מערכת COL
|
יום כ"ב אלול ה׳תשע״ו
25.09.2016
תכלס, איך עושים תשובה?
הדרך הקלה לעשות תשובה: מדוע העובדה שה' סולח ומוותר לנו – תגרום לנו להימנע מלעבור על רצונו? ומה השיטה היעילה להוציא את החשק מהעבירות? ● דב הלמן מתרגם לשפה עכשווית את מאמר אדמו"ר מהוריי"צ "כי עמך הסליחה" תש"ט תשובה מהכנעה
(ציור אילוסטרציה: ר' זלמן קליינמן ע"ה)
דב הלמן
עוד לפני שאנו מתחילים בתהליך עצמו ומבררים מהי הדרך לעשות תשובה, מציב אדמו"ר הריי"צ את הנחת היסוד – העקרון שה' לא מחפש להעניש אותנו. להיפך, הוא מחכה לבקשת הסליחה שלנו ובנכונות לקבל אותה, ושוב, בפעם המי-יודע-כמה, לוותר לנו.
דוד מלך ישראל אומר בתהילים "כי עמך הסליחה למען תורא". כלומר, דוד המלך מבקש מה' שיסלח על חטאינו; וזאת למה? כי כאשר יסלח על העוונות הדבר יעורר אותנו לשוב בתשובה ולירא את ה' (המילה "תורא" משמעותה יראה), ואם לא תסלח – לא יחושו כלפיך יראה וימשיכו בעשיית העבירות.
אלא שהפסוק הזה דרוש ביאור:
וכי אם ה' יסלח ויוותר – הדבר יעורר אותנו לחוש יראה כלפי ה' ולהימנע מהחטאים? הרי הסברא אומרת להיפך: ככל שמוותרים יותר – יוצרים פחות מוטיבציה לא לחטוא ומאפשרים חריגות רבות מתוך תקווה שדפוס הוויתור יחזור על עצמו.
זאת ועוד: כאשר מישהו לא מוותר – הוא יוצר כלפיו תחושת יראה ופחד. מי שמוותר – הרי מעורר כלפיו רגשות אהבה וקרבה!
לוותר כדי להתקרב
לאמיתו של דבר, התשובה היא: כן. דווקא הוויתור מעורר יראה – יראה במובן של הכנעה ורצון להתקרב.
אדמו"ר הזקן מביא לכך משל יפה:
ראובן לווה משמעון סכום כסף גדול מאוד. בהגיע מועד הפרעון מתברר כי אין ידו של ראובן משגת לשלם את כל החוב אלא מחציתו בלבד, וגם זאת – בתשלומים בלבד, ולא בפעם אחת. ראובן איש ישר הוא ורצונו לשלם את החוב, אלא שפשוט אין הדבר בידו ואין ביכולתו להחזיר את מלוא הסכום.
שתי אפשרויות תגובה מנוגדות קיימות בהם יכול להשתמש שמעון המלווה, ולכל אחת מהן השלכה שונה:
אם הוא יהיה קשה עם ראובן ויתעקש שיחזיר לו את כל הסכום במועד ובבת אחת ללא שום הנחה ופשרה – הרי שהדבר ישבור את ראובן שאינו מסוגל לעמוד בכך, ומרוב כאב ובלבול ימנע מלשלם אפילו את מחצית החוב; אך אם שמעון ילך לקראתו ויתגמש איתו, יניח לו לשלם את החוב בתשלומים במשך זמן, הנה לו זו בלבד שהוא ישלם את מחצית החוב, אלא הקרוב שנוצר ביניהם יעורר את ראובן להתאמץ ולהשתדל אף יותר לשלם במהירות האפשרית את מלוא הסכום.
כך הוא גם בקשר שבין הקב"ה ובני ישראל:
הקב"ה מרבה לסלוח – כי הוא יודע שחוסר הסליחה רק יגרום לנו ייאוש מלנהוג כמו שנדרש מיהודי. הוא רוצה שנירא אותו ונכנע לפניו – ולכן הוא סולח ומוותר לנו, וכך מעניק לנו פתח להתקרב אליו ולשוב בתשובה שלימה.
זה העקרון. השאלה איך עושים את זה? כיצד יכול מי ששקוע בעבירות וכל רצונו להמשיך בכך – להיחלץ ממצבו ולהתחזק בעניינים חיוביים ולהוסיף בקיום התורה והמצוות?
