מאת: מענדל

מערכת COL שמחה להגיש לקהל הגולשים פרק שלישי בסדרה החדשה והמקורית: ניגוני חב''ד, לצד הסבר על משמעותם הפנימית והעמוקה.

כותב הסדרה פורט על מיתרי הנפש, ומנגיש את המהלכים בכל תנועה, בכל תו, לצד ניתוח 'פנימי' ומרתק, המרטיט נימים חבויים בעמקי הנשמה.

בפרק השלישי: האזינו לניגון ר' בערל מייסיוב מקרמנצ'וג", - ובמקביל קראו את ההסבר המצורף, כשער לעולם הנגינה החב"די הקסום:

להאזנה - לחץ כאן

*

השנה: ה׳תרל״ט.
המקום: קרמנצ׳וג - עיר תעשייתית גדולה ועשירה הממוקמת על גדת נהר הדנייפר באוקראינה. נמל יש בה וגם תחנת רכבת. סחורה באה והולכת, כסף מתגלגל ואנשים מתהלכים ברחובות בפנים חמורות-סבר, מחשבים חישובים, מסיקים מסקנות ומגבשים דרכי פעולה.

השעה היא שעת בוקר מאוחרת וההמולה מתחילה להיווצר ברחובות. כרכרות נעות במהירות ברחובות הראשיים, סוחרים ואנשי-עסקים מקיימים פגישות עסקיות ומלבנים עניינים על שפת הנהר, ופועלים חרוצים ממהרים לבית-מלאכתם.

גם שמעון, איש עסקים יהודי חרוץ ונמרץ ממהר בשעה כזו. אמנם לא לעסקים עדיין - עליו לעבור בבית-הכנסת קודם ולחטוף תפילת-שחרית בטרם יתחיל את היום - אך הראש כבר מריץ מחשבות בקשר למה שעומד לצפות לו היום, והלב מתמלא במרץ נוכח השאון וההמולה שכובשים את העיר.

נכנס שמעון בחופזה לבית-הכנסת המקומי של חסידי חב״ד, ולפתע נשימתו נעתקת.

לנגד עיניו עומד דב!

והדב עטוף בטלית ועטור בתפלין, מרפקיו שעונים על הסטנדר מולו וידו האחת אוחזת במצחו הרחב ומלא הקמטים, והקול - אוי הקול - שנובע ממנו מרטיט כל פינה בלב. הוא מתפלל בתנועות לבביות אדירות, כולו אומר רחבות, ואינך יכול להישאר אדיש מולו…

אט אט מתקבצים סביבו עוד אנשים, שוכחים עולם ומלואו, מרותקים לתפילתו הנשפכת ושבים - יחד אתו - לאותו המקום שבעלי תשובה שבים שם, מותירים הרחק-הרחק מאחוריהם נמל ומסחר ורכבת ועיר תוססת ושוקקת חיים.

ולפתע מתפרץ לו משם הניגון, ניגונו של הדב - הלא הוא ר׳ בערל מייסיוב, אחד מחסידי חב״ד המפורסמים בעיר קרמנצ׳וג בתור ה״קרעמענטשוקע בערעלעך״, חסידים בעלי שכל אדיר ואבירי לב (ל׳ הרבי מוהריי״ץ) - וסוחף עמו את כל הנמצאים. והניגון הוא ניגון לבבי מריר ותובע ודורש ומלא תוקף, ובעיקר פנימי, וממילא אף רחב, וכל תנועה בו מלאה, מלאה בהבעה וברגש ולכן גם נוגעת מאוד בנפש השומע.

בחג השבועות ה׳תד״ש אמר כ״ק אדמו״ר הריי״ץ על החסיד הנ״ל, ר׳ בערל מייסיוב, שכשהיה מאן-דהוא מאזין לתפילתו רווית הרגש ומלאת הדביקות, לא היה יכול הלה לזוז ממקומו, וכי רבים חזרו בתשובה על ידי האזנה לתפילתו של ר׳ בערל מייסיוב.

