הרב משה מרינובסקי
צילומים: אלי סגל

"סבא היה בהחלט דמות יוצאת דופן. הוא הביט על עולם החולין במשקפיים של קדושה. כל פסיעה שלו הייתה מלאה עומק של מחשבה ורגש. כל הליכותיו הביעו את העובדה שהיה דמות חסידית שורשית אמיתית. אדם שמביט על כל דבר מההיבט הפנימי שלו".

במילים אלה, פחות או יותר, בסגנון פיוטי-משהו, כאילו היה מקריא שיר, מדבר הסופר הרב בנימין ליפקין, על סבו המשפיע הנודע הרב החסיד ר' יהושע-מרדכי ליפקין, ר' שייע בפי כל.
העיתוי: בימים אלה התחילה שנת השלושים לפטירתו של ר' שייע ליפקין בחודש מנחם-אב תשמ"ז. העילה: בימים אלה יצא-לאור הספר 'באותיות של משפיע – סיפורי חיים מאת הרה"ח ר' שייע ליפקין ע"ה', בעריכת נכדו ר' בנימין ליפקין. הרקע: למי שלא יודע, בין-שאר מעלותיו וסגולותיו התברך המשפיע ר' שייע ליפקין בעט סופרים מיוחד במינו. וכיון שהדמות ייחודית וכתיבתו הייתה ייחודית, גם הספר שלמעשה נועד לשמש לו בבואה, לתאר את קורות חייו ולהנציח את שמו הטוב, הוא בהחלט ספר ייחודי.

בעוד שספר ביוגרפיה מצוי מתאר את מאורעות חייו של נשוא הספר, החל משורשי משפחתו ושחר נעוריו, המשך בפועלו ובמה שעבר עליו בימי חלדו עד יומו האחרון, הספר שלפנינו הוא במתכונת אחרת לגמרי. תולדות חייו והתיאורים על דמותו ופועלו של ר' שייע באים בתמצית דתמצית. כמה עמודים בודדים המופיעים בראש הספר. ואילו רובו של הספר הם 'סיפורי חיים' מפרי עטו, אותם מתאר הנכד בלשון ציורית כ'אוצרות קולמוס הנפש שלו על שלל מכמניו, בסיפורת מאלפת ובחיבורים ומכתבים נוספים. מבחינה זו יקבל הקורא היכרות בלתי אמצעית עם אישיותו והתכנים המאלפים שהיא היתה מזוגה בהם. מפי כתביו, מהם ניתן ללמוד, מעבר לכתיבה משובחת ומסוגננת להפליא, פרק מאלף על הלך רוחו ועל עשירות הדעת שממנה ובאמצעותה יצק כל תוכן גם בעניינים העוסקים בחולין לכאורה'.

"דמות חסידית"

את הסיפורים, מציין הנכד עורך הספר, כתב המשפיע ר' שייע תחילה באידיש והם הופיעו מעת לעת, במשך כמה שנים, בכתב העת הירושלמי 'דאס אידישע ליכט'.

בערוב ימיו, לאחר שפרש מהמשרה, בה החזיק עשרות בשנים במשרד בית היתומים דיסקין, טרח ר' שייע בעצמו לתרגם אותם ללשון הקודש נאה ומלוטשת והם התפרסמו בשעתו במדור מיוחד בשם 'דמות חסידית' מעל דפי "כפר חב"ד".

אחרי פטירתו, הסיפורים שהופיעו ב"כפר חב"ד" נאספו יחד בספר בשם זה, "דמות חסידית", ועכשיו, כעשרים שנה אחרי הופעת המהדורה הראשונה הופיע הספר במתכונת חדשה, משובחת יותר מבחינת העריכה, ההגשה והעיצוב, ובעיקר מורחבת בתוספת שישה עשר סיפורים חדשים שלא היו במהדורה הראשונה. גם הם נכתבו באידיש, אך לא תורגמו בידי ר' שייע עצמו ולא הופיעו ב"כפר חב"ד", ולכן לא נכללו במהדורה הקודמת. אלה תורגמו עכשיו לראשונה, בידי הגב' ד' פרומר, והם התוספת המרכזית שמעשירה את המהדורה הנוכחית. ויש גם תוספות אחרות כמו אסופת מכתבים שר' שייע כתב לאישים שונים במגוון נושאים, קובץ שירים על ר' שייע והליכות חייו מאת בתו הגב' א' מייזליש ועוד.

"במהדורה החדשה", אמר לנו הנכד עורך הספר, "חילקתי את הסיפורים שסבא כתב לשני מדורים. האחד לפי חגי ומועדי השנה, והשני בשם "בכל לבבך ובכל נפשך". במדור החגים יש חמישה סיפורים חדשים דווקא על פורים. שניים מהם מכילים תיאורים אירוניים על הווי החיים בימי ילדותו ונעוריו של סבא, תחילה בחברון ואחר-כך בירושלים ובאחד הסיפורים על פורים הוא מתאר את דמותו ואת דבריו של הצבעי שמגיע לכל בית בעונה זו של השנה כדי לתכנן ולבצע את צביעת כותלי הבית לקראת חג הפסח המתקרב.

"אני מציין את הסיפור הזה באופן מיוחד כי אני זוכר את עצמי היטב, כילד בן שתיים עשרה, פחות או יותר, יושב עם בני משפחה נוספים, ומקריא את הסיפור הזה במקורו באידיש וסוחף אותנו לאווירה ולהווי החיים בחברון ובירושלים בימי ילדותו, לפני כמאה שנה".

