מערכת COL | יום י"ב אב ה׳תשע״ו 16.08.2016

לפקוח עיניים ולגלות אחריות ● ראיון

בימים אלו יוצאים הקעמפים לדרך. המעלות הייחודיות השמורות לקעמפים ולקייטנות ידועים ומפורסמים ואין מי שמטיל בהם דופי. אולם לצד הצדדים החיוביים המרכזיים חשוב להתייחס גם לאחריות הנדרשת לא פחות. ר' דובי שי ברוד, מטפל רגשי המתמחה בעבודה עם בני נוער, מבהיר בראיון ל-COL מהי האחריות הנדרשת בתחום הצניעות, כיצד ניתן למנוע אותה, ומה עושים אם חלילה נחשפים למקרים מסוג זה  לראיון המלא
לפקוח עיניים ולגלות אחריות ● ראיון
(צילום אילוסטרציה: שניאור שיף) בריבוע: ר' דובי ברוד
בכל עיתוי חוזרים ומזהירים מפני מקרים הנוגעים לתחום הצניעות ולפגיעה באופן לא ראוי. האם יש פרופיל כלשהו של פוגעים בפוטנציאל, או סוג מסוים של ילדים העלולים בעיקר להיות קרבנות?

"אל תטעו לחשוב שדברים כאלה מתרחשים אך ורק לילד עם פרופיל מסויים או לילד שמגיע ממשפחה מסוימת. דעו לכם שגם ילדים שמגיעים מהמשפחות החסידיות והטובות ביותר עלולים להיפגע וכן הפוגעים יכולים להגיע מהבתים הטובים ביותר. זו רעה חולה שאנו צריכים לדעת כיצד להתמודד איתה".

מתי בעיקר חשוב לדבר על כך?


"לפני שינוי של יציאה ממקום מוכר ובטוח למקום ציבורי שבו הפרטיות שלנו מטשטשת – אנו רואים צורך לדבר עם הילדים ולהכין אותם לשינוי הזה. לילדים מסוימים זו פעם ראשונה בחייהם שהם יוצאים מהמרחב המוגן של הבית ולא כולם יודעים איך לעבור את זה נכון והחשש הוא שמישהו ינצל את הבלבול הזה בכדי לפגוע בהם ולחלל את הפרטיות שלהם.

פגשתי לפני כמה שנים ילד שסיפר שבמשך כל תקופת הקעמפ הוא לא התקלח היות ואחרי ששנים היה רגיל להתקלח בבית לבדו הוא חש שלא בנוח לעמוד ללא בגדים בתור למקלחת. כיום ב"ה המודעות גדלה ולכולם ברור שצריכים לעשות כל השתדלות בכדי לאפשר לקעמפיסטים צניעות ופרטיות. תיקנו תקנות ואפילו בתקנונים של הקעמפים הכניסו את הנושא.

"צניעות זה דבר שמלווה אותנו ושאנו מתחנכים אליו מגיל אפס, ויהודי יר"ש נדרש להתנהג על-פי כללי השו"ע. כמו שאני מזהיר את הילד מלחצות כביש שלא במעבר חציה או לנסוע עם איש זר ברכב, או להכניס הביתה אדם שהוא לא מכיר כשאף אחד מההורים לא בבית, או לאכול סוכריה שהיא לא כשרה או ללבוש מעיל בחורף... כך אנו מכינים את הילד ביחס למגע לא ראוי ומדגישים לו את החשיבות שבשמירה על הפרטיות שלו..."

איך רצוי לדבר על הנושא עם הילדים?

"בשיחות עם הילדים אנו לא מזהירים מ'מי' אלא מ'מה'. אנו לא מזהירים מאדם עם פרופיל מסוים אלא מהתנהגות לא ראויה.

"אנו אומרים לילדים – אין לאף אחד בעולם ולא חשוב מהי מידת הכבוד שאנו רוכשים לו זכות לגעת בגוף שלכם באופן שגורם לכם לחוש חוסר נוחות או חוסר נעימות. אם זה קורה – עצרו את זה מיד. יש לכם את הזכות לעשות זאת, ואם זה ממשיך – לכו ודווחו למי שאתם סומכים עליו.

