מערכת COL | יום ט"ו תמוז ה׳תשע״ו 21.07.2016

ואתה, מה השליחות שלך? ● טור אישי

איך סוגרים פער של עשרים שנה בשעה? ● לפני כשבועיים בשבת ג' תמוז, פגש הרצל קוסאשוילי באוהל הקדוש את הרב פרץ חן, חבר נעורים שהפך לאחד השלוחים המצליחים באחת מהאוניברסיטאות הגדולות בבוסטון שבארה"ב ● מה הפלא שלאחר המפגש הזה, המושגים 'שלוחו של אדם כמותו' ו'בכוח המשלח' התחדדו והופנמו? ● מגזין שישי  לטור המלא
ואתה, מה השליחות שלך? ● טור אישי
הרצל קוסאשוילי, COL

גם אני הייתי שם בין אלפי החסידים והמון האדם שבאו להשתטח על ציונו של הרבי בג' בתמוז, וחד משמעית - זה לא נעשה קל יותר משנה לשנה.

הגעגועים נשארים געגועים, והכאב שמכביד על העיניים והלב לא דוהה לרגע. רק שלפעמים מתרגמים אותם לעשייה חיובית ולהתעוררות מעשית, ולפעמים נקשרים בחבלי השגרה ומקווים לטוב או למשב רוח שיעיר אותנו מעלפוננו, מה שיבוא קודם.

אז נכון, כל אירוע המוני הוא 'וואו', וכל התקבצות של אלפי אנשים במתחם אחד מעתיקה לרגע את הנשימה הסדירה. אבל המכנה המשותף הרחב, הוא זה שהופך את ההתכנסות הזאת יחד לדבר האמיתי.

אני בטוח שגם מי שהיה בריחוק גשמי מהאוהל ומ-770, חש את הגעגוע לרבי ואת הכאב הגדול שמפלח את הלב, בכל פעם שנזכרים במראה קודש מהרבי לו היינו עדים. זו לא חכמה גדולה, זה משהו שנצרב כנראה ב DNA שלנו, וילווה אותנו עד שיעלה רצון ממנו יתברך לגאול אותו בחסד וברחמים.

מה שכן, בין השורות אני יכול לציין, שמפגש כזה בשבילי, הוא גם בגדר הזדמנות נדירה לפגוש חברים שמכהנים כשלוחים במקומות מרוחקים. הזמן אמנם עושה את שלו, אבל כמו תמיד, מסתבר שרגע אחד של קירוב לבבות אמיתי ושל אחווה חסידית בין חברים, יכול לגשר ולצמצם פער של עשרות שנים.

כך מצאתי את עצמי לאחר שסעדתי את ליבי וליקטתי כמה סיפורי התקשרות לרבי, מסתובב בין מאות השולחנות במאהל האוכל הגדול, ומתיישב לכמה רגעים עם החברים ששלוחים בגרמניה. ולאחר כמה רגעים מצאתי את עצמי משוחח עם החבר מ'אהלי תורה' שהיה שליח בישיבה המרכזית בכפר, וכיום הוא שליח מצליח עם בעלי תשובה לא מעטים אי שם בצרפת. וכמובן יש את הישראלים - שכמה שאנחנו ישראלים, וכמה שלא ניפגש ביום-יום בכפר חב"ד או בלוד, תמיד נרגיש איזה חיבור מיוחד דווקא שם, בסמוך לציון של הרבי. ובשולחן אחר לאחר כשעה, התוועדתי עם 'הרוסים' והרב בערל לאזאר, ובשולחן שאחריו ניהלתי שיחה ערה עם שלושה 'מעייני ישראל'ניקים' שמקפידים בשנים האחרונות לשהות במחיצת הרבי בג' בתמוז. וחוזר חלילה. למיטה במתחם השינה, הגעתי בשעה חמש בבוקר, לאחר קריאת שמע בחדר שסמוך לציון הקדוש באוהל.

אבל ה'שוס' מבחינתי היה דווקא ביום השבת עצמו, למחרת. בתום התפילה, שמתי את פעמיי יחד עם כולם למתחם האוכל והסעודות. לאחר שהתמקמתי עם אחד השלוחים בגרמניה בירכתי המאהל הענק של האוכל, הבחנתי בזווית העין בחבר/שליח אמריקאי שלא ראיתי למעלה משני עשורים.

קראתי לו בקול בשמו המלא – פרץ חן (ישראלי או לא?) ונופפתי לו לשלום. הוא מצמץ כמה רגעים בעיניו וצמצם אותם, עד שנפלה לו האפליקציה. בשניה אחת חיוך רחב התפשט על פניו והוא התקדם לעבר השולחן שלי.

