הרב יעקב יהודה שוורץ, מנהל 'בית מנחם' חב"ד בית שמש

י"ב תמוז – שנת הקהל


ברצוני לחלוק אתכם קצת מהחוויות הרוחניות הנעלות שחוויתי בימים הסמוכים לג' תמוז השנה במחיצת הרבי:

כמה שעות אחרי שנחתי בנ.י. ניגש אלי יהודי שהתחיל לאחרונה ללמוד חסידות, ושאל אותי בשיא הרצינות: "​אני שומע מדברים מתוועדים בכל פינה ופינה דער רבי לעבט, דער רבי לעבט,​ רבי, רבי, כאילו שזה דבר ממש מוחשי וזה אמור להניע אותנו! מה זה אומר? מה הכוונה במה ​שמדברים בענין?" שאל, ומחכה לתשובה מספקת.

ניסיתי להסביר לו "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" וכו', וגם רואים במפורש שג' תמוז לא החליש מאומה לכאורה (הלוואי), ויש את עולם השליחות והפצת המעיינות יותר ויותר, וגם מה שכתוב בזוה"ק דצדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי כו'.

אבל משום מה, היהודי הזה לא הבין בדיוק מה שעניתי לו, ומה שכן הבין ממני לצערי, שמה זרעו נמצאים בגשמיות גם הוא נמצא בגשמיות, ושואל: "מה השמחה הגדולה שאנחנו מושכים את הרבי בעולם הזה הגשמי ולוקחים אותו לכל הבלי העולם הזה?!" בקיצור, הוא בלבל אותי לגמרי​. ניסיתי להסביר שיש אכן עבודה לעשות את העולם יותר עדין, ושלא יהיה העלם והסתר וכו', אבל חשתי שאני מדבר להבל ולריק.

האמת היא, שהשאלה שלו לא נתנה לי מנוחה! חשבתי לעצמי למה באמת אנחנו מונחים בגשמיות עמוק עמוק, וסוחבים איתנו יחד את הרבי?...

ונעבור לשבת באוהל:

אני כל הזמן מסתובב עם השאלה של ידידי ולא נותן מנוחה.

מצאתי הרבה ידידים חברים שלוחים, יחד עם 'מקורבים', גם כאלו עם 'קוקו', והנה אני פוגש את ידידי הקרוב אלי מאוד השליח לז'טומיר הרב המשפיע ר' שלמה וילהלם ואנו מתיישבים ללמוד שיחה מהרבי, מדובר בשיחה מדהימה, ועוד נחזור לתוכן השיחה.

בגמר השיחה ותפילת ערבית אני שואל אנשים 'איפה אוכלים איפה ישנים?' והם מסתכלים עלי כאילו נפלתי מהירח. 'כאן לא ישנים ולא אוכלים, לא לכן באנו לכאן!' ואוו, אני אומר לעצמי, הנה קבלתי תשובה, אנחנו לא מונחים בגשמיות, ואם כך, גם הרבי לא, ונגמרו הבלבולים.

למעשה, מישהו גילה לי את הסוד שבמרחק הליכה של 15 דקות יש אוהל ענק ששם מתוועדים ויש גם אוכל. וכך אני הולך והולך לאוהל. משהו ענק, מלא באלפי אנשים המתוועדים בשפות שונות, לפחות 15 שפות שמעתי.


(אילוסטרציה: בנצי ששון)

אתה רואה אנשים שלא מעניין אותם לא אוכל, לא שתיה. הגיל המבוגר יושבים רצוצים ושבורים ומופנמים ובקושי יכולים לפתוח את הפה ולא עוברת דקה ופורציםבמבכי (בשבת רח"ל), הדור הביניים כבר יותר בשמחה ומנסים להעביר מסרים וסיפורים ועובדות מהרבי לדור הצעיר. והכי מעניין: אתה רואה דור צעיר שלא ראו את הרבי ופשוט נושמים רבי, מדברים רבי, ורוצים רבי ומלאים בגעגועים. אוי רבי! קשה לראות את כל זה ולהישאר אדיש, זה מחזק וזה נותן מרץ, ויוצאת לך זעקה אוטומטית: 'רבי מה אני יכול לעשות עבורך?' (דרך אגב, היה שם הרבה יהודים שוויתרו על גאלע, קישקע ועל ג'חנון, ובירה לבנה, ודג סלמון ומושט, וכו' וכו', כל הכבוד)

משהו קצר: בסעודת ליל שבת פגשתי את ידידי השליח הרב מנחם מענדל טייכמן, והוא
​​סיפר לי שבהשגחה פרטית שבנסיעה הקצרה במונית מהשדה התעופה jfk ל- 770 גילה לפי המבטא של הנהג שמדובר באוקראיני. בנסיעה הקצרה הספיק לגלות לו את יהדותו, ולשכנע לבוא להשתטח על הציון הק' ולהסכים להיכנס בבריתו של אברהם אבינו. לפעמים, שליח משלם כרטיס לנסוע לרבי ומרגיש אולי לא טוב לעזוב את מקום השליחות, ולבסוף הרבי מגלה לו שאיפה שרק הולכים וזזים אנחנו נמצאים בשליחות.

