מערכת COL | יום ט' אלול ה׳תשע״ו 12.09.2016

הזכרון שלי מאסון התאומים ● הרב זלמן הבר

בעוד ניו יורק מציינת 15 שנה לפיגוע הנורא במגדלי התאומים, שליח חב"ד הרב זלמן הבר, מנהל בית חב"ד פירס קאונטי Tacoma WA, מעלה טור זיכרון על הרגעים שלא ישכח לעולם, ומה הוא למד מהם, יום-יום, שעה שעה בחיי השליחות שלו ● ניו יורק זוכרת: הצלם איציק רויטמן מגיש גלריה ניו יורקית  הרגעים שלא אשכח
הזכרון שלי מאסון התאומים ● הרב זלמן הבר

מאת הרב זלמן הבר

ככל שהעולם מציין את יום השנה ה -15 של ה -11 בספטמבר, אני רוצה לשתף זיכרון קטן, אבל רב עוצמה שחוויתי באותו יום גורלי.

אלו רגעים שלעולם לא אשכח, ואותם ארצה לחלוק אתכם.

באותה שנה, למדתי ב'כולל'. כאשר נודע לי באותו בוקר על המטוסים שהתרסקו אל בנייני מרכז הסחר העולמי, מיד עשיתי דרכי במורד הרחוב ועליתי לגג של איסטרן פארקווי 788 על מנת לקבל זווית ראיה מקו הרקיע של מנהטן.

אני זוכר שעמדתי ליד קומץ אנשים, ביניהם הרב סיימון ג'ייקובסון, כמו גם קצין משטרה שצפה במתרחש. היינו בהלם, מזועזעים כאשר מאתר מגדלי התאומים היתמר עשן כבד אל השמים הבהירים.

היה שקט מחריש אוזניים על הגג, ומלבד כמה חילופי מילים קצרות, כל אחד ניסה להבין ולתפוס מה שאנו עדים לו מול עינינו.

ואז... זה קרה. המגדל הראשון קרס מאחורי עננת עשן אפורה-לבנה וענקית. כולנו הבטנו זה אל זה וצעקנו: "אוי, השם!" אלפי אנשים מתו רח"ל!

אני זוכר שפנינו לקצין המשטרה ושאלנו אותו כמה לדעתו הוא מעריך אנשים יכולים למות בבניינים הללו? והוא ענה ביבושת: "אני מעריך שרבבות איבדו כעת את חייהם".

כשמול עינינו מתו רבים ל"ע, ובנייני ענק קרסו, דווקא מה שמשך את תשומת ליבי היה שם למטה ברחוב, באיסטרן פארקוויי.

רכנתי מעל הגג להביט מטה, וראיתי משהו כל כך רגיל, כל כך שגרתי, אבל משהו שאני לא אשכח לעולם.

זו היתה משאית אשפה של עיריית ניו יורק, בפינת הרחובות איסטרן פארקוויי, וקינגסטון. עובד תברואה יצא מהמשאית, לרוקן עוד פח אשפה שעלה על גדותיו בפינת הרחוב, כשהוא מתעלם לחלוטין ממה שקורה קילומטרים ספורים ממנו, מעבר לנהר ההדסון.

זה היה רגע פרדוקסלי שמשך את תשומת ליבי. שתי מציאויות הבזיקו במקביל – ממש מול עיני. עם עין אחת ראיתי הרס, כאוס ורוע, ובעין השנייה ראיתי את חיי השיגרה ביום-יום.

איך שני עולמות שונים אלו יכולים להתקיים במקביל? לעולם לא נדע.

מה שלמדתי מרגעים אלו: יהיו פעמים בחיינו שנוכל לתאר אותם רק כ'כאוס', כאשר נראה כי כל העולם מתמוטט סביבנו. באותו רגע, הנראה כאתגר בלתי עביר, אך אנו חייבים להמשיך בחיי היום-יום, ובמקביל לצעוד קדימה עם הגשמת הייעוד שלנו.

שיעור זה הוא משהו שאני חושב עליו כל הזמן בחיי השליחות. כמו ששלוחים לעיתים קרובות מתמודדים עם ימים של 'כאוס' וניסיונות לא פשוטים. עלינו ללמוד לאזן את הרגשות שלנו, יחד עם המשכת האחריות והפעולה השוטפת היומית והקבועה שלנו, תוך חתירה למימוש האתגרים.

לעולם לא אשכח את הרגעים הללו.


הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.