התביעה המרכזית מגיעה ממשפחת פיקלני שהקימה מפעל טקסטיל גדול לבגדים בכל אירופה, והעסיקה למעלה ממאתיים עובדים שהתפרסו על פני חמשה עשר בניינים. הנאצים ימ"ש השתלטו על המפעל במהלך מלחמת העולם השניה ולאחר שאבי המשפחה נהרג בשואה, חזרו הבנים ללוד'ז והרשויות הסכימו בשמחה לתת להם לנהל את המפעל, אך הם נאלצו לעזוב לברזיל לאחר פוגרומים שנערכו נגד היהודים. במשך הזמן עברה הבעלות של המפעל בין מספר רשויות כשהיורשים אינם רואים פרוטה מהעסקאות. בתש"נ, לאחר התמוטטות השלטון הקומוניסטי באירופה המזרחית, חידשו משפחת פיקלניק את המאמצים לדרוש את רכוש המשפחה חזרה לידיהם. באופן לא ברור, עד לאותו זמן, משפחת פיקלניק עדיין היתה רשומה בטאבו כבעלים של השטחים שכללו קרוב לעשר אלף מ"ר במרכז העיר. לאחר 12 שנים מאז החלו בהליך המשפטי, ולאחר סחבת משפטית גדולה, הודיעה ממשלת פולין, כי על פי החוק הקיים, אין למשפחה זכות בקרקעות. המענה הכה את המשפחה בתהדמה וזו פנתה בצר לה לארגון NYLAG ולאחר תחקיר מקיף ובחינת הסיכויים לנצח ומאידך להפסיד, הוחלט להגיש תביעה בבית המשפט האירופאי לזכויות האדם בצרפת, לשם יצא הרב שולמן אמש, על מנת להיות נוכח במקום. לפני יציאתו, הרב שולמן וצוות משרדו, ערכו ראיונות עם אלפי שרידים מהשואה הפולנית וההערכה היא שהרכוש שהוחזק בעבר על ידי משפחותיהם עובר את הסכום של ארבעים מיליארד דולר אמריקני. התביעה שמנהל כעת שולמן למעשה היא התקווה האחרונה של אותם ניצולים לראות פיצויים כספיים כיורשי הקרקעות.