מערכת COL
|
יום כ"ז שבט ה׳תשס״ה
06.02.2005
הרב דרוקמן סופד לאדיר זיק ז"ל
תדהמה והלם – למרות שגם הוא וגם אנחנו, נבדל לחיים טובים וארוכים, ידענו את מצבו. אנו מוכי תדהמה כי, באדיר זיק התקיים במלא מובן המילה; "ותשחק ליום אחרון". הוא צחק מ"היום האחרון". למרות שידע את מצבו הוא המשיך ועשה את תפקידו כחייל עד שנפל זקוף על משמרתו ובאמצע משימתו. אדיר הוביל תמיד אחרים, שאת אדיר יובילו לזיבולא בתרייתא –זה לא מסתדר עם דמותו היקרה והטהורה.
לא מעט יהודים יפים יודעים יפה לזעוק, לצעוק, עד... –עד שהדבר בא לידי פגיעה במשכורתם, במעמדם, בפרנסתם. אדיר זיק ז"ל לא היסס לאבד קריירה מבטיחה בתחום הטלביזיה והתקשורת האלקטרונית. הוא הפך לנרדף ממש ע"י ה"דמוקרטים" של השמאל בגין דעותיו, אבל הוא לא נרתע לרגע, ולא קיפל את דגלו. דומני שהרבה יכולים וצריכים ללמוד ממנו פרק באמת, במסירות נפש.
בשעה שכולם שתקו ולא קראו נכון את המפה; הרבי זעק וצעק, אבל חוץ מרבינו נשיאנו וכמובן חסידי חב"ד הנשמעים לרבי, היה עוד יהודי שצעק, הלא הוא אדיר זיק.
אדיר היה דמות שנכנע אל האמת, והלך בנתיבתה ודרכה ללא פשרות. הוא נולד בבית שאינו שומר מצוות, בתקופה שלא היה "פופולרי" לחזור בתשובה – והוא עשה זאת.
גם בכל הקשור למלחמתו על ארץ ישראל, הוא, כאמור, "קרא את המפה" נכון. הוא השכיל להבין כי המניע למחמה איננו "לאומי", אלא שורשו בתורה ובשולחן ערוך. ניתן לומר שהוא היה בבחינת יהודי חרדי חובש כיפה סרוגה.
ידיד אמת, לחב"ד, לא פעם השמיע מדברותיו בכינוסים והתוועדויות של חסידי חב"ד (בעיקר בכנוסים שארגן, יבלט"א יו"ר עמותת "פקוח נפש" הרב גערליצקי שליט"א). בכלל היה בעל "נשמה חסידית". אני זוכר שחרף חולשתו ויסוריו הוא תיאר לפני בחדוה הכיצד התגבר על כל מגבלות הגוף ורקד ופיזז בשמחת תורה ללא ליאות. גם סגנון דיבורו (בעיקר בפינתו הקבועה בערוץ 7) היה בסגנון לבבי-חסידי. יכול היה לשוחח על הדברים הרציניים ביותר, אבל לעולם לא בסגנון של "מרה שחורה".
כשאיבד את כח הדיבור – לא נכנע, והמשיך להביע את הגיגיו בכתב. והנה התרחש הנס, ושוב – שב אליו כח הדיבור. ישבנו באסיפות יחדיו, והבחנו שהוא יושב בשארית כוחותיו. לא פעם נרדם, ושוב התעורר.. פגשתי אותו באחת ההפגנות (מול ביתו של משה קצב בירושלים) - לא הכרתי אותו, המחלה ר"ל שינתה את צורתו. אבל רק כשפתח את פיו בחכמה בסגנון המיוחד לו מטובל בווארטלאך ב"מאמע לשון" אידישאית – מיד שמעת והבחנת שאלה ה"זיקוקין של אדיר"..
כשנאמר על ידיד נפשנו ואהובנו אדיר זיק "מי יתן לנו תמורתו", לא תהיה זו קלישאה. הוא היה (אוי, כמה קשה לדבר עליו בלשון עבר) קרוץ מחומר מיוחד, מזן מיוחד, שאינו בנמצא. ה"זיק" היהודי שלו היה "אדיר".
הזכרנו אותו לברכה ורפואה תדיר בפני"ם לרבי, במקומות הקדושים; "אדיר בן ברכה לרפואה שלימה", ינעמו לך רעינו וחברנו "אדיר בן ברכה" רגבי אדמת ארצנו הקדושה שכל כך אהבת ומסרת נפשך עליה,. אני נזכר שהגרי"ח זוננפלד זצ"ל ביקש שלא יספידוהו אחר פטירתו, אלא רק זאת יאמרו; "חבל על יהודי ארץישראלי שאבד". כך אפשר לו עליך אדיר. היתה יהודי של "ארץ ישראל", יהודי ("א איד" כמו שאהבת לומר) שחיבר את "ארץ ישראל של מטה" עם "ארץ ישראל של מעלה". עתה עולה עתה "להתנחל" ב"ארץ ישראל של מעלה" ובודאי תמשיך לפעול משם באותה נחישות כמו כאן , ובצירוף כל התפילות והצדקה שכל כך הרבה יהודים טובים שפכו לרפואתך תימשך ברכה וישועה ליושבי ארץ החיים המצפים והזקוקים כל כך לישועה וברכה.
ידידך האוהב בשם כל רבני "פקוח נפש" יבלטו"א,
דוד מ. דרוקמן
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
2 תגובות
1.
הלב בוכה
כ"ח שבט ה׳תשס״ה
עד מתי?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
2.
אין מה להוסיף...
כ"ח שבט ה׳תשס״ה
רק אפשר להוסיף, ובשם כל חסידי חב"ד אוהבי ארץ-ישראל שאדיר האדיר את שמם ובטא כל-כך יפה את רחשי לבם...
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
