הגיגים לפרשת חוקת (עפ"י לקוטי תורה)

רבקה ערנטרוי

תולעת יעקב היא והמגלמת את פאר העטרת המלכותית... את הרצון האלוקי.... את דבר המלך שאין להשיב.

עץ ארז ואזוב ותולעת שני...

תולעת שהיא מלכה!

1) האם מלכות היא יחס של עוינות לזולת?

תולעת, שהיא יצור עלוב, שפל וזעיר כ"כ... אך מפי השמועה קבלנו כי היא הינה יורשת העצר..

האם נסיכה רודה היא, בעלת מרות זורעת טרור, שאין כל עורערין על חומרת הסבר שלה ועל סמכותה... על מעמדה כמחוקקת עריצה... על היותה מנהיגה תקיפה, הכופה את האדנות הבלתי מוגבלת שלה ושליטת הרודן שלה, התובעת צייתנות בהקפדת יתר?

אז אנה פנתה לה העטרת...איהו הכתר המשובץ באבני פז ויהלומים מבזיקים, שיתנוסס לראווה ויהדר את ראשה בגאון כשליטה שהכל תולים בה? ומה היה על טבעת המלך בה היא גוזרת וחותמת גורלות?

תולעת היא וזעירה ונשפלת היא מאוד, אך כחה בפיה והיא עשויה להרקיב עץ ארז עבות מוצק וחסון...

תולעת יעקוב היא והמגלמת את פאר העטרת המלכותית... את הרצון האלוקי.... את דבר המלך שאין להשיב!

כחה בפיה משום שהיא מסמלת את המין המדבר...(מדביר - שולט) את האדם הממונה להיות הרודה בארץ בכח התוקף שבדיבור שבכלי פיהו... הוא משנן את אותיות התורה בסמל של תולע - משפיע, שכיוון תנועתו נמשך מטה והוא ממלמל את ההגי שבתפילה - תולעת - בתנועה של אור חוזר בסמל לרגש הומה של אישה...והוא קורע גזרי דין של אשם וחובה...

ואם חדל הוא להיות קשיח והוא מרכך את נוקשותו המקשה על המגע עימו ואינה מניחה לו להרגיש את הזולת, אך הוא מצטנע כתולעת ומדומה לה ברוך שבו - הוא עשוי אז להמשיך את הקדושה של עשרת הדברות אלי העולם שנברא במאמרות ולהביא לו הדר וגדולה כתולעת יעקב...

2)חוטי מלכות שהן אותיות חרותות בכתר הקודש;

התולעת הזו מייצרת בגופה את החוטים לאריגת בגדי מלכות מפוארים (הזוהר) ודומה שחייה פגים בהנפקתה חוטים אלה אך חייה שבים אליה..

דומה שהחיים העבריים מסתיימים בכרסומם ע"י התולעת בבטן האדמה - אך ישנה המשכיות של נצח לחיים המתדמים בעוצמת ההגי שבפיהם בשינון אותיות התורה והבטוי של מילות התפילה.. העוקרים את האויב ככוחה של נמלה בפיה.

חוט האריג המלכותי הזה מהווה משל לאות המלכותית, הרוחנית והמקודשת הטבועה והחקוקה בכתר המלך..

רצונו של המלך נעוץ בצניעותו... באצילותו וענותנותו להמשיך את זיוו לעולם של אנוש ולהביאו לכלים של אותיות (אות -אתא -בא) ולתת לאדם הזדמנות לתפקד כמלך... כמנהיג אציל... נדיב המחיה את העולם ומאציל אליו שפע אלוקי שוקק..

מקור כוחות החיות הזו שהאדם מפיח ומרווה בעולם סביבו, שאובים מהעוצמות שבאותיות הקודש החרותות וחקוקות (חוקת) בכתר המלך...

הם נמשכים אליו, כדי שינשא את העולם ויפאר אותו בקדושה של ארמון המלך...

השור שבמרכבת הקודש מסמל את מידת הגבורה האלוקית, שהרי השור מפתח יכולות לחרוש אדמה סלעית ללא הפוגה ובכח הגבורה להדוף... לסלק...

דרכה דוחה המלך ומסלק את החיים אלי העולם... הגבורה הזו מצמצמת את התכולה בהתאמה ליכולות הקליטה של התפיסה של הבריות....

האור עורג לשוב ולהסתלק חזור לעליונים ואותו חלק מזעיר, היתרה העודפת שנותרה בתחתונים - מזין את החיצונים... את תחושות היוהרה והשחצנות... את הכעס ומורת הרוח ורוח נכאים... את הרפיון ותשישות רוחניים...

ואור שנמשך מהעליונים במידת החסד שמקורה כח החכמה, זורה סביבו וזורע חרדת קודש והתבטלות פנימית ועמוקה אף באותו אתר בו שוהים בני אדם אינדבידואלים... שורה שם אחווה...שוררת בינותם שלווה ואחדות...

והפרה שהיא בחינת המין הנקבי והמקבל מהשור - מסמלת את התחושות והמאווים החומריים והבהמיים שיש לשקם!

