במשך 220 השנים שחלפו מאז הודפס ספר התניא בפעם הראשונה בסלוויטא על ידי המחבר עצמו הלוא הוא הוד כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע, בעל יום ההולדת דח"י אלול, יצאו לאור ספרים רבים המעטרים את ספר היסוד של תורת החסידות. ראש לכל הם כמובן מאמרי דא"ח וה'המשכים' בתורת החסידות של רבותינו נשיאינו שיש בהם חידושים וביאורים בספר התניא, או שמבארים ענינים הנידונים בפרקי התניא השונים, ועד לליקוטים שונים של ביאורים שנמסרו מדור לדור, על ידי גדולי החסידים, המשפיעים וכו'.

גם בדורנו אנו, עודד הרבי פעמים אין ספור, מחברים ומלקטים שונים, להוציא לאור (ומהם בהוראות ישירות ובהדרכות מפורטות) ספרי ביאור או מ"מ וציונים על ספר התניא, כדי להרחיב את העיון והדקדוק, ההבנה והלימוד בספר היסוד של תורת חסידות חב"ד.

אולם מתוכן הדברים שכתב רבינו, כפי שהובאו לעיל, משמע בפירוש שבתוכניתו היה להוציא לאור מהדורה מיוחדת של ספר התניא. מהדורה כזו, שעד היום הזה לא יצאה לאור עולם עדיין.

3 פרקים חדשים לח"י אלול

לקראת יום הבהיר ח"י אלול, מגישה מערכת "אוצר החסידים" שע"י הוצאת הספרים קה"ת בניהולו של הרה"ח ר' יוסף ברוך הכהן פרידמאן שיחי', חוברת נוספת בה שלושה פרקים נוספים, פרקים י"ג-י"ד-ט"ו, תדפיס מתוך מהדורת "התניא השלם" כפי רצונו ושאיפתו של הרבי.

המלאכה הגדולה, מתאפשרת הודות לשותפות 'יששכר וזבולון' בין מנהל הפרויקט כולו הרה"ח ר' חיים שאול ברוק שיחי', ובין הנגיד החסידי המפורסם ר' יקותיאל יהודה (ג'ורג') ראהר שיחי' ובני משפחתו, שנטל על עצמו להיות תמכין דאורייתא ושותף מלא בפרויקט האדיר, לעילוי נשמת אביו הנגיד החסידי רודף צדקה וחסד ר' שמואל (סמי) ב"ר יהושע אליהו ע"ה ראהר.

זה כבר כמה שנים, שמכון תורני מיוחד פועל באחריותו של הרה"ח ר' אהרן לייב (ברשד"ב) ראסקין שיחי', במסגרתו מלקטים אברכים חסידיים בעלי כשרונות את ביאורי ופירושי רבותינו נשיאינו על ספר התניא. מלאכת העריכה מתבצעת בראשותו של הרה"ח ר' מנחם מענדל (ברא"ל) קפלן שיחי' שידיו רב לו בההדרת ועריכת תורתו של הרבי.

פרקים נוספים במסגרת סדרה זו, ייצאו לאור עולם לקראת חג החגים, חג הגאולה י"ט כסלו ה'תשע"ז.

על מנת לתת את האפשרות לקהל אנ"ש והתמימים, ולומדי תורת החסידות בכלל, לטעום מעט מזעיר, הננו מביאים כאן ביאור קצר ונפלא של הרבי על פרק י"ד. ותן לחכם ויחכם עוד.

ביאור על התניא – מכ"ק אדמו"ר זי"ע – פרק י"ד:

בתחילת פרק י"ד כותב אדה"ז: "והנה מדת הבינוני היא מדת כל אדם, ואחריה כל אדם ימשוך, שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה, כי הבינוני אינו מואס ברע, שזהו דבר המסור ללב ולא כל העתים שוות, אלא סור מרע ועשה טוב, דהיינו בפועל ממש במעשה דיבור ומחשבה, שבהם הבחירה והיכולת והרשות נתונה לכל אדם לעשות ולדבר ולחשוב גם מה שהוא נגד תאוות לבו והפכה ממש".

בספר התניא, כידוע, כל אות מדוייקת, ושום ביטוי לא נועד לתפארת המליצה בלבד. מה הכוונה, אם-כן, בשלוש המלים הנרדפות לכאורה – "הבחירה והיכולת והרשות"?

אלא הביאור בזה, על יסוד לשון הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ה): "רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו... שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע, ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע".

הרבי מדייק מדברי הרמב"ם, שהרשות הנתונה מלמעלה מורכבת משלושה פרטים, התואמים לשלושה שלבים שהבחירה נדרשת לעבור עד שהיא באה לידי ביטוי במעשה בפועל:

(א) "אם רצה להטות עצמו לדרך טובה... ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה" – האפשרות להפעיל את כוח הרצון באופן חופשי כדי לבחור באחת הדרכים;

(ב) "ועושה כל מה שהוא חפץ" – הכוח להפעיל את איברי הגוף באופן חופשי על-פי בחירה זו;

(ג) "ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע" – העדר אכיפה חיצונית שתמנע מהאדם את היכולת לממש את בחירתו (כדברי חז"ל: "הבא ליטמא – פותחין לו; הבא ליטהר – מסייעין אותו").

לשלושה שלבים אלו רומזים שלושת הביטויים שבתניא: "הבחירה" – חופש הרצון; "היכולת" – כוח הביצוע; "הרשות" – רשות כפשוטה, העדר עיכוב ומניעה.