לא לחזק את השרירים
התשובה לכך פשוטה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. אדמו"ר הריי"צ מציג כלל פשוט מאוד: ככל שמשתמשים עם כוח מסוים – מחזקים אותו; וככל שנמנעים מלהשתמש עם כוח מסוים – הרי שהוא ייחלש באופן אוטומטי.
כמו בשרירי הגוף, ככל שנאמץ אותם יותר הם יתחזקו, ואם נזניח אותם ולא נפתח אותם – הם יתנוונו.
אם אנו רוצים להפסיק לרצות לעשות עבירות – הפתרון הוא אחד: פשוט להפסיק לעשות עבירות.
נכון, בהתחלה זה קשה מאוד. התשוקה בוערת, והקושי להימנע נראה כמו בלתי אפשרי. אך בכל פעם שאנו נמנעים – אנו מחלישים את הכוח השלילי.
אסור ליפול לתוך המלכודת שאומרת: רק עוד פעם אחת. אם אני רק אעשה את העבירה פלונית עוד פעם אחת, זה יספק אותי, ואוכל לחזור למסלול הרצוי.
זו טעות חמורה. כי כל כניעה ליצר וסיפוק התאווה – רק מחזקת את התשוקה ומוסיפה אש למדורה.
לא להתפתות ל'הנחות העולם'
אלא שהיצר הוא מתוחכם. הוא לא מגיע ומציע לאדם לעשות מיד עבירה חמורה. הוא רק מבקש ממנו לנהוג לפי 'צו השעה'. להתפעל מ"הנחות העולם" – מהתפיסה השוררת ברחוב.
הוא לא מדבר על דברים אסורים, אבל הוא דורש מהאדם להיות קשוב ולאמץ את החשיבה של הרחוב, לנהוג לפי מה שמקובל בעולם, ולא לפי מה שהתורה מצווה ודורשת. ומכאן – המדרון חלקלק.
הבה נעצור את התופעה בעודה קטנה. התורה ושיחותיו של הרבי הם יהיו נר לרגלינו ולאורם נלך. לא הדעה "המקובלת בעולם" תקבע את סדר היום שלנו.
נזכור שה' לא מחפש אותנו, הוא מבקש את טובתנו, הוא רוצה למחול ולסלוח ולוותר לנו – כי הוא רוצה את המעשים הטובים שלנו. רק לא לחזק את השרירים של היצר הרע...
עוד לפני שאנו מתחילים בתהליך עצמו ומבררים מהי הדרך לעשות תשובה, מציב אדמו"ר הריי"צ את הנחת היסוד – העקרון שה' לא מחפש להעניש אותנו. להיפך, הוא מחכה לבקשת הסליחה שלנו ובנכונות לקבל אותה, ושוב, בפעם המי-יודע-כמה, לוותר לנו.
דוד מלך ישראל אומר בתהילים "כי עמך הסליחה למען תורא". כלומר, דוד המלך מבקש מה' שיסלח על חטאינו; וזאת למה? כי כאשר יסלח על העוונות הדבר יעורר אותנו לשוב בתשובה ולירא את ה' (המילה "תורא" משמעותה יראה), ואם לא תסלח – לא יחושו כלפיך יראה וימשיכו בעשיית העבירות.
אלא שהפסוק הזה דרוש ביאור:
וכי אם ה' יסלח ויוותר – הדבר יעורר אותנו לחוש יראה כלפי ה' ולהימנע מהחטאים? הרי הסברא אומרת להיפך: ככל שמוותרים יותר – יוצרים פחות מוטיבציה לא לחטוא ומאפשרים חריגות רבות מתוך תקווה שדפוס הוויתור יחזור על עצמו.
זאת ועוד: כאשר מישהו לא מוותר – הוא יוצר כלפיו תחושת יראה ופחד. מי שמוותר – הרי מעורר כלפיו רגשות אהבה וקרבה!
לוותר כדי להתקרב
לאמיתו של דבר, התשובה היא: כן. דווקא הוויתור מעורר יראה – יראה במובן של הכנעה ורצון להתקרב.
