חיים גיל

"יש איזה פתגם עממי נפוץ שצץ מידי שנה בתקופה הזו של השנה – מוטב שניכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם. מעולם לא הבנתי את הפתגם הזה", אמר לנו השבוע חבר באחד מסיומי המסכת המהירים שאחרי תפילת שחרית.

כולנו מכירים את הביטוי בגלל שנאת חינם חרב בית המקדש. הרבי נשיא דורנו חזר שוב ושוב, פעם אחר פעם על הצורך להרבות באהבת חינם על מנת לתקן את המעוות שגרם לחורבן הבית, וממילא לגרום לבנייתו מחדש. יש מי שעושה זאת כל יום. יש מי שכל חייו הם מסכת אחת ארוכה של אהבת חינם.

השאלה האגבית שעמה התחלנו את הכתבה, הייתה, כמו כל דבר בחיים, בהשגחה פרטית. עבורנו הייתה זו הזדמנות מעולה לבדוק את משמעות הביטוי השחוק "אהבת חינם" בעיצומם של תשעת הימים האחרונים של ימי בין המצרים. ומה יותר נכון מאשר לברר את משמעות הביטוי אצל מי שמקיימים זאת הלכה למעשה, יום יום, שבוע שבוע, חודש חודש, במשך שנה אחר שנה.

על מנת להבין את הביטוי ובעיקר על מנת להפנים את השלכותיו המעשיות, ביקשנו לדבר עם שורה של שלוחי הרבי במקומות שונים בארץ. בריכוזי אוכלוסייה מנוגדים ולעיתים אף מקוטבים. מהם ביקשנו להסביר לנו בשפה פשוטה וברורה לכל, מהי אהבת חינם, כיצד מסבירים זאת ליהודים שלא גדלו מינקות על תורת החסידות, כיצד עושים זאת ובעיקר, כיצד ניתן באמצעותה להשפיע באופן מעשי שהרי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.

לאהוב
כך תהיו דוגמא אישית

השליח הראשון עמו אנו משוחחים הוא רבה של מנחמיה ושליח הרבי ביישוב, הגה"ח רבי דוד ועקנין. זו הדרך בה הוא מסביר למקורבים ולבני הקהילה כיצד ניתן לאהוב יהודי אחר בחינם. "לאהוב יהודי חינם, זה דבר שכלל לא קל לביצוע. בכלל לא קל. השאלה היא איפה אתה נמצא בתמונה. אם האדם חי בתחושה שהוא במרכז, והוא מונח בעצמו, אז הוא בבעיה. קשה לו לאהוב ובטח אם אין לו אינטרס.

"הרי אני המרכז ואני צריך לענות לעצמי מה יוצא לי מזה. אם אני במרכז, זה קשה. קשה מאוד. אתה צריך להיות חסיד גדול מאוד שעושה דברים בקבלת עול. מסופר על אותו חסיד שבא לאדמו"ר הזקן ואמר שהוא צריך את זה ואת זה ואת זה. והרבי שאל אותו ובשביל מה צריכים אותך...

"ברגע ששליח יודע שהוא לא נמצא במרכז, ברגע שאני יודע שהרבי שלח אותי למנחמיה וזה לא אני; כאשר כל הציבור יודע שהבית והמשרד, והרכב והזמן וכל מה שיש לי זה בשביל השליחות, בשביל הרבי, בשביל הציבור, זו דוגמא אישית.

"זה מתחיל בהפנמה של התפקיד שלך. כשאתה מבין שלא באת לעשות קריירה, משכורת, בית וכבוד. ברגע שאתה מכניס לראש שלך שמרכז ההוויה שלך זו השליחות שלך, הציבור רואה את זה. והיה לי קשה מאוד בתחילה. אנחנו עושים כאן הרבה כינוסים שבאמצעותם אנחנו מגיעים לבני הקיבוצים מסביב.