3)שקום ולא הרס:

השריפה של הפרה - מותירה אפר. מקורו הוא יסוד העפר. זהו הבסיס עליו מושתת הבנין.
נשרפים יסודות האש, רוח ומים הם הצורה, הצביון הבהמי והנשפל שכלי הרצון מחפים עליו... יש לבער ולהשחית את המאווים האלה... אבל זהירות...

בכח הרצון אין פוגמים... מכריתים או משביתים... יש לעצב אותו... לשקם אותו ולהאדיר אותו... יש להפיח בו חיים מחודשים ורעננים בעוצמות של מנהיג... של מלך!

4)ארבע כיתות דוחות את השכינה:

מלך אינו משרה אפלולית של דברי ליצנות והוללות... המה מעפישים את הטוהר שבאווירה בצינון...באי צייתנות... וה"לץ" הוא שדוחה מעליו "צל" של הגנה ושריון...
מלך אינו מכור לדברי לשון הרע ורכילות ודברי חנופה אינם כובשים אותו..
אין הוא מושל באמצעות מדיניות של שקר וכזב...

הוא לא יאבד את המוניטין של קדושת האותיות שבדבר מלכות ולא יניח להן להתרפש בזוהמה וכך יוכל, חלילה, להעצים אותה ולהקנות לה חיל... (למילים של היהודי יש עוצמות אדירות ועליו לחשוש לפני שהוא מבטא מלל בעת של רפיון רוח והמכוון לאתרים שאינם נאותים ...

האותיות שהוא מביע הן עבורו העטרת ההדורה שעל ראשו... הן גלימת האדרת שהוא ספון בה... הן השרביט... האביזר המעוטר - בו הוא מתנצח על העם מתוך רגש אצילי ובהדר...

אותיות האמירה שבינו לבין עצמו ובאופי שהן באות לגלוין ואופן התבטאותן הן הטבעת המרשימה שהוא עונד והחותמת הזורה אורות פז!

מלך הוא ותולעת יעקב הוא והוא מכרית גזעי ארז עבות של כוחות זמם...

הוא מתנשא באצילות מלכותית והדרה - שלא להתרפס... שלא להישפל אלי תנועה נכשלת ועלובה של כניעה לתאוותנות וחידלון..

הוא מתנשא בהדר הגאון של המלך ומכרסם באויב ובעולמות העליונים - מתנשאים בגאות של "גאוה גאה" ומסלקים את השפע מהכוח העוין... והוא נשמט...קורס...

5)אורות של תוהו בכלים של תיקון:

וכשהיהודי גואה בהתרוממות של תחושת ה"רצוא" באש השורפת ומותירה אפר הוא יודע שמעליה יש לקבוע ציונים... אותות של מים... של תנועת שוב וישיבה בכלים וחוזר חלילה...

זוהי חוקת התורה. יסוד החקוק במורשת העם, כי תנועת הרצוא וההסתלקות, עשויה להותיר מאחריה עקבות של זיקי קודש אותם עשויים החיצונים לבלוע ולנסות להשתלט...

המים שמעל המה סמל למקור של חכמה שהוא מרווה... מנשים כוחות של עוז ותושיה שוקקים והם הודפים כל מגע של תנועה מוחצנת...אך ללא האש ין צמיחה... אין התקדמות ומלך עושה דרכו מחיל אל חיל והוא ממלמל:

6)פרפראות:

"אנא ה' בכח גדולתך תתיר צרורה" (תורה) 1+2+3+10+400+90 =506 ראשי התבות בונות את הגמטריה של המילה תולע+70+400+6+30+

ראשי התבות של המשך התפילה:

קבל רינת עמך שגבנו טהרנו נורא" בונות את המילים "קרע שטן"

וגימטרית ראשי התבות של המילים "שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות" (תפילה) בונות את הגימטריה של המילה תולעת:
400+6+30+70+400=906
300+100+6+10+90+400 =.906

עם ישראל חווה 52 מסעות במדבר (רמז לאורות המכונים "בן" בגמטריה 52 שטבעו בעולם ובהדר המלכותי שלו הוא משחרר אותם בכח "מה" המסמל קו של ענווה והתבטלות (חכמה + כח מה)מהמלכודת היות ואמת של חכמה הודפת...בולמת את הרוע וומנשאת ומעודדת את הנכונות הבריאה שתזרום ותתנשא ותיצור בעולם מרווח של ארמון המלך...

והוא חווה 52 תיבות בתפילה של תולעת יעקב "אנא ה' במלל של אותיות המתייצבות בעטרת של קודש ומתחננות לפני כסא הכבוד.

והוא מעלה את קרבו עולת התמיד... הוא מחרף מאת נפשו במסירות ובגבורה כי הוא מלך ואלוקים מתרצה בקרבן העולה והוא נעשה מ"עולת" התמיד לתולע (עולת)... והוא מקריב ו"מרקיב" את זרוע המשטמה.

אז אנא ה':
"קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו מפניך"

אמן!