מאת יענק'ל א.

שבוע קשה מאוד עבר על קהילת ליובאוויטש. שלושה צעירים בשנות ה-40 שלהם, עזבו את העולם בדמי-ימיהם, משאירים מאחוריהם משפחות אבלות, חברים, וקהילות.

ככל שראינו בעבר, זמן קצר לאחר כזה אירוע טראגי, נערך מסע התרמה המנסה להקל על העומס הכלכלי שניחת לפתע על המשפחות. וב"ה, עם ישראל, רחמנים בני רחמנים, הלב נפתח וגם הכיס, ומתקבלות תרומות גדולות ונכבדות המסייעות למשפחות.

כאדם צעיר בעצמי, בעל ואב, אשר חזה בעבר טרגדיות, זה טלטל אותי עד עמקי נשמתי. וכאן אני מדבר על הצד הגשמי, בצד הרוחני – ידע איניש בנפשי'.

מה שעשיתי, היו מספר צעדים דרושים – ופשוטים - כדי לקחת את המשפחה שלי למקום בטוח כלכלית, אם וכאשר ח"ו.

חשבתי לעצמי: אם יקרה לי משהו, חס ושלום. כמה היה משיג מסע פרסום מקוון עבור המשפחה שלי? 200,000 $? 250,000? גם אם נחשב את הגבוה מבניהם, האם זה יהיה מספיק כדי לקיים את אשתי וילדי? ובמשך כמה זמן?

יבוא מישהו וישאל: "אולי תפסיק לחשוב על הגרוע מכל? ומה עם הבטחון שלך בה' שהכל יסתדר?

התשובה לכך היא: "האם אתה מבזבז את חשבונות הבנק שלך בסוף כל יום ואומר שמחר ה' יעזור?"

ה' נתן לנו ביטוח חיים, ככלי להצלת משפחות, רח"ל, כמו במצבים הללו שקרו לדאבוננו בשבוע האחרון.

אנחנו צריכים להיות אנשים אחראים ולנצל הכלי הזה.

חשוב לי לציין: מאמר זה הוא בשום אופן לא מעלה לדיון את הדרכים לסייע למשפחות שאירעו להם המקרים הטראגיים הנ"ל. אני ממליץ מכל הלב לתרום למשפחות, ככל האפשר.

אני מדבר על צעד אחראי שאני עשיתי, בתקווה שגם אחרים יעשו כך. אין לדחות או להתמהמה. אפשר להשיג ביטוח חיים במחיר נמוך. ולא, אני לא סוכן ביטוח, ואין לי שום קשר לתחום.

אתם בטח מכירים את הסיפור על האיש שהחל לטבוע ומישהו בא עם סירה להציל את חייו. הטובע מסרב להושיט יד, ואומר: "ה' יעזור לי".

ה' יברך את כולם באריכות ימים ושנים טובות.