צבי רייס

השמש של ד' תמוז הפתיעה את כולם.

כאילו לא ידעה, כאילו לא שמעה את מה שאירע. כאילו לא ראתה את החסידים המבולבלים והמאמינים, הרוקדים והבוכים, הפזיזים והמתונים. כאילו לא ראתה כיצד "ויהי בנסוע הארון"... אולי שכחו לשלוח לה פקס' עם העדכון מרובע קווינס (אז לא השתמשו בדרכים יותר משוכללות), ואולי עד שמגיע פקס' לשמש זה לוקח כמה ימים.

בכל מקרה, השמש לא התחשבה בשום דבר, ופשוט הופיעה וזרחה כרגיל. ולנו לא היתה ברירה אלא להבין שעם כל הכאב צריך לקום מהמטה ופשוט להתחיל לחיות עם המצב החדש, עם האתגר הבלתי נתפס.

*

לגבי תחלת ה'דור השביעי', חידש הרבי בשנים האחרונות שהתאריך המדוייק הוא י"א שבט. יו"ד שבט, יום הסתלקותו של הרבי הריי"צ, שייך עדיין לדור הקודם – הוא מסיים וחותם אותו; מתי התחיל ה'דור השביעי' עם כל ה'שטורעם'? ביום י"א שבט.

ובלשון השיחה מכ"ב שבט תשנ"ב: "יום עשירי לחודש אחד עשר (יו"ד שבט ת"ש יו"ד) – הוא סיום התקופה של עבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין; ואילו היום שלמחרתו – יום אחד עשר לחודש אחד עשר (היום הראשון בשלימותו לאחרי ההסתלקות), ובמיוחד בשנת עשתי עשר (תשי"א) – בו התחיל ההמשך והחידוש של תקופה חדשה ו"נתלו המאורות" של דור השביעי".

וכמו שמוסבר בשיחות הקודש, העבודה של 'דור הששי' שייכת היא למספר עשר, המורה על שלימות מיוחדת הבאה לידי ביטוי בתאריך של יו"ד שבט – היום העשירי בחודש שבט; ואילו העבודה של 'דור השביעי' שייכת היא למספר אחד-עשר, המורה על ענין נעלה עוד יותר, יציאה מכל הגדרים וההגבלות, וזה בא לידי ביטוי בתאריך י"א שבט – היום האחד-עשר בחודש האחד-עשר.

ולכאורה, מדברים אלו נוכל ללמוד גם לגבי התקופה המיוחדת שבה נמצאים אנו עתה, שבעוד ג' תמוז עצמו נחשב סיום וחותם של הימים המאירים שאליהם אנו מתגעגעים, הרי ד' תמוז – היום שלמחרת – הוא היום שבו מתחיל בכל התוקף המצב החדש, הכואב והמאתגר, שבו אנו נמצאים עד לרגע זה.

*

זה לעומת זה – ד' תמוז תשנ"ד מול י"א שבט תשי"א.

י"א שבט תשי"א מבטא את ה'עליון שאין למעלה הימנו'. כאמור, המספר 'אחד-עשר' מסמל את שיא המעלה (ולא כאן המקום להסביר זאת בהרחבה), גילוי אלקות שאין למעלה הימנו; ולכן נבחר יום זה להיות התחלת ה'דור השביעי', היום שבו הרבי מתחיל להעלות ולרומם אותנו לגבהים אין-סופיים – משום שבו מצטרפים גם היום בחודש – י"א, גם מספר החודש (שבט) – הוא י"א, וגם מספר השנה – תשי"א.

ואילו ד' תמוז תשנ"ד מבטא את ה'תחתון שאין למטה הימנו'. המספר דל"ת מסמל (כמבואר בשיחות הקודש. ולא כאן המקום להרחיב בהסבר הענין) את ה'מקבל', את ה'תחתון', את ה'דל' – דל"ת מלשון דלות ועניות. ביום זה מצטרפים גם היום בחודש – דל"ת, גם מספר החודש (תמוז) – הוא "החודש הרביעי", במספר דל"ת, וגם מספר השנה – תי"ו שי"ן נו"ן דל"ת.
דל"ת, דל"ת, דל"ת – דלות, דלות, דלות... מצב שבו ה'משפיע', ה'עשיר' האמיתי, נסתר, ואנו צריכים להתמודד בכחות עצמנו, בכח ה'תחתון'.

*

וזהו בדיוק התפקיד שלנו – לחבר את היו"ד-אל"ף עם הדל"ת. לקחת את הענינים הנעלים, המרוממים, הנשגבים שקיבלנו בתקופה שהתחילה ביו"ד-אל"ף שבט תשי"א, ולחבר אותם עם המצב התחתון, הירוד, הדל שבו אנו נמצאים החל מדל"ת תמוז תשנ"ד.

יו"ד-אל"ף מסמל את שיא המעלה; דל"ת מסמל את שיא הירידה. וזו המשימה שהוטלה עלינו, לחבר את ה'עליון שאין למעלה הימנו' ולהמשיך אותו במצב שלכאורה הוא בגדר 'תחתון שאין תחתון למטה הימנו'.

זה מה שהרבי לימד אותנו במשך כל השנים, זה האתגר שהרבי הכין אותנו אליו – וסימנך: השנים שבהם זכינו לאורו של הרבי בצורה גלויה היו במספר ארבעים וארבע (תש"י-תשנ"ד). מה מיוחד במספר ארבעים וארבע? שהוא מחבר את דל"ת עם יו"ד-אל"ף. 4 כפול 11 שווה 44...