"זה היה ממש לא קל להוציא עשרים שלושים אלף שקל עבור התוועדות י"ט כסלו. אבל כשאנשים ראו שהרב שאין לו כסף, שיש לו משפחה גדולה, משקיע הרבה כסף בזה, ולא ביקשתי מאנשים כסף, אז היום אנשים בקהילה רבים על הזכות לעשות התוועדויות והילולות.

"זה בעצם מה שאדמו"ר הזקן לימד אותנו. לשים את הרעיון במרכז ולא את עצמנו. כששליח שם רק את העניין במרכז, הכו מסתדר. כבר לא צריך להסביר מה זו אהבת חינם ואיך עושים את זה. העובדה היא שהיום הקיבוצניקים מסביב נותנים לנו מידי שנה מאות עופות עבור מה שאנחנו מחלקים למשפחות נזקקות. מעולם לא ביקשנו מהם. הם באים מיוזמתם ונותנים.

"הדרך הנכונה להסביר אהבת חינם, היא פשוט לעשות את זה. להיות חדור בתחושה שהשליחות היא מרכז ולב העניין. כשעושים את זה, הכול קורה מאליו. היום פונים אלינו מהרווחה לא רק לפני חגים אלא לאורך כל השנה, כי כבר ברור לכולם שהשליח הוא בשביל כולם. זו הדרך הנכונה בעיניי להסביר ולהנחיל אהבת חינם".

לעזור

"הקשבה מובילה לפתרון"

אנו לא מתרחקים הרבה ממנחמיה כאשר אנחנו מבקשים לדבר עם השליח בתענכים, הרב שניאור זלמן גורי. הרב גורי שעשה בעבר בשליחות בחיפה, מספר סיפור שימחיש את המשמעות של אהבת חינם. "לאחר ששהיתי פה תקופה ולכאורה התנתקתי ממקום השליחות הקודם, קיבלתי טלפון מאשתו של אחד המקורבים. היה סכסוך קשה במשפחה המורחבת של בעלה והיא ביקשה שאפעיל את השפעתי על בעלה.
"התקשרתי אליו והוא לא רצה בכלל לשמוע אותי, אך הסכים לספר לי את עיקרי הדברים. כאשר סיפר לי את הסיפור, לא יכולתי לדבר. התרגשתי מהסיפור שהיה כואב במיוחד והתחלתי לבכות. ההזדהות שלי עם הכאב שלו הייתה טוטאלית. זה לא שהסכמתי איתו, אבל הזדהיתי איתו. זה מה שגרם לו בסופו של דבר להקשיב לי. וזה בעצם כל הרעיון. אי אפשר רק לדבר על אהבת חינם. חייבים להיות חדורים בזה".

במסגרת פעילותו כרב היישוב, נוהג הרב גורי להתפלל בבית הכנסת של היישוב שאינו בית כנסת חב"ד. "יש לנו כאן בית כנסת חב"ד, אבל יש לי תפקיד ואני מתפלל בבית הכנסת של היישוב". במשך השנים מצא את עצמו בין היתר מגשר במחלוקות שונות בקהילה. הדרך ליישוב מחלוקות עוברות לדבריו באהבת חינם. אבל לא בסיסמאות, אלא במעשים בפועל.

"היו כאן שתי משפחות שהסתכסכו על חוב של שמונת אלפים שקל. זה היה סכסוך מכוער שהגיע לא עלינו ולא עליכם אפילו להרמת ידיים. היה ברור שחייבים להתערב בעניין, הבאתי את הרב ששונקין ואת הרב ג'רופי שישמשו יחד עמי כבית דין והקשבנו לטענות שני הצדדים. בסופו של דבר, לאחר ששמענו את כל הסיפור, הבנתי שחייבים לפתור את סיבת הסכסוך.

"קצבתי זמן מסוים ואמרתי שעד לאותו מועד החוב יסולק. היה ברור שלמשפחה החייבת אין את היכולת לשלם את החוב, הבאתי את הכסף מכספי שלי. המשפחה שהיו חייבים לה כסף סירבה בתחילה לקבל. אבל כשליח אתה מבין שאתה לא פה בשביל עצמך, אלא בשביל השליחות. ואם זה מה שהשליחות דורשת – עושים ומתעקשים.