התיישבנו האחד מול השני, כשאני מנסה לברר איתו באנגלית המשובשת שלי האם הוא מזהה אותי? לאחר שצלחנו את מסדר הזיהוי ההדדי, ניסינו להבין כמה שנים חלפו מאז נפגשנו לאחרונה.

האמת שזה הפתיע גם אותי שלא יצא לי לראות אותו למעלה מעשרים שנה. חרף השנים האחרונות שבמהלכם הייתי כמה וכמה פעמים אצל הרבי ובאוהל, מעולם לא פגשתי בו, אם אינני טועה גם לא במסגרת כינוסי השלוחים שיצא לי לסקר.

הוא טען שהוא למד איתי יחד בישיבה בלוד, אני התעקשתי על הישיבה הגדולה בכפר, אבל למי אכפת? העיקר שנפגשנו.

בכל הזמן הזה שהוא דיבר, התבוננתי בו ובחיוך השקט שלו כשדיבר והציג את עצמו ואת עיסוקיו. מסתבר שהוא שליח במסגרת המוכרת לכולנו 'חב"ד בקמפוס', באוניברסיטת ברנדי'ס בבוסטון מסצ'וסטס.

"תבין, השליחות שלי היא לא כמו השליחות בארץ", אמר פרץ. "אצלכם כולם יהודים בגלוי ובגאווה, בצורה כזו או אחרת. אם תציע ליהודי להניח תפילין, סביר להניח שהוא יתרצה, כי הוא בא מבית מסורתי חם וכו'. אני שליח במקום שצריך לגרד הרבה שכבות להגיע 'ליהודי' שבתוך היהודי... גם אני מניח תפילין לסטודנטים יהודים, אבל השליחות שלי היא לגמרי במימד אחר ממה שאתה מכיר..."

וכך ישבנו שעה ארוכה כשהוא מספר לי על השליחות שלו. על כך שהוא מתחבר לסטודנטים יהודים בקמפוס, ולאחר שהם הופכים לחברים והוא 'מכוון' אותם בדרך לא דרך לחתונה יהודית בטקס חופה אורתודוקסי, הוא מציל בעצם את אותם יהודים ומשפחות מההתבוללות האיומה שהפכה למגיפה של ממש, בעיקר בארה"ב.





"מתעסק עם נשמות": השליח הרב פרץ חן בפעולה

אם להודות על האמת, קינאתי בחבר העבר שלי פרץ, ואפילו נתמלאתי קצת בושה. "במה הוא עסוק ובמה אתה?" חשבתי לעצמי. "הוא מתעסק בנשמות ואתה..."

לא יכולתי שלא להתרגש, מכך שאברך צעיר (בן גילי...) הופך עולמות של ממש, על ידי כך שהוא הופך לחבר של הסטודנטים היהודים, ונכנס להם ללב בבוסטון המרוחקת. מכך שהם מצידם משתפים אותו בהחלטות וההתלבטויות הגורליות של חייהם, עד שנוצר החיבור הנכון בין האמונה והמסורת לחיים שלהם.

כשהרגשתי את המחנק מטפס בגרון, אמרתי לפרץ שאני הולך לסיבוב קצר של 'מנה שניה' וכבר חוזר. זו היתה ההזדמנות שלי לכמה דקות של 'פריקת מתח' והתרחקות מההמולה שמסביב, כשדמעות של הבנה זולגות מעיניי, בעוד אני יושב מול פתח המיזוג הגדול שהיכה על פניי בקור מצמית.

"כמה קשה לנו", חשבתי לעצמי, "כמה קשה להפנים את המושגים הפשוטים "שלוחו של אדם כמותו" ו"בכח המשלח". הרי אם הרבי הוא המשלח, והם פועלים בשליחותו, זה אומר שיש להם את אותם הכוחות שלו. הרי על הרבי לא התפלאנו שהוא ככה 'חדר' לנשמות טועות וקירבן שוב תחת כנפי השכינה. אז למה אנחנו מתפעלים מכך שיש שלוחים שמצילים נשמות יהודיות? אם אלה הכוחות שלו, אז זה בדיוק כמו שהוא עושה את זה...

כשחזרתי לפרץ לשולחן, הוא כבר היה שקוע בשיחה עם אברך אחר ולא היה נעים לי להפריע. הוא הבחין במבוכה ובהיסוס שלי וסימן לי לבוא. כשהתיישבנו שוב האחד מול השני, קלטתי שבשיחה קצרה על השליחות שלו ועל הגעגועים לרבי, הצלחנו לגשר ולמחוק עשרות שנים של נתק.

שוחחנו עוד מספר דקות על התוכניות לעתיד, ועל הסיכוי להיפגש בארץ בנסיבות פחות המוניות. ואז פרץ הסתכל עליי ושאל אותי את השאלה שמאז רצה לי בראש בלופ: "ואתה הרצל, מה השליחות שלך?..."
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.