לפני שנה, בשבת פרשת עקב, כ"ג אב תשע"ה, נפטר לעולמו החסיד הבלתי נשכח ר' אליעזר דניאל מייערס ע"ה אשר היה כל ימיו דבוק בכל לבו ונפשו בכ"ק אדמו"ר זי"ע. דמות של חסיד של פעם, חסיד של מעלה, חסיד אמיתי, חסיד מורם מעם ועובד ה' במסירות נפש בכל המובנים. מלבד ידיעותיו הרבות בתורת החסידות, היה ידען גדול, ובפרט במחקר תולדות החסידות.

ר' דניאל ע"ה זכה להשיב לב רבים לדרך התורה והחסידות במאור פניו וחן החסידי שהיה בו. למרות שהיה מהחסידים המיוחדים והבולטים בליובאוויטש, ברח תמיד מכל גינוני כבוד ועניני פרסום. אצלו כבוד 'לא תפס מקום', והיה משהו גס היפך חסידות. וכך בחר לעצמו תמיד לישב בצד מערב בבית המדרש, הצד שהיה אהוב עליו, רחוק מגינוני כבוד. מבטו על העולם היה תמיד רציניות, טפח מעל, בתיאום לרוח חסידות.

השליח הראשון לאמסטרדם

הוא היה השליח הראשון ששלח כ"ק אדמו"ר זי"ע לפני יותר מחמישים שנה למדינת הולנד בעיר אמסטרדם, ובאומץ וגאון העמיד ביבשת הולנד הקרה דורות של חסידים ואנשי מעשה, וכל השלוחים ורבני אנ"ש שמכהנים היום בהולנד הם ממקורביו ובניהם. הוא זה שהדליק שם אור החסידות, והוא זה שהניח במו ידיו האבן יסוד לפריחה החסידית בהולנד, ובלעדו קשה לומר איך הולנד היתה נראית היום. במסירות נפש היה נוהג לקרב בני הנוער ורחוקים משמירת התורה, וללמוד עמהם יסודי הדת ומושגי אמונה, וגם ספרי חסידות בעיקר ספר התניא, ולספר להם סיפורים חסידיים, וניגונים חסידיים, ולפעמים אף לכבד אותם בכוס לחיים, וכך לעורר בהם במאור פניו הנקודה היהודית, 'דער פינטעלע איד'. הוא לא התפעל מהמלעיגים עליו, רק עמד בגאון להפיץ תורת ה' ודרכי החסידות בכל מקום, וכך היה נודד מעיר לעיר ומכפר לכפר ללמד לנוער, טעמו וראו כי טוב ה'.

בשנות בחוריו הרחיק נדוד ללמוד בישיבה חסידית, בהשפעת החסיד רבי בן ציון שם טוב ז"ל, שהיה ידיד אהוב של בית הוריו. למרות שאביו וזקניו באו מבית שמנהגי אשכנז ודרך החתם סופר היו נר לרגליהם, אבל מאז שאביו התקשר בקשר אישי להרבי, לא מנע ממנו ללמוד בישיבה חסידית. אחר לימודיו כמה שנים בישיבת תומכי תמימים בברינוא אצל המשפיע הנודע החסיד רבי ניסן נעמאנאוו ז"ל, שנהיה לימים מחותנו, ואחר כך בישיבת תומכי תמימים בלוד אצל המשפיע הנודע החסיד רבי שלמה חיים קסלמן ז"ל, בא ללמוד בנוא יארק אצל הרבי. שם עלה ונתעלה בדרכי החסידות, ודבק כל כולו בכ"ק אדמו"ר זי"ע. מי שהיה לו באותם ימים לחבר הדוק, אח ורע, היה החסיד הבלתי נשכח רבי אוריאל צימר ע"ה, שהיה יהודי עם הרבה פנימיות, עובד ומשכיל במובן החסידי, הוגה דעות, וכל כולו דבוק בתורת חב"ד, ובעיקר בספר התניא. בשעתו קיבל המנוח מברק מהרבי לקבל את פניו באמסטרדם, ולקרבו בכל קירוב בשם ליובאוויטש, ונהגו לכתוב הרבה זה לזה. הרבי, שהכיר במעלותיו העדינות וכשרונותיו המרובים, הרבה לקרב את הבחור הרך שהיה כבר אז ידוע לירא שמים גדול והוגה דעות, והזמינו לליל פסח לביתו, והרבה יחידיות וקירובים ושיחות אישיות, ואף נתן לו במתנה הרבה ספרי חסידות שיצאו אז לאור עולם על ידי הוצאת קה"ת, וגם שלח לו הרבה שיחות ומאמרי חסידות. הרבי דיבר עמו הרבה דברים אישיים, וקירב וטיפח אותו לחסיד מושלם, 'חייל מושבע של הרבי'. הוא גם זכה שהרבי הורה לבחורים לקבל את פניו כשהגיע עם האוניה לפעם הראשונה ל 770 בשנת תשי"ז, לערך. היתה זאת אחר נסיעה ארוכה מעיר מארסיי בצרפת לחוף ארה"ב. עם כל זאת, כל ימיו היה הולך לעוד אדמורי"ם באמרו שיראת שמים אפשר לחטוף בכל פינה שרק ניתן, וכיבד והעריך את כולם, ה'אמונת צדיקים' שהיתה בו היה ממש להפליא, אבל למעשה חסיד היה של הרבי בלבד.