"בסופו של יום, אפשר לראות את זה בעיניים. במוחש. הסכסוך הסתיים ואף לא נותר ממנו שום רושם. המשפחות חזרו לאחווה ורעות כפי שהיה בעבר. אבל זה לא רק הפיתרון הטכני. זו המהות. ברור שהם היום הרבה יותר ערוכים לקבל אחד את השני ובכלל. כי הם רואים איך עושים את זה.

"מעבר לשליחות ביישוב עם מי שלא מאנ"ש, הקמנו קבוצה שתפקידה אחד בלבד: לעזור בכל דבר ועניין לכל מי שיהיה מאנ"ש בעמק (יזרעאל. ח"ג). זה ממש לא מעניין אותנו ההשקפות של אותו אדם. כל חסיד חב"ד גם אם השקפותיו שונות מהשקפותיי בענייני פרסום זהות המשיח, יקבל מאיתנו סיוע.

"ושוב, זה נובע מאותו עניין של אהבת חינם. שהרי – וכך אני גם מסביר לאנשי היישוב – מה הסיבה שאנחנו צריכים לאהוב כל יהודי, כי 'אב אחד לכולנו'. כולנו אחים. כולנו בנים של הקב"ה. כך גם חסידי חב"ד. כולנו בנים של הרבי ולכן כל חילוקי הדעות לא תופסים מקום ואין תנאים באהבה הזאת. הרבי אוהב אותו. הרבי אוהב כל אחד. אז אני – כשליח, לא אוהב כל אחד?!

לכבד
"אבן יסוד בשליחות"

עם סימן השאלה הזו אנחנו מדרימים מערבה אל העיר אור עקיבא, אל השליח הרב אליעזר שמולביץ. האמת היא שהתשובה שלו די דומה לתשובות הקודמות בעיקר בפן המעשי שלה. "השליח צריך להיות כזה שכל אחד בעיר שלו יידע שהוא לא קשור לשום עניין של מריבה. זאת אומרת שבכל מקרה של מחלוקת, כל צד יודע שהשליח לעולם לא יקשיב ולא ישמע שום דבר רע על יהודי אחר.

"אין בעיה ששליח יהיה בורר בין יהודים. אני מוכן לעשות את זה בשמחה. אבל לעולם לא אסכים לשמוע רע על יהודי. עוד לפני הזהירות מלשון הרע. זה גדר ויסוד מהותי שאני, כשליח, לא מוכן לעבור על אהבת ישראל. אני חושב שאצלי באופן אישי זה מגיע מאמא שלי עליה השלום שלא הסכימה אף פעם שנספר לה משהו לא טוב על יהודי אחר.

"אבל בעיקרון, היות וזה דבר שמהווה אבן יסוד בשליחות, זה לא דבר שמדברים עליו בכלל. זה ברור לכל אחד בקהילה ובעיר שאני לא שומע דברים שליליים על יהודי אחר וכל-שכן וקל וחומר שאני לא אומר דבר שלילי על יהודי אחר. גם בתקופת בחירות, כולם יודעים שחב"ד מחוץ לתמונה. שהשליח של הרבי הוא חבר של כולם ואליו לא מגיע שום דבר רע.

"ברור שזה משפיע בסופו של דבר על הציבור כי ההנהגה הזאת מראה שהשליח של הרבי שייך לכולם. אוהב כל יהודי כמו שהוא. היסוד שלנו הוא ואהבת לרעך כמוך וזה מתאים במיוחד לאור עקיבא... שזה כלל גדול בתורה. וזה התחיל כבר בתחילת השליחות שלי. אני הרב של בית הכנסת המרכזי בעיר.

