הרב נפתלי ליפסקר

בתחילת השבוע, בעיצומו של הכינוס הנפלא של השליחות באה"ק, עמדתי ושוחחתי במתחם אולמות ההרצאות עם אחד מבכירי מלון רמדה, המלון שאירח את הכינוס בן שלושת הימים.

האיש שכבר אירח במלון 'כמה קבוצות' בעשרות שנות חייו המקצועיים, היה מלא התפעלות מהחומר האנושי המיוחד של קבוצת השליחות, מאות נשים צעירות וותיקות שהתקבצו ובאו מכל רחבי הארץ, כפשוטו. איכות שניכרת לדבריו בנראות של המושבים והסדנאות, בהתנהגותן במסדרונות המלון ובחדר האוכל.

"רואים שזו קבוצת עילית, קבוצה איכותית" אמר בהתפעלות.

כמובן שמצדי, ניצלתי את ההזדמנות להרחיב ולספר לו על מפעל השליחות של הרבי, ייחודו וייעודו.

לצד השבחים לא נמנע בן-שיחי להשמיע גם ביקורת: "הדבר היחיד שמפריע כאן, וזו הטעות שלכם כמארגנים", אמר ברצינות גמורה ובכוונה תמימה, "היא העובדה שאפשרתם לשליחות להביא אתן כל כך הרבה תינוקות...

"הנה ראה, יש לנו השבוע קבוצה מהסתדרות המורים, כולם חרדים ובהם אפילו חב"דניקים, ומארגני הקבוצה לא מתירים הבאת תינוקות. פשוט, חד וחלק.

"אפילו מארגני קבוצה שמגיעה בקביעות מארגון מאוד חרדי, ואין להם ברירה אלא לאשר הבאת תינוקות, מצאו פתרון יעיל: הם מקשים מאוד על הבאת תינוקות באמצעות תנאים מגבילים ומחירים גבוהים, כך שבפועל מגיעים תינוקות ספורים" הוסיף בקריצה.

"ואילו כאן, תראה מה קורה", המשיך ופרס את משנתו, כשהוא מצביע על כמה שליחות שנאלצות לוותר על התכנית שהתקיימה באותה שעה באולם המליאה, עסוקות עם עולליהן, כיוון שהשמרטפיות לא מצליחות להרגיע את התינוקות הבוכים, "נראה לך שכך אפשר לנהל כינוס..."?!

מגדולה ייחודית לתופעה קהילתית

באותה שעה נזכרתי בשבחים המיוחדים בהם שיבח רבן יוחנן בן זכאי את חמשת תלמידיו המובחרים: "רבי אליעזר בן הורקנוס - בור סוד שאינו מאבד טיפה"; "רבי אלעזר בן ערך - מעיין המתגבר"; וכך הלאה מעלות ייחודיות לכל תלמיד, כשאת תלמידו רבי יהושע בן חנניה הכתיר בתואר "אשרי יולדתו", תואר שלכאורה אינו מעיד דבר על האדם עצמו ומעלותיו!

יש המפרשים, שכה גדלה מעלתו, "כי מאושר הוא במידות טובות", עד שכל העולם אומרים עליו אשרי מי שילדה אותו. אך הפירוש הרווח הוא דווקא זה המציין את מעלתה של אמו, שכבר בהיותו תינוק רך בימים הייתה מציבה את עריסתו בבית המדרש כדי שיקלוט את המיית לימוד התורה.

אז, באותם ימים, היה זה תינוק אחד ואישה אחת צדקנית במיוחד, בעלת ראייה פנימית ולא שגרתית.

היום זוהי תופעה קהילתית. תופעה שמציפה באור מיוחד את תפיסת השליחות, המודל המונומנטאלי שחזה והקים הרבי תחת השם המוכר 'מפעל השליחות'.

העולם מכיר כדבר שכיח ומקובל את המושגים משרה וקריירה. גם כשמדברים במונחי העולם על מפעל חיים ושליחות, מדברים ביחיד, שבמקרה הטוב, עומדת אחריו אישה תומכת ומשפחה אוהדת.

