם שנה טובה ומתוקה מבורא עולם – לא תותיר אותי אדיש. זו תחושה שבצידה סיפוק נעלה לאין ערוך מכל פרסום ראשון ברדיו שיגיע לדיונים בכנסת, או כותרת טובה שהוצאתי ממרואיין ותגרום לסערה. זה הרגע של השנה, שנותן לי להרגיש בשביל מה באמת ירדתי לעולם.

ואם כוונת עורך האתר היית לרגע השיא האישי-גשמי שלי בתשע"ו:

בכובע של 'קול ברמה' - היו לי כמה חשיפות בנוגע לעוולות הצבא כלפי חיילים חרדיים, שהגיעו עד ללשכת ולהתייחסות הרמטכ"ל ושר הביטחון, ראש אכ"א ולדיונים בכנסת. אבל החשיפה הגדולה שלי השנה, שמבחינתי היא המשמעותית עד כה בקריירה שלי, הייתה מתווה הגיוס בין חב"ד לצה"ל, ובהמשך לה הפרסום הראשון על מכתב הבי"ד המצדד במהלך. זה סיפור שמשליך משמעותית על מאות תמימים מידי שנה, גרמה לסערה גדולה בציבור החרדי וההדים סביבה לא שכחו - ע"ע ההפגנות המחוצפות מול בית הרב הבלין.

בכובעי השני: העבודה שלי – שדרן רדיו חרדי ראשון שמגיש אקטואליה ברדיו חילוני – התרחבה השנה.

היו כמה ראיונות שקיימתי ב-101.5 וקיבלו כותרות בערוץ 2, 10, 'ידיעות', 'ישראל היום' ועוד - אבל השיא היה עם פליטת הפה של זוהיר בהלול – חבר-הכנסת מ'המחנה הציוני'. הוא התבטא באוזניי שהמחבל שנורה למוות בידי אלאור אזריה – איננו מחבל בעיניו; הוא "לוחם חופש שמתנגד לכיבוש", לטענתו. הגינוי לדברים (שקיבלו אחר-כך תנופה מחודשת בגל"צ – כפולו-אפ להתבטאות ב-101.5) הגיע בסופו של דבר גם מראש-הממשלה נתניהו ומיושב-ראש 'המחנה הציוני' הרצוג. ההתבטאות החולנית הזו – על ההבדל בין מי שרוצה לרצוח אזרח לבין מי שמנסה לרצוח חייל - הייתה בכותרות כמה ימים, ואני רשמתי V  קטן. הפנים הצבועות של אויבנו נחשפו שוב.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.