"כי יש מגע ויש מגע. יש מגע שהוא נעים, כמו חיבוק של אמא וכיו"ב. ויש מגע שגורם לנו חוסר נוחות ותחושת כיווץ ומגע שכזה יש לנו את הזכות והחובה להפסיקו.

זה נשמע כאילו בכל יום קורים חלילה דברים כאלה...

"אני מדבר על מקרי שוליים, לא חלילה על מעשים שבכל יום. אך כשם שכאשר אני קונה בית, אני אבדוק לא רק את הסלון וחדרי השינה, אלא גם את המרתף ואת צנרת הביוב – כך אנו מוכרחים לדבר גם על המקרים הללו שהם כאמור אמנם בשוליים, אך עלולים להתרחש ואנו צריכים לדעת כיצד להגיב.

זה כמו בלימוד 'עזרה ראשונה', שלרוב אני לא באמת הולך להציל חיים בכל יום, אך ייתכן ובעוד מספר שנים הידע שרכשתי יסייע לי להציל בן אדם שנחנק חלילה לידי בטיסה... וכך במקרה הזה – כדאי להתכונן להגיב על אירועים שעלולים להתרחש בסביבתכם ושלא תתפסו לא מוכנים ומבלי יכולת להגיב".

כיצד אפשר לזהות ילד נפגע ומה על המדריך לעשות במקרה כזה?

"כמו אבא או אמא, כשרואים שינוי כלשהו אצל הילד שלהם: הסתגרות, התכנסות, שינוי התנהגותי, התפרצויות בכי, הימנעות מהתנהגויות שבעבר הילד היה נוהג לעשות, או להיפך: עוררות יתר, סערת רגשות, התפרצויות כעס – אמורות להדלק אצלם נורות אזהרה והם אמורים לחקור ולדרוש מה גרם לשינוי הזה. כך גם ביחס למדריכים בקעמפים – אם אתם רואים שינוי כלשהו אל תתעלמו, עצרו ופקחו 7 עיניים. נסו לחשוב ולבדוק מה קרה שם. גם אם קרה לילד משהו קטן, לפעמים זה מתחיל ונמשך והילד נכנס ומסתגר בעצמו. גם אם נצליח לסמן מה שקרה פעם אחת ולעצור את ההמשך – הרי שמנענו נזק מאוד גדול.

"הקב"ה נתן לנו במתנה מספר חושים ואיתם חוש פנימי, אינטואיציה, אותה תחושת בטן שקשה להסביר אותה, אך אנו לפעמים חשים במשהו ומתקשים לתת לזה מילים. אנו צריכים לסמוך על המתנה האלוקית הזו ולהקשיב למה שהקול הפנימי אומר לנו".

האם בקעמפים החשש גדול יותר?

"אצל ילדים רבים, כשהם נמצאים בתוך התלמוד-תורה עם המורים והמערכת המוכרת, עם המשפחה והבית מסביב, יש להם את המנגנון שעוזר להם להתנהל בצורה נכונה, גם אם יש להם רצון לפרוץ את הגבולות, הסביבה הקבועה והמוכרת משמרת אותם במצב תקין. כשהם מגיעים לקעמפ, הכל חדש ולא מוכר, השגרה שלהם משתנית, הצוות לא מכיר אותם, ואף אחד לא ערני... ואז יש ילדים שינסו לנצל את זה כדי להתנהג ביניהם שלא כפי כללי הצניעות. ייתכן וילדים מסוימים יחשבו שהיות ובכל מקרה הם לא יפגשו את הילד אחר-כך מעבר לקעמפ, הם יאפשרו לעצמם להתנהג אליו באופן לא ראוי. ברגע שילדים קולטים שהצוות מודע וערני זה מונע מהם להתנהג כך ומשמר אותם. לילדים יש חושים חדים לזהות עד כמה המדריך שם לב ומודע למה שמתרחש סביבו".

