כמו שדיווחנו כאן, בצירוף גלריית תמונות, נערך אמש בכפר חב"ד כנס חינוך ייחודי, בהשתתפות רבנים, משפיעים, ואנשי חינוך. לפניכם רשימת תקציר של א' המשתתפים, מהדברים ששמע אמש, אותם העלה על הכתב. (באחריות השולח)

"איך בונים קשר עם הילדים?

ילד קטן - הוא אדם גדול. צריך לכבד גם את הקטנים ולא לפגוע בהם.

לצערנו, הילדים שלנו רואים אותנו בסוף יום לא תמיד במיטבנו. לפעמים עייפים ואולי אפילו כעוסים. בחוץ אנחנו נחמדים, ובבית לא ידידותיים, וזה נזק מצטבר.

צריך להחליט לפחות פעמיים בשבוע שהילדים יראו הורים ידידותיים לסביבה. לגייס סבלנות. אם היינו צריכים להישאר בעבודה עוד שעתיים היינו נשארים נחמדים לסביבה? כך גם צריך להיות בבית.

להתחבר לאהבה הבסיסית של הילדים. תינוק אוהבים אהבה שאינה תלויה בדבר. פתאום הם הופכים ל'נודניקים', כי האהבה עוברת התניה. הם לא תמיד עומדים בכללים ויש ציפיות ואכזבות. כשאין ציפיות יש אהבה.

ילדים רוצים שיאהבו אותם כמו שהם, ולא בתנאי שהביאו 'פתק מהמלמד' או עשו לנו נחת. אנחנו חייבים לשמור על ערוץ של קשר שאינו תלוי בדבר.

טיפ: כשאתה הולך למכולת, תיקח בכל פעם ילד אחר ותיקנה לי ממתק. הילד ישאל למה? תאמר לו: 'כי אני אוהב אותך'.

כשבן חוזר מהישיבה הוא מצפה שאבא יחבק אותו. אהבה בלי סיבה?

ילד שמרגיש שאוהבים אותו בלי סיבה - זה גורם לקשר אמיתי.

לעשות יום כיף כל פעם לילד אחר.

דבר נוסף: לשמור על קשר רציף.

כשהם קטנים מתלהבים מהם מהחוכמות, מהיצירות, ופתאום במהלך השנים הם הופכים להיות כביכול 'ילדים רגילים', ופחות מלהיבים.

לפחות פעם בשבוע לשבת 5 דק' עם כל ילד באופן אישי. לדבר . לשאול ולהתעניין. קשר רציף של התעניינות.

כשיש קשר רציף, הילדים פותחים את הלב ומספרים. בזמן זה, לא להתנתק מהם לשום עניין אחר.

כשילד מספר על משהו חוויתי אישי, לא להעביר תמיד את הנושא ללימודים ומחוייבויות.
להישאר בסיפורים מהכיתה ובהבעת רגשותיהם, כך הילדים ירגישו קרובים.

דבר נוסף וחשוב, הוא שיתוף. כשאנחנו משתפים ילדים במה שעבר עלינו, זה גורם לחיזוק הקשר. לא לספר רק איזה מקסימים וזריזים היינו. זה לא נקרא שיתוף, וזה לא מה שמעניין את הילדים.

כשאנחנו מספרים שאנחנו מושלמים, זה מרחיק קשר.

כשאנחנו מספרים על דברים קשים ולא טובים שעברנו, איך חשנו דחויים. לדוגמא: "כילד, לא קיבלתי תפקיד במקהלה", זה נותן לילד תקווה וכח, שאפשר גם לצלוח קשיים.

לא לשתף ילדים במעידות שלנו. לילד שגנב לא לומר 'גם אנחנו גנבנו כשהיינו ילדים'. כן לשתף בהתמודדות בקשיים.

ילדים לא מחפשים פתרונות, הם רוצים להרגיש נורמליים ורצויים.

דבר נוסף זה הקשבה, אין לנו סבלנות להקשיב. ילד חוזר ומספר קושי, ואנו נותנים לו פתרונות. הם לא זקוקים לזה.

הקשבה נכונה מעמידה את הקושי של הילד במקום. הקשבה נכונה עוזרת לילד לשתף בקושי. לא לומר לילד 'זה יעבור'. אפשר לומר לילד 'תן לי להתייעץ', זה נותן לילד מקום של חשיבות. רק להקשיב, בלי לחפש דווקא פתרונות. הם יסתדרו לבד.

הקשבה נכונה תעזור להם לבד לדעת מה קשה להם ולמצוא פתרונות.

טיפ: בזמן אבות ובנים, רק ללמוד. לא לאבחן אותם ולהוכיח אותם. גם אם הילד לא ידע כלום, לא להעיר, עדיף לדבר על זה למחרת עם המורה. לפעמים אם ילד לא מבין או יודע, כועסים עליו. במקום שזו תהיה שעה של חוויה, 20 דק של אבא וילד. זה עלול להפוך למשהו לא נעים ומוכיח בתודעתו של הילד.

לסיכום, הכללים:
1. מה שבונה קשר זה שמחה, שהילדים יראו אותנו במיטבנו.
2. אהבה שאינה תלויה בדבר.
3.קשר רציף עם הילדים.
4. שיתוף. לשתף את הילדים מהחיים והקשיים שלנו

נקודה נוספת לסיכום:

כל ילד שנולד לנו, זה מעין תקיעת כף עם הקב"ה, הוא השותף השלישי. אז לחשוב - כמספר הילדים שיש לנו ולומר 'וואו. כך וכך פעמים ה' סמך עלי ונכנס איתי לשותפות'. כנראה האמין בי שאצליח לגדל את הילדים האלו הכי טוב. וזה צריך לחזק את הביטחון שלנו בתור הורים."