הרב מנחם ברוד

גם אם נתאמץ מאוד לא נוכל לקלוט את משמעות החלטתם של קומץ יהודים מאמינים לצאת למאבק באימפריה הקומוניסטית, שכורת הניצחון. זה היה לפני כמאה שנים. המהפכה הקומוניסטית נתפסה כהגשמת כל החלומות. היא דיכאה ביד ברזל כל שריד של התנגדות, ובכלל זה הדת היהודית.

המוני בני העם הרוסי, שנהו אחר הקומוניזם, האמינו באמת ובתמים שאלה ימות המשיח. עידן מזהיר נפתח. עולם מופלא שאין בו עשירים ועניים, משעבדים ומשועבדים; עולם שבו כל בני-האדם ובני כל הלאומים שווים.

היהודים המעטים, שהוסיפו לדבוק באמונה בה' ובתורתו, נתפסו כמחזיקים בנושנות, כמי שמתעקשים לעצום את עיניהם ולא לראות את האור. המשטרה החשאית רדפה אותם. התקשורת השחירה את דמותם והשניאה אותם על הציבור. הם נשלחו ל'חינוך מחדש' במחנות הכפייה או הוגלו לסיביר. איזה סיכוי היה להם?

לא נס פרטי

הקומץ הזה הונהג על-ידי הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש. הוא נעצר פעם אחר פעם והוזהר לחדול מפעילותו לשמירת גחלת היהדות. אך הרבי לא נרתע מהאיומים, והוסיף לעודד את חסידיו למסור את הנפש למען קיום היהדות.

כשנוכחו השלטונות שהרבי ממשיך בפעילותו החליטו לאוסרו ולחסלו. גזר דינו כבר היה כתוב וחתום: "מוות בירייה". אבל בניסי-ניסים נסוגו השלטונות. בתחילה המירו את עונש המוות בעשר שנות הגליה לאי נידח. לאחר מכן הקלו גם את העונש הזה, ושלחו אותו לשלוש שנות גלות בעיר רחוקה. אך לא חלפו ימים רבים והם שחררו אותו לגמרי.

זה קרה בי"ב-י"ג בתמוז תרפ"ז (1927). זה היום שבו נאלץ השלטון הקומוניסטי להיכנע אל מול מסירות הנפש של הרבי. זה היה מסר לעולם כולו כי בכוח האמונה והנחישות אפשר לנצח אפילו את שלטון הרשע והעריצות של רוסיה הקומוניסטית.

שנה לאחר מכן, כשהרבי יצא מרוסיה, שיגר איגרת מיוחדת ובה כתב: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה". הרבי לא ראה בי"ב בתמוז חג פרטי שלו ונס אישי שקרה לו, אלא אירוע בעל חשיבות רבה מאוד לכל יהודי ברחבי תבל.

המכה הראשונה

השנים עברו וכיום ברור לכול מי ניצח. ה'יבסקצייה' חוסלה, הקומוניזם קרס, ברית-המועצות עצמה התפרקה, אבל היהדות חיה וקיימת והיא מתחזקת ומתפשטת בכל רחבי האימפריה הקומוניסטית לשעבר ובעולם כולו. שוב ושוב מתברר כי 'העולם הישן' שלנו הוא נצחי ואמיתי מכל האידאולוגיות החולפות.

באותם ימים עדיין היה קשה לראות זאת, אבל כיום ברור לנו כי שחרורו של הרבי היה המכה הראשונה שהחלה לערער את שלטון הרשע. השחרור הזה הבהיר לו ולעולם כולו שבמאבק בין הקומוניזם ובין היהדות – היהדות תנצח. במאבק בין הכפירה ובין האמונה – האמונה תנצח.

זה יום חגה של האמונה בה' ובתורתו, חגם של כל המאמינים בתורת ישראל הנצחית ובמצוותיה. לחיים, יהודים!