כך הי' מרגלא בפומי' של ר' זושא הפרטיזן, ובפרט בהיכנסו לחדר האוכל בישיבה: מסופר כי יום התייסדות ישיבת תומכי-תמימים הי' בט"ו אלול, אך התחלת הלימודים בנגלה ודא"ח הי' בח"י אלול.

נשאלת השאלה, אם התחלת הלימוד הייתה בח"י אלול, מה פירוש הדבר שהתייסדות הישיבה הייתה בט"ו אלול, והרי אז עדיין לא התחיל מאומה בישיבה?

הפירוש הפשוט לכאורה הוא שההחלטה וההכרזה של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע על הקמת הישיבה הייתה בט"ו אלול. אך ר' זושא לא הסתפק בכך. הוא סבר שאי אפשר לקרוא לכך התייסדות כשאין עדיין שום דבר בפועל.

והי' ר' זושא מבאר ומסביר שהמטבח של תומכי-תמימים הוא הוא שנוסד בט"ו אלול. משום שאחד העניינים העיקריים בתומכי-תמימים הוא שלא רק הלימוד יהי' כראוי, אלא שגם האכילה והשתי' יהיו חלק עיקרי ויסודי מהישיבה ומעבודת ה'. ועד כדי כך אמרו, שמי שאכל מן ה"קאשע" (הדייסא) של תומכי-תמימים לא ימות בלי תשובה. ולכן נחשב יום ייסוד המטבח ליום התייסדות הישיבה..."

בכך הי' ר' זושא גם רומז לביאור בדרך צחות מדוע הוא נוהג להיכנס דווקא לחדר האוכל לטעום מן ה"קאשע" של תומכי-תמימים...


(מתוך ספרו של המשפיע הרב חיים לוי יצחק גינזבורג' אוצר פניני החסידות')