אדמו"ר הזקן מביא לכך משל יפה:
ראובן לווה משמעון סכום כסף גדול מאוד. בהגיע מועד הפרעון מתברר כי אין ידו של ראובן משגת לשלם את כל החוב אלא מחציתו בלבד, וגם זאת – בתשלומים בלבד, ולא בפעם אחת. ראובן איש ישר הוא ורצונו לשלם את החוב, אלא שפשוט אין הדבר בידו ואין ביכולתו להחזיר את מלוא הסכום.
שתי אפשרויות תגובה מנוגדות קיימות בהם יכול להשתמש שמעון המלווה, ולכל אחת מהן השלכה שונה:
אם הוא יהיה קשה עם ראובן ויתעקש שיחזיר לו את כל הסכום במועד ובבת אחת ללא שום הנחה ופשרה – הרי שהדבר ישבור את ראובן שאינו מסוגל לעמוד בכך, ומרוב כאב ובלבול ימנע מלשלם אפילו את מחצית החוב; אך אם שמעון ילך לקראתו ויתגמש איתו, יניח לו לשלם את החוב בתשלומים במשך זמן, הנה לו זו בלבד שהוא ישלם את מחצית החוב, אלא הקרוב שנוצר ביניהם יעורר את ראובן להתאמץ ולהשתדל אף יותר לשלם במהירות האפשרית את מלוא הסכום.
כך הוא גם בקשר שבין הקב"ה ובני ישראל:
הקב"ה מרבה לסלוח – כי הוא יודע שחוסר הסליחה רק יגרום לנו ייאוש מלנהוג כמו שנדרש מיהודי. הוא רוצה שנירא אותו ונכנע לפניו – ולכן הוא סולח ומוותר לנו, וכך מעניק לנו פתח להתקרב אליו ולשוב בתשובה שלימה.
זה העקרון. השאלה איך עושים את זה? כיצד יכול מי ששקוע בעבירות וכל רצונו להמשיך בכך – להיחלץ ממצבו ולהתחזק בעניינים חיוביים ולהוסיף בקיום התורה והמצוות?
לא לחזק את השרירים
התשובה לכך פשוטה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. אדמו"ר הריי"צ מציג כלל פשוט מאוד: ככל שמשתמשים עם כוח מסוים – מחזקים אותו; וככל שנמנעים מלהשתמש עם כוח מסוים – הרי שהוא ייחלש באופן אוטומטי.
כמו בשרירי הגוף, ככל שנאמץ אותם יותר הם יתחזקו, ואם נזניח אותם ולא נפתח אותם – הם יתנוונו.
אם אנו רוצים להפסיק לרצות לעשות עבירות – הפתרון הוא אחד: פשוט להפסיק לעשות עבירות.
נכון, בהתחלה זה קשה מאוד. התשוקה בוערת, והקושי להימנע נראה כמו בלתי אפשרי. אך בכל פעם שאנו נמנעים – אנו מחלישים את הכוח השלילי.
אסור ליפול לתוך המלכודת שאומרת: רק עוד פעם אחת. אם אני רק אעשה את העבירה פלונית עוד פעם אחת, זה יספק אותי, ואוכל לחזור למסלול הרצוי.
זו טעות חמורה. כי כל כניעה ליצר וסיפוק התאווה – רק מחזקת את התשוקה ומוסיפה אש למדורה.
לא להתפתות ל'הנחות העולם'
אלא שהיצר הוא מתוחכם. הוא לא מגיע ומציע לאדם לעשות מיד עבירה חמורה. הוא רק מבקש ממנו לנהוג לפי 'צו השעה'. להתפעל מ"הנחות העולם" – מהתפיסה השוררת ברחוב.
הוא לא מדבר על דברים אסורים, אבל הוא דורש מהאדם להיות קשוב ולאמץ את החשיבה של הרחוב, לנהוג לפי מה שמקובל בעולם, ולא לפי מה שהתורה מצווה ודורשת. ומכאן – המדרון חלקלק.
הבה נעצור את התופעה בעודה קטנה. התורה ושיחותיו של הרבי הם יהיו נר לרגלינו ולאורם נלך. לא הדעה "המקובלת בעולם" תקבע את סדר היום שלנו.
נזכור שה' לא מחפש אותנו, הוא מבקש את טובתנו, הוא רוצה למחול ולסלוח ולוותר לנו – כי הוא רוצה את המעשים הטובים שלנו. רק לא לחזק את השרירים של היצר הרע...
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