הנה קטע קצר שנכתב באירוניה כסיפור לפורים אבל מכיל גם מסרים מאוד רציניים. והפעם כפי שתורגם ומופיע בספר החדש:

לפני זמן לא רב כמעט התמוטטתי במשא ומתן עם בעלת הבית בנוגע לצבעים... אולי אתם רוצים צבע כתום, אולי בורדו או צבע יין? לא? לימון, אפור בהיר, אפור כהה, צבע חמיצת סלק או צבע חמיצת עלי סלק, אולי צבע קפה?
כאן כבר כמעט קלעתי למטרה, מה זאת אומרת "כמעט"? היא רוצה צבע של קפה עם חלב...
אחרי הרבה בדיקות ומזיגות וערבובים יצאה תערובת צבע שלא הייתה יכולה להיות אלא קפה עם חלב. לקחתי את הקופסא עם הצבע והלכתי בגאווה אל בעלת הבית. בדיוק מצאתי אותה יושבת ושותה קפה עם חלב, במוחי עלתה מיד מחשבה על המעשה שהיה עם אותו איכר צעיר שעשה ברכה על התורה "בורא פרי האדמה" כי הוא אהב לאכול תפוחי אדמה, אבל עם כישרונותיי הצבעוניים שמרתי לעצמי את מחשבותיי, ואמרתי: "בוקר טוב, את לבטח יודעת מה טוב ומה יפה, ואת רוצה קפה עם חלב, הא לך קפה עם חלב!"
היא העיפה מבט ובעקימת שפתיים אמרה "זה קפה עם חלב? זה בכלל קקאו עם חלב".
- מה עולה בדעתך? זה הרי ממש קפה עם חלב שאם הייתי מוזג את זה לכוס היית שותה את זה.
- ככה? אני בכלל לא שותה קקאו.
מה עושים? – אמרתי לה: אם לא מוצא חן בעינייך הצבע הזה, אז לא. ואם לא, תחפשי לך צבע אחר". אחרי המילים האלה, הקקאו נהיה קפה, והקפה עם החלב שלי קישט את הקירות שלה".
"זה קטע מאפיין של הכתיבה המיוחדת של סבא", ממשיך נכדו ר' בנימין, "לפעמים הוא בוחר בסגנון מבדח משהו, אבל גם אז מבין השורות עובר המסר המאלף מה עיקר בחיים ומה אינו אלא טפל. והוא עושה זאת בחיות ובציוריות כמו שרק הוא היה יכול.

"פעמים רבות, לאורך הסיפורים, הוא נוגע ישירות במסרים יותר עמוקים. כזה הוא הסיפור הראשון בספר. הסיפור 'סידורו של אבא' הפותח את מקבץ הסיפורים לראש השנה:

"...כשם שהכרתי את הכתמים שעל עלה הסידור בברכת נרות חנוכה, ואת אלו שבעלי ההגדה של פסח, שהם רשמי שמן ויין, כן הכרתי גם את מקומם של הכתמים האחרים שחדרו לעלי הסידור הצהובים ונתנו את אותותיהם בו, כפאר נצחי. הנה עלי שמונה עשרה של ראש השנה, אשר ניכרים בהם הרשמים של השמן והיין של נפש אבא התמימה והטהורה. תמצית מוחו ולבו של אבא, המספרת כמאה עדים אל מה נפשו כמהה ועל מה עינו דמעה. "ובכן תן פחדך", "מלוך על העולם כולו בכבודך" רשומים בדמעותיו של אבא'.

"כדי לעמוד על מלוא המשמעות של הקטע יש לקרוא את הסיפור המלא, אלא שגם לגבי הקטע הקצר שצוטט כאן יש להדגיש", מטעים הנכד עורך הספר, "כי כל הסיפורים שסבא כתב לא היה פרי דמיונו העשיר. כולם היו תיאורים של דברים שחווה בעצמו או התרחשו בסביבתו. הסיפור המרטיט הזה, הקרוי 'סידורו של אבא' נכתב על רקע העובדה שהסבא ר' שייע התייתם כשהיה ילד בן שמונה בלבד וכפי שהוא כותב בתחילת הסיפור, אביו לא הוריש לו זהב וכסף או אבנים טובות ומרגליות. כי כל אלה לא היו בידו אלא שבין חפציו האישיים היה סידור ישן שכריכתו רופפת ועטיפתו דהויה ודפיו עליו שהצהיבו. ואותו סידור ישן ובלוי עומד במוקד הסיפור.

"ולמרות שברבים מהסיפורים הוא עצמו ובני משפחתו הם מושא הסיפור, את כל הסיפורים סיפר ופרסם סבא בשמות-עט ולכל הדמויות העניק שמות בדויים. כחסיד, כמחונך של המשפיע הנודע ר' אלתר שימחוביץ' בישיבת תורת אמת בירושלים של הימים ההם, סבא סלד מכל מה שמריח גאווה וישות עצמית ובאף סיפור לא נתן ביטוי למציאות האישית שלו.

"היה לו עוד מנהג שראוי לציון: כל סיפור וסיפור בא לאחר הקדמה של קטע מהגמרא, מהמדרש או מהזוהר שאיכשהו הסיפור מתחבר לתוכן ולמסר של אותו קטע. כאילו רצה לומר ולעורר את הקוראים לשים לב שכל הסיפורים נועדו בעצם להזכיר לנו את מוסרי חז"ל ולתת להם המחשות מתוך החיים היהודיים לאור החסידות, בסתם יום של חול או בימי החגים והמועדים".

*

המשך הכתבה המרתקת – השבוע במגזין 'כפר חב"ד'. חבילת 'כפר חב"ד' למשפחה החב"דית: מגזין עשיר, מוסף לנשים ומוסף לילדים.