יותר מדי חופש...

ילדי ישראל, בדורות עברו, נתונים היו תמיד להשפעה החיובית של המסגרות החינוכיות – אם בבית-הספר, ב"חדר" או בישיבה – בהם בילו את כל ימות השנה. הילדים כמעט ולא באו במגע עם הרחוב והסביבה, ומטבע הדברים נעדרו מהם הפרעות ובילבולים שונים בדרך חינוכם ברוח התורה והיהדות.

הגיע יום, ופני הדברים השתנו. "כעת, ובפרט באמריקה, הסדר נשתנה. מכיוון שהילדים מאוד עייפים משעות הלימוד שלהם, יש מידי שבוע "וויק-ענד" (סוף-שבוע) בו נוסעים לחוץ לעיר לפוש; וכשבאים ימות החורף – נוסעים למשך כמה שבועות; ובימות הקיץ – נוסעים לכמה חודשים". הילדים, איפוא, מצאו את עצמם זמן רב חשופים לכל הרוחות השליליות של הרחוב – עובדה שגם הזיקה רבות לכל העבודה החינוכית שהושקעה בהם במשך השנה.

בעקבות זאת, נוצר הכרח לפעול לתיקון התופעה בחודשי הקיץ. הועלו מספר רעיונות, אך המעשי מכולם היה – לארגן עבור הנוער, מטעם הישיבות עצמן, תוכניות מיוחדות גם ל"ימי החופש", בדמות "מחנות-קיץ" (ו"מחנות-יומיים" – "דעי-קעמפס").

במחנות אלה, לפי התוכנית, יעמדו לרשות הילדים כל האמצעים הדרושים למנוחת הגוף ולבריאותו – אך בד בבד יהיו נתונים במשך כל שעות היממה באווירה "על טהרת הקודש", כשחלק חשוב ממנה יוקדש לתורה ולתפילה.

על רקע זה הוקמו מחנות-הקיץ הראשונים בארה"ב – ששימשו את תלמדי הישיבות ומוסדות התורה.

קעמפ מבחוץ - ישיבה מבפנים

מחנות-קיץ של בני הישיבות, הלכו והתבססו – אולם מכאן ועד לסיפוק מושלם לדרישת התקופה, הייתה הדרך ארוכה. מצד אחד – חסרה לחלוטין מסגרת כזאת, מחנה על טהרת-הקודש, שתקלוט ותשמש גם את הנוער והצעירים מבתי-הספר העממיים, הרחוקים ממסורת היהדות; ומאידך – גם המסגרות שהוקמו אז בימי הקיץ לנוער הישיבתי, שימשו למעשה יותר כ"עיר מקלט" מפני השפעות הרחוב השליליות, כך שניתן היה להרגיש מחסור בניצול מושלם ובמידה המקסימלית של הצד התוכני וההשפעה החינוכית החיובית שיש להשקיע בילדים במשך "ימי החופש".

כאן נרקמה מתכונתו של המחנה החב"די – שהיה מחנה מסוג אחר. ועם פתיחתו הוקמה למעשה תנועה חינוכית שלימה, אשר באמצעותה חולל כ"ק אדמו"ר מהפיכה עצומה בשדה החינוך כולו.


הרבי בביקור במחנה 'גן ישראל' בשנת תשט"ז

מחנה זה, לא רק שפתח את שעריו לכל ילד יהודי, מבלי הבדל בין תלמידי ישיבה לבין תלמידי "פובליק-סקולס" (בתי-ספר עממיים); ולא רק ששימש עבור כולם כתריס בפני הרוחות השונות שנשבו בראש חוצות – אלא עוד זאת, ששימש כמכשיר חינוכי חדש, מכשיר רב-עוצמה, שהשפעתו בתחומים רבים היתה אף גדולה יותר מזו של מסגרת הישיבה עצמה. ואדרבה – חינוך המחנה הוא שנתן את אותותיו והביא להתחזקות והתאמצות ההשפעה בחינוך של כל השנה.

"מוסד זה לא היה קעמפ לחוד או ישיבה לחוד, אלא מסגרת שונה לחלוטין בדמות "קעמפ מבחוץ וישיבה מבפנים" (כדברי כ"ק אדמו"ר בשיחת חג השבועודת ה'תשט"ז) – מסגרת חדשה שחגרה וכללה הרבה מעבר לשני התחומים הללו בפני-עצמם בלבד.

