מערכת COL | יום ח' תמוז ה׳תשע״ו 14.07.2016

סיפורי גבורה במחתרת היהודית • לדמותה של מומע שרה

JEM
​לקראת חג הגאולה של אדמו"ר הריי"ץ, י"ב-י"ג תמוז, אנו מגישים שורת סיפורים הקשורים בדמותה של אחת מהדמויות הייחודיות שידעה המחתרת: "מומע שרה" – מרת שרה קצנלבויגן • מרת קצנלבויגן לחמה בקו החזית הראשון של המחתרת היהודית אותה הקים אדמו"ר הריי"ץ ברוסיה; המחתרת בגינה היה כל המאסר ממנו השתחרר בי"ב-י"ג תמוז • פעלה גדולות ונצורות לשחרור חסידים ממסך הברזל האיום באמצעות ה"עשאלונים" המפורסמים, ונהרגה במאסר בידי הצוררים הסובייטים. הי"ד • בכתבה המלאה – שורת סיפורים מרתקים אודותיה כפי שסופרו על ידי בנה הרב משה, כשבין הדברים שזורים גם דברי ימי המחתרת היהודית ברוסיה  ● מגזין שישי  מומע שרה
סיפורי גבורה במחתרת היהודית • לדמותה של מומע שרה
​מרת שרה קצנלבויגן היתה בתו של החסיד הרב בנציון רסקין, ונישאה לחסיד התמים ר' מיכאל קצנלבויגן, שנעצר עם עוד חסידים ב"עוון" קיום המצוות בשנת תרח"צ ועקבותיו אבדו. הי"ד. בשנת תש"ו נוצרה הזדמנות להימלט מרוסיה הסובייטית באמצעות התחזות לאזרחים רוסים. "ועד הצלה" של חסידים הוקם אז, לסיוע בארגון המסמכים ושאר הצרכים הנדרשים לבריחה. מרת קצנלבויגן היתה מראשי העומדים בחזית שחרור החסידים יחד עם שורת חסידים מפורסמים ביניהם ר' מענדל פוטרפס, ר' יונה כהן ועוד. בקשר עם חג הגאולה של מייסד המחתרת היהודית ברוסיה, כ"ק אדמו"ר הריי"ץ, בחרנו להביא שורת סיפורים אודותה כפי שסופרו על ידי בנה הרב משה ע"ה בראיון לחברת המדיה החב"דית JEM. חתונה בהקדמה עם תחילת המלחמה, בשנת תש"א (1941), ברחנו מלנינגרד. זמן קצר קודם לכן, ממש ערב המלחמה, התחתנה אחותי צביה עם בעלה הרה"ח הרב יוסף גולדברג ע"ה (שנקרא ברוסיה "יוסקה טיראספאלער") ואחי ר' זלמן התחתן עם זוגתו מרת שולע בת החסיד ר' אלחנן שגלוב שכמו אבי נאסר בשנת תרח"ץ ועקבותיו לא נודעו. הסיבה לכך שאימי השתדלה ביותר לזרז את נישואיהם של אחי ואחותי, היתה מפני צוק העיתים. באותם ימים, שלהי שנות הצדי"ק (שנות ה־30 למניינם), התרבו המאסרים של חסידי חב"ד ברוסיה וגם רבים מהבחורים תלמידי הישיבות המחתרתיות נאסרו, וידועה גם פרשת מאסר הנערים בברדיטשוב. במצב הזה, אמא חשבה שהמשך לימודיו של אחי זלמן בישיבות המחתרתיות הוא סכנה גדולה ועדיף שיתחתן. וכיון שאחי זלמן כבר היה בן עשרים ועוד כמה שנים, אמא הזדרזה להשיאו. השידוך היה 'מתאים' גם מבחינה זו שאף אבי הכלה, הרה"ח ר' אלחנן שגלוב, נאסר לפני כמה שנים ועקבותיו לא נודעו, כמו אבי ע"ה. אני זוכר היטב את החתונה שנערכה באחד מפרברי מוסקבה, במרחק של כחצי שעה נסיעה מהעיר. הייתי אז כבן 9 ואני זוכר שלא היתה אפשרות להשיג טבעת והקידושין נעשו על ידי כוס של כסף, לעריכת החופה יצאו החוצה בשקט, וסעודת החתונה נערכה בתוך הבית בחדר אחד, היו קצת דגים והרבה משקה והתוועדו עד אור הבוקר. ישיבה של שלושה סיום המלחמה, אחרי שהפליטים מפולין נסעו מסמרקנד ומשאר הערים, המצב החמיר והפחד גבר. בזמנים ובמקומות מסוימים למדו כך שליד השולחן היו מוכנים משחקי שח־מט ואם נשמעו דפיקות בדלת והיו מוכרחים לפתוח, היו ממהרים להחביא את ספרי הלימוד, מוציאים את המשחקים ומעמידים פנים שבכלל לא לומדים כאן. תקופת פחד כזו היתה, למשל בצ'רנוביץ בתקופה שאחרי נסיעת אזרחי פולין. ממש מיעטו ללכת ברחוב והלימודים עצמם היו באופן מאד חשאי, ממש במחתרת.