אחרי סעודת שבת מגיע קטע מביך ומאתגר, אתה ב-2 בלילה שואל איפה המיקום שישנים בו, אומרים לך 'מרחק כמעט חצי שעה הליכה', על הדרך אתה עובר מאוהל של הרבי וזורק מבט על עוד כמה מאות אנשים, שיש כאלו שבכלל נשארו באוהל ומתוועדים על כמה חתיכות 'הרינג' וקצת משקה, יש כאלו שיושבים ולומדים וכו'.

אני ממשיך והולך לכיוון המאהלים ומגיע לשני אוהלים ענקיים עם כמה אלפי מיטות אחד ליד השני. אתם לא תאמינו אנשים הכי מפונקים ישנים במקום כזה פתוח ולא שמים לב בדיוק על איזה מיטה, איך ומתי, על מיטות מתקפלות התלויות בשיפוע הקרקע שעליו מונחת המטה. אין הבדל בגיל בין רב, לשליח, לתמים בישיבה, מקורב, אשכנזי, אמריקני, מרוקאי וכו' פולישער, דת"ל, שאינו שומר תורה ומצוות לע"ע. כל ההגבלות כל הפינוקים הכל נשאר בבית. נו, זה נקרא שאנחנו מונחים בגשמיות?

לא, זה עדיין לא נתן תשובה!

על שבת בבוקר אפשר לכתוב כמה דפים, אך נעבור לקטע מעניין.

לפני שאני ממשיך עם איזה ווארט חריף שאמר לי אחד השלוחים מארה"ק שמצאתי שם, אשתף אתכם במה ששמעתי בהתוועדות מה שצעק הבעל הבית של רוסיה ידידי הרב בערל לאזאר.

ר' בערל לוקח משקה וצועק לכמה חב"דניקים, 'תשמעו טוב טוב, לא כל כובע חב"די קדוש, ולא כל שטריימל טרף... !' בום!

ונחזור לעניינינו: מספר לי שליח מארה"ק שיש לו חבר קרוב מאוד, לא חב"דניק בכלל ושייך לאחד הקהילות הגדולות בארץ ובעולם, שמונה מעל חמש עשר אלף משפחות. הקהילה הזאת מאוד מסודרת ויש לה הרבה גדרים וסייגים (תקנות) ויש להם ארגונים גדולים מאוד של חסד ות"תים וסמינרים וישיבות, משהו ענק ענק ומבוסס ומאורגן להפליא. אנחנו החב"דניקים יש לנו הרבה הרבה מה ללמוד מהם.

ניגש לענין, החסיד ההוא אומר לשליח בעירו בדרום הארץ, תקשיב טוב אני 100% חסיד של חסידות פלונית, אבל 100% ממש, ובקלות יכול לעשות 'וי' על כל המנהגים והכללים וכו', אך מה אומר לך - זה לוקח מהאישיות שלי ומהחיים שלי לא יותר מ-4%.

אז הנה פה הנקודה אולי, אפשר להיות 100% חב"דניק, השאלה כמה אחוז זה לוקח ממך. האמת שמגוחך לומר על חב"דניק אחוזים, כי בעצם חב"ד זה לא מפלגה, זה לא מנהגים, ולא גדרים ותקנות, חב"ד זה בעצם חכמה בינה דעת זה החיים עצמם ולא מסגרת ומפלגה כל שהיא, ופה הנקודה. כמה אתה חי? ולא כמה זה לוקח ממך, מה המציאות שלך, מה הרוחניות, מה הגשמיות שלך, מה קורה איתך? פעם שמעת על מישהו שאומר שהוא בעצם חי 100% אבל פעיל רק 4% רח"ל?!...

נחזור לשיחה שלמדתי עם ר' שלמה וילהלם, השיחה בלקו"ש ט"ו פ' ויגש, ובשיחה הרבי מעמיס על ה'בן חמש למקרא' שאלות על יוסף הצדיק. והנה ציטוט מהשיחה באידיש קטע קצר:

(נאד אן ענין אין דער נויט־ ווענדיקייט פון ״מהרו ועלו אל אבי גו׳״ : רש״י האט שויו פריער מפרש געוון, אז יעקב'ס אבילות על בנו יוסף, איז כנגד די כ"ב שנה וואס יעקב האט ניט מקיים געוון כבוד אב ואם. און דערפאר וויסנדיק אז די כ"ב שנה יעקב'ס עונש האבן זיך געענדיקט, האט יוסף געפאדערט פון די שבטים "מהרו ועלו אל אבי גו'": וויבאלד אז דער זמן העונש האט זיך געענדיקט – דארף און מוז זיין "לא עכבם אפילו כהרף עין"...