עצם העובדה שבמשך פעולת המחנה לא היה כל מקום להשפעות זרות אלו או אחרות – כמו לימודי-חול, סביבה בלתי-רצויה או השפעת ההורים ואווירת הבית – העניקה לקעמפ יתרון חינוכי גדול ופתחה לפניו את הדרך להשפעה טהורה ומיוחדת במינה.

24 שעות ברשותו של הרבי

אלא שלא זו בלבד. הקעמפ הצליח "להרים" את כל חניכיו ולהשפיע עליהם רבות להוסיף-אומץ ולהתנהג בדרך הישרה "באור וחום חסידותי, עד לעשותם לחסידים אמיתיים במלוא מובן המלה. שכן, במסגרתו נמצאו הילדים תקופה של כמה שבועות רצופים ללא כל הפסק בינתיים ב"רשותו של הרבי", כפי שאמר כ"ק אדמו"ר בשיחת ש"פ שלח ה'תשי"ט (בסופה):

"ועל זה הוסד [מחנה] "גן ישראל", שהילדים נמצאים לא ברשות הוריהם אלא ברשות הרבי, שבכמה פרטים הרי ההצלחה היא אז יותר מבכותלי הישיבה, מכיון שבכותלי הישיבה הרי לאחר הלימודים הילד הולך הביתה, משא"כ ב"גן ישראל" הוא נמצא כמה שבועות רצופים בלי הפסק בינתיים ברשותו של הרבי".

הילדים במחנה היו נתונים במשך כל היממה כולה באווירתו החסידית המקורית – נוסח "ליובאוויטש שבליובאוויטש" – כך שהקעמפ הפך ל"סדן שמייצרים עליו חסידים" (כהתבטאותו של כ"ק אדמו"ר ביחידות להר"א ליפסקר), והיווה את ה"ישיבה תומכי-תמימים דליובאוויטש" (על כל מעלותיה) של דורנו זה – וההשפעה איפוא הייתה עצומה.

השפעת הקעמפ הצליחה להשאיר רושם עמוק בלב בני הישיבות והילדים מבתים החסידיים לא פחות כלל מאשר בלבותיהם של תלמידי ה"פובליק סקולס" – כאשר כולם כאחד יצאו ממנו בהתעלות רוחנית ובמטען כביר שאת פרי-ההצלחה קצרו אחר-כך במשך כל השנה כולה.

ה"תנועה החינוכית" הזאת של מחנות-הקיץ הלכה והתרחבה, עד שבמרוצת השנים הפכה לתנועה כלל-עולמית, כאשר בכל העולם כולו, קיימים מחנות-קיץ בהם מתחנכים ילדים למאות ולאלפים "באור וחום חסידותי". הם הוכחו להיות "מהדרכים המיוחדים לכבוד הנוער והצעירים, ועל ידם לכבוש גם-כן לבב הוריהם ומשפחתם" (אגרות-קודש חי"ד ע' קנו).

("בנאות דשא" שנערך ע"י הרב אליעזר יהושע שי' זאקליקובסקי)

---

נסכם בכמה ביטויים מיוחדים שאמר הרבי אודות הקעמפ:

"...עד כי יבוא שילה (משיח), שאז יעלה כל המחנה, השדה ובית-הכנסת, עם המשק להבדיל, עם האגם ("לייק"), לארץ-ישראל, ת"ו ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו" (התוועדות חג השבועות ה'תשט"ז)

"יעזור השי"ת שיהיה "בנאות דשא ירביצני" כפשוטו, בתכלית הטוב, ובקרוב ממש נזכה להמשך המזמור בו נאמר "כוסי רויה", שזהו כסא דמלכא משיחא, במהרה בימינו" (התוועדות ט"ז תמוז ה'תשט"ז – במחנה "גן ישראל")

"עד שבקרוב ממש יוכלו לצאת עמכם לקבל פני משיח ולומר "ראו גדולים שגידלתי" – אלה הילדים שחינכנו, והם ראויים להיות חייליו – חיילי המשיח" (התוועדות הנ"ל)