השבת של כולנו
הרב מוני אנדר

כמו בכל מעשייה יהודית טיפוסית, שבה תגרה בין איבן לניקולאי הביאה לכך שמוישל'ה קיבל מכות, גם בפוליטיקה של ישראל מתחים פוליטיים בין ראש הממשלה לבין שר התחבורה מתנקזים למוישל'ה שלנו שבכלל לא היה קשור.

מים רבים זרמו בים התיכון מאז שאמרו כי "אפילו הדגים בים של סלוניקי, נחים בשבת כמו כל עובדי הנמל היהודיים". מרכזי הבילוי והקניות פתוחים ביום השביעי, הטלוויזיה הישראלית משדרת בשבת, וכדורגל — כמו שאומר הפתגם העממי — משחקים כאן משבת לשבת.

כבשת רש אחת נותרה לה לשבת, כדי להרגיש במדינת היהודים כמו המלכה שהיא כבר אלפי שנים: מדינת ישראל הממלכתית עדיין נוקטת בקו ששומר על קדושת השבת; אין קבלת קהל בביטוח הלאומי, בתי הספר שובתים מלימודים, ולפחות למראית עין כל המוסדות והגופים הרשמיים, מעניקים לעובדיהם יום של חירות מהרוטינה השוחקת של תשע שעות עבודה. "טול מהיהדות את השבת, ונטלת ממנה את נשמתה", אמר אפילו אהרן ברק כנשיא בית המשפט העליון.

רגע, רגע, ומה עם החיילים שרוצים להגיע הביתה? ומה עם השכבות החלשות וחסרות המכונית? ומה עם מי שרוצה לטפל דווקא בשבת בקצבת הזקנה שלו? איכשהו תמיד הכל מתנקז לעוד פגיעה בצביונה המסורתי של השבת.

דבר ראשון נעשה סדר בדברים: במצבים של פיקוח נפש פר אקסלנס, היו אלה חז"ל שקבעו כבר לפני אלפי שנים, כי פיקוח נפש דוחה שבת. ואם לעבוד בשבת היה מציל בוודאות יהודי אחד, הייתי אני בעצמי הראשון להתנדב לעשות זאת. אבל לא על מצבים כאלה אנו מדברים.

מה שנשאר זה לבדוק האם סדרי העדיפויות והקצאת המשאבים מטופלים בצורה המקסימלית, כדי לא לפגוע בנוחות של הציבור ובין היתר גם בסמל של העם היהודי.