מערכת COL
|
יום ד' תמוז ה׳תשע״ו
10.07.2016
כמה אהבה? הרצל קוסאשוילי
"אני יודע ומאמין שיבואו ימים של גאולה בקרוב, עלינו ועל כל ישראל. אבל לבנתיים, אני מנסה למצוא את הדרך להחזיר לו גרגיר אחד של אהבה, על כל ערימת הטוב שהוא הרעיף עליי" ● הרצל קוסאשוילי שליח COL לחצרות קדשינו, בטור נרגש, סמוך ונראה לאוהל הקדוש, יום שישי ערב ג' תמוז כמה אהבה
(צילום רקע: בנצי ששון)
הרצל קוסאשוילי, COL
כמה אהבה?
כשאני חושב על הרבי, אני חושב במונחים של ׳סניגורם של כל ישראל׳. אין גבולות מוגדרים שיתארו את אהבת ישראל הכנה והמחבקת שהיתה לרבי לכל אחד ואחד מישראל, גדול כקטן.
היכולת לרומם, לנחם ולעודד, כמו גם לתבוע ולדרוש עוד עשיה למען הכלל והפרט, הם שהופכים אותו לנשיאם של כל ישראל.
22 שנה עברו מהר מידי. והגעגוע הוא נצחי, כמו גם הזכרונות של הפעם הראשונה שעיניי ראו אותו. הלב התרחב והתמלא באור, ואילו הגוף הצטמק מבושה. אבל אי אפשר היה להוריד ממנו את העיניים.
בשבת האחרונה התוועדתי עם אשתי, ודיברנו על הרבי ועל הגעגועים הבלתי פוסקים אליו.
וכשעיניי התמלאו בדמעות, סיפרתי לה שבפעם הראשונה שהרבי הביט בי בעיניים, הרגשתי איך שליבי נחצה לשניים, כשהחצי הטוב נשאר אצלו... ושבכל פעם מאז כשהסתכלתי על הרבי, שכנעתי את עצמי להמשיך ולהתבונן בו כמה שיותר, כאילו זו הפעם האחרונה שאני רואה אותו...
אני יודע ומאמין שיבואו ימים של גאולה בקרוב, עלינו ועל כל ישראל. אבל לבנתיים, אני מנסה למצוא את הדרך להחזיר לו גרגיר אחד של אהבה, על כל ערימת הטוב שהוא הרעיף עליי.
הכלל הוא, כך לימדו אותי-לא להיות כפוי טובה. והיום באתי לכאן לומר משפט אחד: ״תודה רבי שלקחת חסות על חיי. אני אוהב אותך ומתגעגע מאוד״.
כמה אהבה?
כשאני חושב על הרבי, אני חושב במונחים של ׳סניגורם של כל ישראל׳. אין גבולות מוגדרים שיתארו את אהבת ישראל הכנה והמחבקת שהיתה לרבי לכל אחד ואחד מישראל, גדול כקטן.
היכולת לרומם, לנחם ולעודד, כמו גם לתבוע ולדרוש עוד עשיה למען הכלל והפרט, הם שהופכים אותו לנשיאם של כל ישראל.
22 שנה עברו מהר מידי. והגעגוע הוא נצחי, כמו גם הזכרונות של הפעם הראשונה שעיניי ראו אותו. הלב התרחב והתמלא באור, ואילו הגוף הצטמק מבושה. אבל אי אפשר היה להוריד ממנו את העיניים.
בשבת האחרונה התוועדתי עם אשתי, ודיברנו על הרבי ועל הגעגועים הבלתי פוסקים אליו.
וכשעיניי התמלאו בדמעות, סיפרתי לה שבפעם הראשונה שהרבי הביט בי בעיניים, הרגשתי איך שליבי נחצה לשניים, כשהחצי הטוב נשאר אצלו... ושבכל פעם מאז כשהסתכלתי על הרבי, שכנעתי את עצמי להמשיך ולהתבונן בו כמה שיותר, כאילו זו הפעם האחרונה שאני רואה אותו...
אני יודע ומאמין שיבואו ימים של גאולה בקרוב, עלינו ועל כל ישראל. אבל לבנתיים, אני מנסה למצוא את הדרך להחזיר לו גרגיר אחד של אהבה, על כל ערימת הטוב שהוא הרעיף עליי.
הכלל הוא, כך לימדו אותי-לא להיות כפוי טובה. והיום באתי לכאן לומר משפט אחד: ״תודה רבי שלקחת חסות על חיי. אני אוהב אותך ומתגעגע מאוד״.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
