סיפורו של ר' שלמה גוטלייזר

ברוקלין, ניו יורק

לפני כשלוש שנים, ידיד טוב שלי, חסיד סאטמר בשם העשי גרוס, ביקר בבית המרקחת שלי בקראון הייטס. הוא משך אותי בידי הצידה וביקש שאספר לו סיפור מהרבי. הייתי מבולבל מהשאלה, ולכן התעלמתי, והוא הלך.

התעקשות למופת

לאחר זמן מה הוא שב עם אותה בקשה מוזרה, שאספר לו סיפור מהרבי, ועוד אחד ניסי. כיוון שחשבתי שהוא מנסה סתם לעצבן אותי, ניערתי אותו והוא הלך לדרכו. לאחר זמן נוסף הוא חזר בשלישית ושוב, ביקש ממני לספר לו סיפור על הרבי, ועדיף אחד שקרה איתי. כיוון שאתה חבר כל כך טוב שלי, הוא אמר, אתה מחוייב לכך.

הבחנתי שמשהו מטריד אותו, ואולי זוהי הסיבה לבקשתו המשונה. לקחתי אותו למשרד שלי ושאלתי אותו מה מטריד אותו.

ואז הוא החל להיפתח. לפני חמש שנים, לאחר לידת בתו, הרופאים טענו שאשתו לא תוכל ללדת יותר. אך הם לא אמרו נואש ובקרו רופאים נוספים ולבדיקות, וקיבלו תמיד את אותה התשובה: אין סיכוי. רק בשנה החולפת הם הוציאו ארבעים וחמש אלף דולר על טיפולים שונים.

העשי ידע שלרופאים ניתנה רשות לרפאות בלבד, ולא לייאש, והחליט לפנות לרבי לבקשת ברכה.
הוא השתתק, והמתין לתגובתי. אך החלטתי שבמקום לספר לו מעשיה שקרתה איתי, אספר לו על האהל. אמרתי לו שהיום הדרך להשיג ברכה מהרבי היא באמצעות האהל. הוא הגיב מיד שברצונו ללכת איתי אל האהל. הסכמתי בשמחה, אך הוריתי לו להתייעץ עם אשתו לפני כן.

הוא אכן סיפר על כך לאשתו, שהסכימה מיד, אך אמרה שקודם עליה לבקש עצה מהוריה. היא תלך לאוהל אך ורק אם זה מרגיש להם בנוח.

הנסיעה לאהל

הם ביקרו את הוריה, והאבא מיד התעקש שהם ילכו לאהל. העשי התקשר אליי ובישר לי זאת בהתרגשות, כשהוא מציין שהזמן הכי נח עבורו הוא מוצאי שבת. שמחתי מאד, מכיוון שבכל מוצאי שבת אני נוסע לאהל עם הנכדים שלי. סיכמתי עם העשי להיפגש באהל.
נסעתי עם ילדיי, כתבנו את הפנים, נכנסו אל האהל, אך העשי משום מה עדיין לא הגיע. חשבתי שהוא שינה את דעתו, והתכוננתי כבר ללכת, אך בדיוק כשהתחלתי לצעוד אל עבר מכוניתי, העשי הגיע.

הוא נראה לחוץ מאד, וביקש ממני להסביר לו בדיוק מה לעשות. אמרתי לו שייכנס לאהל, יגיד כמה פרקי תהילים, וישפוך את אשר על ליבו לפני הרבי. נכנסו פנימה, ואמרתי לו שיקח את הזמן, ושאני אמתין לו בחוץ. הוא נכנס, ולאחר זמן קצר יצא כשכולו רועד ונרגש.

עבר זמן, כאשר מדי כמה שבועות אני נפגש עם העשי ואנו מדברים בנושאים עסקיים. אך לא הזכרתי דבר לגבי כל המאורע, כיוון שחשבתי שבשלב זה זהו כבר לא ענייני. הוא מצידו גם לא הזכיר שום דבר בנידון.

לאחר חמישה חודשים, קיבלתי ממנו שיחת טלפון. במשך כל החודשים האחרונים, הוא מספר, אשתו הייתה בהיריון עם שלישיה. לא פחות! כמעט נפלתי מהכיסא.

כמובן שאמרתי לו שעליו לבשר לרבי את החדשות הטובות. הוא הסכים, ושוב קבענו להיפגש באהל. הפעם הוא כבר הגיע לפניי. באותו יום האהל היה מלא מפה אל פה. אפילו לא יהודים היו שם, מה שעורר אצלו התפעלות רבה.

נכנסנו יחד לאהל. אני שהיתי חצי שעה בפנים, והמתנתי עוד עשרים דקות בחוץ, להעשי, שיצא מהאהל כשהוא רציני ביותר.

שלוש שיחות טלפון

ארבע חודשים אחר כך, בערב יום רביעי, בסביבות השעה רבע לשש, הייתי בדרכי לאהל, וצילצלתי להעשי, לשאול אותו מה שם אימה של אשתו, על מנת שאוכל להזכיר אותה באהל לברכה שהכל ילך בסדר. התקשרתי, אך לאחר כמה דקות בהם העשי לא ענה, הועברתי למשיבון קולי.

כשהגעתי אל האהל, ישבתי וכתבתי לרבי וביקשתי ברכה להעשי ואשתו. ניסיתי להתקשר שוב, אך גם הפעם לא הייתה תשובה. נכנסתי מיד אל האהל. התפללתי שהלידה תעבור בהצלחה ושכולם יהיו בריאים ושלימים.

כשהגעתי הביתה קבלתי שיחה מהעשי. "יש לי חדשות בשבילך," הוא אמר. "מה החדשות?" שאלתי. "יש לי חדשות בשבילך," הוא חזר שוב. "נו, מה הם החדשות?" שאלתי שוב. "יש לי חדשות!" "נו?" שאלתי בפעם השלישית!




מסתבר שאשתו ילדה שלישיה בריאים ושלימים. הראשון נולד בשעה רבע לשש - השעה בה התקשרתי בפעם הראשונה. השני נולד בשש וחמישה - זו השעה בה התקשרתי בפעם השניה. והשלישי נולד בשש וחצי - זו בדיוק השעה בה שהיתי באהל!

באותה שבת העשי תיכנן לערוך קידוש רבתי בוויליאמסבורג, הנמצאת כמרחק שעה הליכה מקראון הייטס. למען האמת, בהתחלה לא תכננתי להגיע. אבל לאחר שידיד הסביר לי כי ברגע שאנשים ישמעו את פרטי הסיפור, והם גם ירצו לבקר באהל, אם תתעורר אצלם שאלה - מי יהיה שם על מנת לענות להם?לכן שינתי את דעתי ויצאתי לדרך.


שכונת וויליאמסבורג במבט אווירי (גוגל מפות)

העשי שמח מאוד לראות אותי. הסיפור כמובן כבר עבר מפה לאוזן, וכולם היו מעוניינים לשמוע על האהל הק', והייתי במרכז העניינים.

כשהסתיים הקידוש ניגש אליי הסבא, אבי האם, ואמר לי כי בדיוק עכשיו הוא חיתן בן והוא היה מעוניין להגיע עם אשתו, עם החתן ועם הכלה לאהל, יחד איתי. כמובן שהסכמתי בחפץ לב.