דערפון האט מען אויך די הוראה אין עבודת ה': ס'איז דא אמאל וואס מען דארף זיך באנוצן מיט א תנועה פון "שמאל דוחה" – גבורה און עונש, דארף מען אבער וויסן, אז עס פאדערט זיך דער ביי א זהירות יתירה אז מ'זאל זיך ניט באנוצען מיט דער מדה יתר מכפי הצורך. ווי נאר עס קומט די רגע וואס איז ניט מוכרח דחי' וגבורה, דארף מען אין אן אופן מהירות, טען אין דעם קו פון חסד וקירוב – "ימין מקרבת")

המסקנה של השיחה היא שהיות שכבר עבר 22 שנות עונש ליעקב אבינו על עונש של אי כיבוד אב ואם, ויוסף ידע שיעקב מתאבל ולא מקבל נחמה, ועל כך שואל יוסף לאחיו העוד אבינו חי? בתמיה? איך עדיין יכול לסבול את הצער, ולכך "מהרו ועלו אל אבי גו'" ו"לא עכבם אפילו כהרף עין"...

וההוראה בעבודת השם שמסיק הרבי שאפילו מגיע למישהו עונש "שמאל דוחה", אין לעכבו אפילו כהרף עין ומיד צריכים לעבור לימין מקרבת ברגע סיום הרצת העונש.


(אילוסטרציה: בנצי ששון)

רבי! 22 שנה זה מספיק עברנו והשמאל דוחה כבר עבר כל הגבולות אולי כבר הגיע הזמן לגאולה השלימה והסתיימה שנות העונש והגיע זמן גאולתינו?

חסידים! כבר עבר 22 שנה הגיע הזמן לקחת את העניינים ב-100% ושלא יתפרש שגשמיות מסתירה על אלקות, שגשמיות זו סתירה לרבי! צריכים להפוך כל אבן ולהוריד את הלב בשר! ולעשות לו דירה יתברך כאן למטה כפשוטו ממש, זה תלוי בנו כל אחד במקום שליחותו, אנחנו לא עסקנים, אנחנו לא שתדלנים אנחנו לא חברי קהילה, אנחנו כן שלוחים אנחנו כן אחראים!

הרבי ממשיך בשיחה מסביר שיוסף הצדיק בעצמו לא יכל לעלות ליעקב לבשר לו שהוא חי, וחוזר על עצמו שלוש פעמים: למחי' שלחני אלקים לפניכם", "וישלחני אלקים לפניכם גו', " לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים גו'. יוסף הצדיק אומר להם: אני בשליחות ותגידו לאבא השיבנו ה' אליך ונשובה. אל תחכה עד שאנחנו נבוא, ואזי "שובו אלי ואשובה אליכם".


רבי, עד מתי?!


---------

תודות:

אישית לאחי היקר ר' מרדכי יואל שיחי' התומך בבית חב"ד בקביעות ובהרחבה שיצליח במעשיו הכבירים בשדה הפצת המעיינות.

ובנוסף אשריכם עסקני ותומכי "מרכז מעייני ישראל בארה"ק" שבזכותם זכו קרוב ל-100 יהודים להגיע לרבי לג' תמוז כולל סבסוד טיסות ואש"ל מלא כיד המלך בשכונת המלך.

​בנוסף לצוות הנפלא של צוות האוהל של הרבי, שארגנו שבת שלמה בכל המצטרך בגשם וברוח, ויה"ר שתיכף ומיד ממש יופסק להתעסק עם מצב של עלם והסתר ובהתגלות מלכנו ויוליכנו לגאולה השלימה ואמיתית, אמן

***

ניחומים:

למו"ר הרב החסיד המשפיע ר' ברוך וילהלם שיחי' שליח של הרבי בנהריה מורה דרכנו בכל צעד ושעל בעבודת השליחות בבית חב"ד שכונתנו חפציבה בבית שמש על פטירת אחותו מרת בת שבע אייזנבאך ע"ה, המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון.

***

מצו"ב שי לקוראי המייל הארוך:

​מאמר שהתפרס בעיתון "המבשר" ג' תמוז, שנערך ע"י הרה"ג אברהם מרדכי וינשטוק שיחי' תושב שכונת חפציבה וידיד הבית חב"ד, ובו - טעימה מאלפת מתוך הספר הנפלא 'אוצר לקוטי שיחות – לשיטתייהו:

לקריאה - לחץ כאן