אברהם קנלסקי


טבת תשע"ו.

יהודי מכובד קיבל את המלצתי ובא בפעם הראשונה להשתטח על הציון הק'.
ביציאתו מהאוהל לאחר כ- 3 שעות (!) הוא שלח לי הודעה קולית, בקולו היתה נשמעת ההתרגשות...

בחזרתו לארה"ק נפגשנו והוא שאל אותי: "מתי היית אצל הרבי ???"
והוסיף: "חושבני שצריך שוב להשתדל לנסוע..."

וכך, לקראת כ"ב שבט הייתי אצל הרבי. בליל שבת בהתוועדות, בסמיכות ל ד' אמות, דובר בהרחבה על הזכות והחובה שיש לנו להביא יהודים לרבי, ועל התקנה של הרבי לימוד הרמב"ם.
וכך החלה ידידות מופלאה, שהחלה בשכנוע מצידי להגיע לרבי בפעם הראשונה, ותמיד היינו נפגשים בארה"ב.

למרות שאינו נמנה על אנ"ש, הוא נכנס לרבי לפי המנהגים שלנו. דהיינו: לאחר מקווה, עם גרטל וכו'...

*

חודש לאחר מכן נסעתי שוב לרבי ליום הולדתי, ושוב הגיע ידידי לבקרני בסמיכות ל 'ד' אמות'.
נכנסנו יחד לרבי ואני יצאתי לאחר כשעה. ידידי הצעיר, יצא רק כשעה לאחר-מכן.
ואז הגיע כשעיניו מכוסות דמעות ...

שאלתי "מה קרה ???"

והוא שיתף אותי:

"לפני חודש כשבאתי בפעם הראשונה לרבי , כתבתי את כל מה שהעיק עלי. אמרתי מענה לשון וב"ה בחודש הזה ראיתי תוצאות בפועל. את הבכיות שלי אצל הרבי שהתחילו להתגשם.

כעת, כשסיימתי את המענה לשון, התחלתי לחשוב: מה הרבי עשה למעני ... ומה אני עושה למען הרבי ???

איך אני מתקשר יותר ומודה לרבי על כל הטוב שעשה למעני?

"יצאתי מהאוהל", ממשיך לספר האיש, "ורגלי נשאוני לציון של הרבנית הצדקנית חיה מושקא ע"ה.

שם חשבתי לעצמי: "הרבי לקח על עצמו את הנשיאות. הוא רבי, ולכן מסר ומוסר את עצמו למען כל יהודי ויהודי.הוא הראש של כולנו!

הרבנית מסרה את נפשה למען כל השלוחים והחסידים. את חייה הפרטיים נתנה למען כולנו. ומה אני יכול לעשות למענה ?..." סיים בהתרגשות את תיאורו.



למשמע הדברים הנרגשים, היוצאים מן הלב, לב של יהודי, מילים לא היו לי, ורק דמעה נשרה מעיניי.

אמרתי לעצמי רבי 'אוי רבי, מה אני עושה למענך? ....'

זו היא האנחה שרבי כותב ב'היום יום':

ג' תמוז

" אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: אנחה יהודית המגיעה בסיבה של לא טוב גשמי הוא גם תשובה גדולה, בפרט אנחה בסיבה של לא טוב רוחני. ודאי וודאי תשובה מעולה. האנחה מושכת מעומק רע ומעמידה במעמד טוב".