*

הניגון הנפלא המוגש כאן הוא ניגון לבבי, נוגע ללב, עמוק, מריר קצת, אך גם רווי מתיקות ודבקות.

בהקלטה המצורפת תוכלו לשמוע את מה שכתב הרה״ח ר׳ שמואל זלמנוב בספר הניגונים אודות הניגון, ואודות היותו תובע.

ואמנם, הניגון תובע ומעורר את המאזינים אליו, אולם ביסודו הריהו ניגון דבקות. ניגון של דבקות גדלה והולכת, שמתחקזת עם כל בית, וסוחפת את הרוצה לידבק לנוע ממקומו ולהתחיל לחיות.

שלושה הם בתיו.

הראשון: פותח בטון עמוק, נמוך מאוד, ומתפרץ משם. המנגן שואף למשהו, ורוצה לגעת בו. בבית הפותח הוא כאילו מבטיח לעצמו להתנתק ממקומו, לזוז, להתקדם לקראת המטרה. זהו בית של הזזה, של תביעה. לכן תנועותיו הראשונות כאילו מזנקות - ישר מהטון הנמוך/עמוק הפותח לתוך מערכת תקיפה של התפרצות ותנופה.

זהו בית לבבי מאוד, אך הרגש הלבבי כאן הוא רציני ואף מריר. ניכרת בו המרירות הנוגעת-ללב של המנגן על היותו רחוק בינתיים ממקום שאיפתו ביחד עם הדבקות והרצון להגיע לשם. הלבביות הרצינית מזכירה בן שכובש את רגשותיו ואת רחשי ליבו היוצא אל אביו ומנהל איתו שיחה רצינית תוך שהוא מבטיח לו משהו.

השני: בו מתבססת הדבקות ומתגבשת לאחר ההתפרצות הראשונית. בית זה הינו יותר ״מסודר״, והוא מורכב משתי תנועות כלליות: תנועה של טונים הולכים ויורדים ולבסוף תנועה מתפרצת בדומה לתנועה שבסיום הבית הראשון. מבנהו תובע התמסרות מסודרת במטרה להגיע לדבקות הנכספת.

השלישי: בו הדבקות מגיעה לשיאה, והמנגן מודיע בתוקף שיעשה הכל על-מנת להישאר דבוק. התנועות החוזרות על עצמן מורות על תקיפות. יש בבית זה מעט התרפקות של המנגן על מושא ערגתו, וההתרפקות הזו מובילה אל ההחלטה הסופית להתמסר ולהישאר ממוקד.

לאחר שמנגנים את הבית השלישי חוזרים על הבית השני שוב, הפעם מתוך משנה תקיפות.

*

המאפיין העיקרי של הניגון הזה הוא היותו מאופק מאוד. זהו ניגון לבבי אמנם, מלא רגש, אך הלבביות  שבו רצינית ומאופקת וניכר שגדלה על יסוד מחשבה עמוקה ושכל רחב. גם תנועות הדבקות, ואפילו ה״התפרצות״ הקטנה שבתחילת הבית הראשון, הם/היא התפרצות מאופקת, מחושבת ומרוסנת. התפרצות במינון המדוייק שנולדה מתוך יגיעה ועבודה רבה.

זוהי הסיבה גם שכל הניגון הוא על טונים נמוכים (כמעט שאין בו טונים גבוהים - דבר שאינו אופייני כלל לניגון דבקות רגיל מן השורה!), וזו הסיבה גם שהניגון כל-כך נוגע ומעורר, מכיוון שכל תנועה ותנועה בו מלאה מאוד, מחושבת ומורגשת, ומגיעה ממקום מאוד עמוק בנפש.

זהו ניגון דבקות  עמוק מריר שבעיקר תובע יגיעה, והרי לנו דבריו של ר׳ שמואל זלמנוב אודות תנועותיו התובעניות של הניגון.