אחר נישואיו שלח אותו הרבי להתיישב באמסטרדם, למרות שהיו להם הדבר קשה מאד להתיישב בעיר ללא כל תנאים הרוחניים ויסודיים, אך הם קיבלו את הוראת הרבי ללא שאלה ופקפוק, מסורים בלב ונפש להרבי. ואכן במסירות נפש ממש הם הקימו שם דורות ישרים ומבורכים, דבר שהיה בימים ההם ממש חידוש שיהיה למי שהיה גר בהולנד ילדים חסידיים.מהרבי ביקש ממנו דבר פלאי, כך היה אומר כל חייו, 'הרבי ביקש ממני שאני יסתובב ברחובות העיר'. הוא לא הבין מדוע, אך כל מי שפגש אותו הבין הדבר היטב. עצם העובדה שיהודי בעל צורה כמוהו הסתובב בחוצות, עשה רושם בל יתואר על כל רואיו. ידידו מנוער, השליח הרה"ח ר' יצחק פורסט שליט"א אומר כי שמע ממנו כי הרבי ביקשו שיסתובב בעיר עם בת-שחוק על הפנים. יותר לא היה צריך. ואכן דמותו האצילה השאירה רושם אדיר על כולם. בימים ההם כשהיו באים לאמסטרדם משולחים יראים ושלמים, חסידים ואנשי מעשה, רובם היו מתאכסנים בבית משפחת מייערס. כולם מצאו בביתו אכסניה ברוח חסידי, ופעמים רבות היו מתוועדים עם ר' דניאל עד אור הבוקר. גם מזכירי הרבי כשנסעו לא"י ועשו תחנת-ביניים באמסטרדם, הם היו אצל ר' דניאל. כאילו שזה היה דבר טבעי. לימים העיד כן גם הגה"ח רבי יוסף צבי סג"ל שליט"א ראש כולל צמח צדק כי לפני כארבעים שנה התאכסן פעם בביתו באמסטרדם, והתוועדו כל הלילה עד אור הבוקר, ולא הפסיקו מלשוחח בחסידות ועניני עבודת השם.

אחד מבניו מספר על אותה תקופה שאחד מהזכרונות המיוחדים שעומדים לעיניו הוא ה'הקפות' בליל שמיני עצרת. מאחר שלפי מנהג אמסטרדם האשכנזית לא היו נהוג לערוך הקפות בליל שמיני עצרת, אלא רק בשמחת תורה בלבד, ואביו לא היה בדעתו לוותר לרגע על מנהג ההקפות, לכן היה עולה תיכף אחר תפלת מעריב לקומה השניה שמעל בית הכנסת, יחד עם רעו הרה"ח ר' יצחק פורסט הי"ו וספר תורה בידם, ושניהם היו אומרים ביחד אתה הראת ורוקדים בהתלהבות עצומה, יד כל אחד על כתף חבירו, וכך היו רוקדים בהתעוררות גדולה, בעוד שהרבה מתפללים היו מביטים מלמטה. בהקפות אלו הם היו שרים בשמחה ובדביקות עצומה את 'ניגון ההקפות' של הגה"ק המקובל רבי לוי יצחק זצ"ל, אביו של הרבי. רקידה זו, שבאה מהשתפכות פנימיות הלב, קירבה לימים המון יהודים לדרך התורה והחסידות.