האם אפשר להגדיר אלו קשרים רצויים ואלו לא?


"ככלל, קשר בין ילדים אמור להיות הדדי, הם אמורים להיות בסביבות אותו הגיל והקשר אמור להיות גלוי וכזה שגורם להם שמחה.

אך קשר שבו יש פערי גיל משמעותיים, למשל, אם אני רואה חניך מקבוצה בוגרת שפתאום מתחיל להסתובב ולהצמד לנער צעיר ממנו, או שהם באותה קבוצה אך יש ביניהם פערים משמעותיים, פערים פיזיים או פערי מעמד חברתי, ויש חשש שהקשר מבוסס על ניצול, פיתוי או כפיה, או שאנו מזהים קשר שהוא סודי והם משתדלים להצניעו מעינינו, קשר שאני כמדריך או איש צוות רואה שגורם לאחד הילדים מתח, דאגה וחוסר שמחה – אלו קשרים שאמורים להדליק אצלי נורת אזהרה גדולה ואני מוכרח לבוא עם הילד בדברים ולהבין את טיב הקשר ולסייע לו במידת הצורך להשתחרר מהקשר הזה.

"אם אתה רואה מדריך, מלמד, טבח, צלם, משב"ק או מישהו מצוות הקעמפ, שנראה לך קרוב מידי לילד מסוים ואתה חש בתחושה הפנימית שהקשר הזה ביניהם הוא לא תקין, הוא מוגזם ולא שגרתי – אתה מוכרח לסמוך על עצמך ולדווח על כך להנהלת הקעמפ.

"ככלל צריכים לקבוע כללים ברורים כדי שלא להגיע לחשדות כלשהן, חשוב שהצוות החינוכי ידע שאין הסתגרויות עם חניכים בחדרים, נעילת דלתות, מגע מיותר ומוגזם, להושיב על הברכיים וכו'.

"אני מקווה שבכל קעמפ ממנים אחראי לנושא שמכיר את הנהלים ויודע כיצד לעפול ואיתו ניתן להתייעץ במידה ועולה צורך. חשוב שיהיה בכל קעמפ מישהו בכיר שתפקידו לשמוע דברים כאלה, להקשיב בשימת לב, להיות ער וערני ולקחת את זה ברצינות.

"אנו יודעים היום שהקשר הבלתי פורמאלי, הקשר של ילד עם מה שנקרא היום 'מבוגר משמעותי' מחוץ למהלך הכיתה והשיעורים בת"ת – הוא משפיע ומכונן. ילדים ובחורים זוכרים לכל חייהם לא את שיעורי הגמרא שלמדו בכיתה ח', אלא בעיקר את ההתוועדויות עם המורה, את השיחה האישית שהמורה קיים איתו בטיול, את המשפיע בת"ת שקירב אותו, את השליח בישיבה שהשקיע בו, או את המדריך בקעמפ שהצליח לפלס דרך אל נשמתו ולעורר אותו. את זה הם זוכרים וזה מה שנחרט בהם לכל חייהם.

"כשרואים את העידודים ואת הקירוב לו זכו החיילים ב'גן ישראל' ואת החיזוקים שהרבי היה שולח – ובוודאי ממשיך להשפיע ולהרעיף גם היום – למנהלים ולצוות מבינים את גודל העוצמה והאחריות שיש בדבר. בידכם הכוח לשנות ילד כפשוטו, וכן להגן עליו שלא יפגע חלילה. אנו צריכים לשאוף שכל הילדים שבאים למחנות הקיץ שלנו, שכולם – עד האחרון שבהם – יחזרו מחוזקים בריאים ושלמים ויגרמו נחת רוח להורים, נחת לרבי, ושחס ושלום לא יהיה מצב ש'קעמפ גן ישראל' גרם – אפילו לילד אחד בלבד – לאיזו שהיא ירידה בגשמיות או ברוחניות".
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.