המספר, בנה של מרת שרה - הרב משה קצנלבוגן זה היה אחרי שאלה שנשארו בלבוב אחרי 'יציאת רוסיה' הגדולה בשנים תש"ו־תש"ז נאסרו ואלה שעדין לא נאסרו ידעו היטב שבקרוב יבוא יומם. בעיצומה של אותה תקופה איומה, הרה"ח ר' יונה כהן ("יונה פולטאווער") שהיה המנהל הכללי של תומכי תמימים ברוסיה, פגש באימי במוסקבה. הוא נתן לה קצת כסף ופקד עליה: "תמצאי כמה נערים ובכסף הזה תשיגי להם מלמד, ובלבד שהמושג של תומכי תמימים ברוסיה לא ייפסק!" אימי שמעה לדברי ר' יונה ומיד ארגנה קבוצה של שלושה תלמידים — הרה"ח ר' אריה לייב דמיחובסקי ("לייבקע פישל'ס"), הרה"ח ר' משה גרינברג ("משה ביסארבער") ואני ואיכשהו המשכנו ללמוד. זו היתה השיטה של ר' יונה, איש המסירות־נפש, כל השנים. לעשות הכול שבכל מצב ימשיכו להתקיים סניפים של תומכי תמימים בכל מקום. הבריחה והמעצרים רבים אחרים עשו את דרכם לכיוון לבוב, העיר הסמוכה לגבול עם פולין. ובשנת תש"ו (1946) כבר התקבץ בלבוב קהל גדול. הנסיעה ללבוב היתה משום שעם סיום המלחמה, הפליטים מפולין קבלו רשות לצאת מרוסיה ולשוב לארצם. רבים מחסידי חב"ד ניצלו את ההזדמנות ויצאו איתם. חלק הציגו מסמכים שהשתדכו, כביכול, עם אזרחי פולין ואחרים הציגו מסמכים מזויפים כאילו הם עצמם פליטים פולניים.
תמונה משפחתית של ר' מיכאל ושרה קצנלבויגן וילדיהם בנושא זה התנהלה פעילות רבה וציבור גדול של חסידים אכן הצליח לצאת מרוסיה בדרך זו. הדבר נמשך תקופה מסוימת עד שהקומוניסטים גילו מה קורה ובבת אחת הכול הסתיים. מי שהספיק לנסוע ולצאת מאחורי מסך הברזל, הספיק ומי שלא הספיק ונשאר עדין בלבוב, נאסר עד מהרה. תחילה אסרו את ר' מענדל פוטרפס שהיה מראשי הועד שארגן את היציאה מרוסיה ואת הרב ר' שמואל נוטיק, אסרו גם את ר' בערל גורביץ ובניו ר' שמואל ור' אברהם ואת ר' יוסף גרינברג ("יוסקה ביסאראבער") ואת אחי ר' שמעון קצנלנבוגן ואת ר' בערל רובינסון ("בערל קארלעוויצער"), את האחים כצמן ואחרים. השלטונות החמירו עם כל מי שהיה קשור לנושא היציאה וכמעט על כולם נגזרו עשר שנים במחנה עבודה. כידוע, גם אימי ע"ה היתה פעילה מאד בנושא היציאה ההיא וגם אותה הם חיפשו ועשו מאמץ גדול לאסור אותה. עוד מישהו שהם חיפשו מאד היה ר' יונה כהן, לאחר שהיה ידוע להם על העסקנות הרבה שלו. לגבי ר' יונה כבר ידוע הסיפור שאחד שהכיר היטב את אנ"ש נאסר בעצמו ודחקו ואלצו אותו לגלות את הידוע לו. הוא הגיע ללנינגרד לקראת י"ט כסלו ושאל לפי תומו, כביכול, היכן מתוועדים לרגל האי יומא. מישהו חשב כי האיש הוא 'משלנו' וגילה לו שההתוועדות היא בביתו של ר' שמואל ברעזין וכך ר' יונה נתפס ונאסר. כידוע, הוא נפטר במאסר אחרי פחות משנה שהיה אסור ובשעתו דובר שגם שם, תוך כדי הישיבה במאסר, נזהר והחמיר על עצמו מאד בענייני כשרות המזון ועוד, עד כדי מסירות נפש בפועל ממש.
בעריכת הכתבה נעזרנו רבות בתשורה לחתונת גרוזמן-לנדאו, ותודתנו נתונה להם
​​
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.