המנוח היה עניו וחסיד גדול ונודע בישרותו והגינותו למופת, וכל דבר שהיה בו רק ריח כלשהו של חוסר ישרות היה מתרחק ממנו. הוא לא סבל חכמות כשהיה נוגע לעניני ממונות. תמיד תבע מבניו 'ערליכקייט', הגינות וישרות ללא פשרות. כך בכל ענין. גם בנושא אוכל כשר למהדרין לא וויתר לעצמו ולמשפחתו. כמו כן הידוריו במצות היו לשם דבר, אבל הוא לא עשה מזה 'עסק'. כך לא שתה אפילו מים חוץ לסוכה גם בימי חוליו או כשירד גשם עז. אלו היה דברים פשוטים אצלו. מעולם לא עלתה על דעתו להקל קצת לעצמו. בימים ההם היה זה מחזה נדיר לראות בהולנד בכלל, ובעיר אמסטרדם בפרט, יהודי חסידי עם כזה מראה חסידי וזקן ארוך. הוא לא התפעל מאיש, לא מהגויים המקומיים ולא מהיהודיים המקומיים, שבלשון המעטה בשנות הכפי"ם לא אהבו רעיון החסידות 'הזרה והקיצונית'. וכך התחיל להתנהג בחסידות לעיני כל הקהל, בעת שרבים לא ידעו מה זה בכלל. אך הוא, בברכת הרבי, היה בטוח במעשיו, וקידש שם שמים ברבים בכל הליכותיו. למרות שבתחלה היה צריך לשכנע את ראשי הקהילה לתת לו לטבול במקווה בגלל שלא הבינו בכלל כזה מושג שגבר יטבול במקווה, והיה לו על זה ועל עניני חינוך ולבוש ועוד הרבה דברים ממש מסירות נפש, אך עם הזמן כולם הכירו בו שהוא אדם מורם מעם, חסיד מדורות שעברו, יהודי רציני, שעובד את ה' באמת.

ברבות הימים נודע ר' דניאל לתל תלפיות שרבים נושעו ממנו בעצה ותושיה. רבים ראו בו יהודי מורם מעם. הוא היה הכתובת להרבה יהודים באמסטרדם ששפכו מר נפשם וצרתם בפניו, וביקשו עצתו וברכתו. הוא שלח את כולם להרבי. גם אלו שלא ידעו כלל מהמושג רבי. הוא הסביר להם. למאות יהודים שהיו רחוקים מכל רגש של חסידות, הוא הסביר והטעים טעמו של חסידות, ואמונה בצדיק הדור. הוא היה דמות מרכזית בקהילת אמסטרדם, ודוגמה למופת של יהודי עם יראת שמים של פעם. הוא היה מהראשונים, מאותם 'נחשונים', בהדרכת המשפיע החסיד רבי מענדל פוטרפס ע"ה, שהקימו ה'חדר' באמסטרדם, בגלל שסירב לשלוח את בניו לבית הספר היהודי המקומי. כל ימיו לחם למען החינוך על טהרת הקודש. וכך גם הכניס לביתו מלמד, יהודי חסידי מארץ ישראל, ששהה בבית כאחד המשפחה זמן רב ללמוד עם הילדים, והעיקר שלא לשלוח אותם לבתי הספר המקומיים של הקהילה. ר' דניאל היה דוגמת אמת לאמונת צדיקים, וכל מילה שיצאה מפי כ"ק אדמו"ר זי"ע היה עבורו הלכה למשה מסיני. לא היה לו מקום לספק.