"את התפקיד קיבלתי מהרב הקודם שהיה כבר מבוגר וחלש ולא יכול היה להנהיג את בית הכנסת. קיבלתי בית כנסת לפני סגירה עם קבוצה של זקנים שלמרות שהייתה מצומצמת היו בה המון חילוקי דעות. הדבר הראשון שעשיתי היה לומר להם שאין לי שום חלק ונגיעה בחילוקי הדעות.
"אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה להחליף את הפרוכת. הייתה שם פרוכת ישנה שחרקה בכל פעם שהזזנו אותה. בחרתי לרקום על הפרוכת את המילים 'ואהבת לרעך כמוך' (ראו תמונה. ח"ג). זה עד היום מונח בבית הכנסת שהפך מאז לקהילה גדולה וחשובה. יש מידי יום שלוש תפילות ביום ומאה מתפללים בבוקר. כאשר בתחילה היינו צריכים להשלים מניין מהרחוב...".

דומה שהדברים מדברים בעד עצמם. המוטו החוזר בדברי שלושת השלוחים עמם דיברנו הוא הדוגמא האישית שעל השליח להראות ליהודים עמם הוא בא במגע. זו הסיבה שאנו מדלגים על מרכז הארץ ומדרימים באחת לדימונה. שם אנו מבקשים לדבר עם השליח הרב אוריאל שחר, אחד השלוחים בעיר המדברית. הרב שחר מחייך את חיוכו האופייני ואומר: "כשאני צריך להסביר ליהודי מה היא אהבת חינם, אני פשוט לוקח אותו לראות את זה בעיניים". לתמיהתנו הוא ממהר להסביר כי היהודי מוזמן לבוא לבית התבשיל בעיר. "אחר כך כבר לא צריך לומר דבר. לראות פה את כל האנשים שמקבלים אוכל מידי יום, מבלי הבט על מעמדם ומצבם. מבלי להתייחס לדעותיהם והשקפותיהם וחילוקי הדעות שלכאורה קיימים ביניהם, זה משכנע יותר מכל הסבר שמסבירים".

לאחד
"נצמד לשיחות הרבי"

אנו חוזרים ועולים צפונה. הפעם אנו עוצרים בבני עייש הממוקמת בין קריית מלאכי ורחובות. העיר הזו שאכלסה במקורה רבים מעולי תימן וקלטה מאסה עצומה של עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, הייתה יכולה בקלות להיקרע בין ותיקים לעולים, בין מנטאליות אחת לאחרת. אבל לא כך היה. המציאות, לפחות בעיניו של השליח במקום, שונה לחלוטין.

"אני גם מציין זאת לעיתים כאשר מדברים על העניין של אהבת ישראל", אומר לנו הרב אהרן (אר'קה) קרניאל, השליח ביישוב. "בית הכנסת שלנו הוא מקום של כולם. של כל העדות והסוגים שבני עייש התברכה בהם וזו המחשה מעשית לביטוי אהבת חינם. כשאני צריך להסביר איך עושים זאת, אני נצמד לשיחות של הרבי. אין דרך קלה ופשוטה יותר מאשר להסביר את העניין הזה.

"במיוחד בימים האלה, ברגע שמדברים על כך שצריך להסתכל על מהותו של היהודי ולא על החיצוניות שלו, אז זה מתקבל על דעתם. אני אתחיל מההיפך. משנאת חינם. הרבי הקודם מספר על יהודי שרואה יהודי אחר שלא הכיר מעולם וכבר מעקם את אפו. אני כמובן משתמש במילים האלה שמתאימות לשפה שלנו.

"מה התרופה לזה, מה הרבי הקודם מסביר לנו, שהתרופה לזה זו אהבת חינם. בדיוק כפי שאתה מעקם את האף בלי שום סיבה, אתה צריך לאהוב אותו בלי שום סיבה. ואני רוצה לומר לכם שאצלנו בבית הכנסת זה דבר מאוד בולט. יהודי שייקלע למקום יקבל מיד קבלת פנים חמה וכולם יתעניינו בו ויפגינו כלפיו אהבה ואכפתיות.

*

המשך הרב שיח המאלף והמרתק: השבוע במגזין ׳כפר חב״ד׳. אל תחמיצו!