אך המודל של שליחות משפחתית, בה כל אחד מבני הבית שותף מלא ונוטל חלק פעיל באותה שליחות, הוא מודל שאין לו אח ורע כתופעה חברתית רווחת.

יודעי בראשית, יודעים כמה עמל הרבי בשנות נשיאותו הראשונות כדי להנחיל בתודעת קהילת חב"ד את ערך השליחות. כדי להביא לפועל את מה שבעיני צעירי הדור נראה כה מובן ופשוט.

התינוקות הפועים במסדרונות הכינוס, מפריעים להתנהלות האלגנטית והאינטליגנטית של תכניות האימהות, הם ההוכחה הניצחת למקומם של ערכי השליחות בקהילה החב"דית.

בית של שליחות

לאחרונה התארחתי בשבת בבית חב"ד קיסריה. בית הכנסת שמפעיל בית חב"ד היה מלא מפה לפה בכל תפילות השבת. המתפללים, כמה עשרות יהודים, מהווים פסיפס חברתי רבגוני. מקומיים ואורחים, תושבי הארץ ותיירים מחו"ל, אנשים שהנהגתם בענייני יהדות דלה ביותר ואחרים מתחזקים או אף נמנים על הצבור הדתי-חרדי.
בקיסריה שני בתי כנסת גדולים ומפוארים, ובכל זאת כה רבים מוצאים את מקומם דווקא בבית חב"ד השוכן כבוד ב... ביתו הפרטי של השליח, הרב חיים מאיר ליברמן.
בית פרטי אמרנו, כמובן שלא. הכוונה היא בית חב"ד, שגם משפחת ליברמן מוצאת בו פינה לגור.

במרכז הבית, סלון ענק נוסח קיסריה, שנראה כבית כנסת לכל דבר. במקום שעמדה פעם פינת ישיבה מעור יוקרתי, ניצבת בימת הקריאה בתורה, ובמקום שבו הייתה תלויה הפלזמה הענקית, עומד היום להבדיל- אלף-אלפי-הבדלות, ארון הקודש. עשרות כסאות ממלאים את יתר החלל הגדול, ואת הקירות מכסים ארונות סידורי תפילה, חומשים וספרים המתאימים לקהל המגוון שוחר היהדות.

הרב ליברמן מנהל ביד רמה את התפילות, וכשלוחים רבים ממלא בבית הכנסת תפקיד של רב, חזן, בעל קורא, גבאי ושמש...

סביבו מפזזים ביעילות מדהימה 'כחצי מנין' מבניו, אף אחד מהם עוד לא חגג בר מצווה, אך כל אחד מהם יודע בתזמון מדויק מתי יש לסייע בשירה, למי צריך להגיש סידור או מהיכן למצוא עוד כיסא וכיפה לאורח שעומד נבוך בפינה.

בחדר הסמוך עמלה השליחה, ימים ספורים לפני לידה (בינתיים, בן במזל טוב...) לערוך את השולחן לקידוש עשיר ומכובד.

השבוע כשהבטתי במתוקים הקטנטנים שהפריעו למהלכו התקין של הכינוס, חשבתי על ילדי משפחת ליברמן. כן, גם אותם הביאה אימם בעריסה לבית-המדרש-לשליחות אך לפני כמה שנים, ועתה היא יכולה לומר בגאון: 'ראו גידולים שגידלתי'!

וחשבתי גם על ההורים ליברמן. נכון, אף הם, כמה עשרות שנים קודם לכן, פעו כנראה בעריסת תינוקות באחד מכינוסי השלוחים בהם השתתפו הוריהם.

את מאמר רבן יוחנן בן זכאי על תלמידו המיוחד, נוכל לומר אנו בבטחה על דור שלם ומופלא זה של שלוחים ושלוחות: אשרי יולדתו. ועל כך נוסיף ונאמר: ואשרי מנהיגו, מחוללו.