היה מאריך כל יום שעות בתפילה בעבודה שבלב על פי דרך החסידות, ולמרות דוחקו היה מפזר הרבה לצדקה וצרכי חסד, ולא וויתר לעצמו כלום מעבודתו אפילו בימי חוליו. בדרכו המיוחדת החזיר רבים, מאות ועשרות משפחות, לדרך התורה והאמונה, ובעיקר הרבה מבני הנוער וסטודנטים יהודיים שהקימו עם הזמן בתים חרדיים לשם ותפארת בזכותו.

כל מי שהכירו מקרוב הבחין וידע שמדובר בחסיד עם מדריגות והשגות גדולות, הכל ללא בליטות, בדרך החבד"י של מוח שליט על הלב, ולא בבליטות וחיצוניות זרה, אלא שקוע בעצמו ללא להראות שום רגש לחוץ, אבל לבו היה בוער כאש לעבודת השי"ת ברוח החסידות. מי שראהו מתפלל, והיה שומע שופך לבו בנשמת, היה נמס כל נפשו. אחד מהדברים שאופפו את ר' דניאל היה שמעולם לא שאל 'למה' או 'מדוע'. אם הרבי היה אומר לו דבר מסוים, הוא היה מבצע אותו ללא לשאול שאלות. אצלו ה'קבלת עול' היתה עדיפה מעל כל הדעות וחכמות שבעולם.

באחת הפעמים שהיה ר' דניאל אצל הרבי, היה צריך לנסוע חזרה ביום חמישי בערב. וכידוע היה הסדר שהנוסעים היו עומדים בפרוזדור למעלה, ואחר תפלת מנחה היה הרבי מאחל להם נסיעה טובה. כשעמד שם ר' דניאל בתוך הנוסעים אמר ר' ליבל גראנער לרבי שהם חוזרים היום לביתם, והרבי בירך את כולם ולא הביט כלל על ר' דניאל, בשעה שכנודע היה לו תמיד קירובים גדולים. ר' דניאל הסתפק אם בכלל לנסוע, אבל בלית ברירה נסע לשדה־התעופה בעגמת נפש גדולה. והנה, אחר טיסה קצרה הודיע הטיס כי יש תקלה מסוימת והמטוס מוכרח לחזור לנוא יארק. כל הנוסעים קיבלו כרטיס לנסוע למחרת, אבל ר' דניאל ביקש מקום ליום ראשון, כי נסיעה לאירופה ביום ששי מגיעה בשבת. ביום ראשון עמד שנית אחרי תפלת מנחה לקבל ברכת הדרך מהרבי, ופתאום פנה אליו הרבי בשמייכל גדול 'פארט געזונטרהייט און מען זאל הערן בשורות טובות'.

ניגוני ליובאוויטש על מיטת חוליו

בשנים האחרונות היה חולה מאד, ובשנתו האחרונה בחדשים האחרונים לימי חייו סבל יסורים גדולים. במיטת חוליו ביקש באפיסת כחותיו שינגנו ניגוני התעוררות, ניגוני ליובאוויטש של פעם, והוא באפיסת כח שר לעצמו. היו ניגונים מיוחדים של רבותינו נשיאנו שהוא חזר עליהם יום יום, ושר אותם לעצמו במיטת חוליו. הוא טיהר עצמו בטהרה וקדושה בהרבה דרכים, וידע כי ימיו ספורים. לנכדו שבא לבקרו כמה שבועות לפני פטירתו אמר 'המצב מאד פשוט, בוא נגיד לחיים'. כך היתה השקפתו ומבטו על 'המעבר' מעולם הזה לעולם הבא. הוא היה חי כל ימיו כמו חסיד, ונפרד מהעולם הזה כמו חסיד. הוא ידע שהולך 'להתראות עם הרבי', והכין עצמו לכך עם ניגון חסידי. חסיד של פעם...

 השאיר אחריו בנים חסידים ואנשי מעשה, עשרות נכדים ונינים, שהולכים כולם בדרך התורה והחסידות. וכך נתקיימה בקשתו ותפלתו, שתמיד חזר עליו בדמעות שליש, שהילדים יהיו 'ערליכע חסידישע אידן'.

נטמן בחלקת חב"ד, בחלקת הרבנים, בהר הזיתים בירושלים.

יהי זכרו ברוך.