סיפורו של הרב לוי שמוטקין
משלוחי הרבי במנהטן ניו יורק יצאנו לשליחות במידטאון מנהטן בשנת תשס''ט, כשבועיים לפני פורים. מטרתנו העיקרית הייתה לסייע ליהודים מקצוענים צעירים שגרים ועובדים באזור. האירוע הראשון שערכנו היה מסיבת פורים בשיתוף פעולה עם עוד כמה שלוחים מחב''ד בקמפוס. האירוע נחל הצלחה כבירה, והאירוע הבא שהיה מתוכנן היה כמובן סדר פסח ציבורי. אתגר ה"סדר" כשהתכוננו לסדר פסח ידענו שזה הולך להיות אתגר לא פשוט, כאשר אשתי מצפה ללידת ילדנו הראשון שבועיים לפני החג. יותר מכך, משפחתה של אשתי הגיעה כל הדרך מאוסטרליה לכבוד לידת נכדם הראשון, והם ציפו לאירוע גדול. את החג הם התכוננו לבלות בקראון הייטס.
פעילות חב"דית במנהטן (אילוסטרציה: ארכיון COL) מיד לאחר פורים שכרנו מעצב ויצרנו פלייר אותו שלחנו לכמאה אנשים שהכרנו באותו הזמן. ציפינו לתגובה של לפחות חמישים איש, אך עבר זמן ואיש לא הגיב. בטח ובטח שאף אחד לא ביקש לשמור מקום לסדר. התקשרתי ושלחתי מייל לחלק מהאנשים, אך כולם אמרו שיש להם כבר תוכניות לליל הסדר. כמובן שזה לא הרתיע אותי כהוא זה. הייתי עדיין נחוש לערוך את הסדר, ביחוד בהתחשב בעובדה שבכל שנתיי כבחור ערכתי סדרים, ולא התכוננתי לדבר שונה בשנה הראשונה של השליחות שלי. בננו נולד שלושה שבועות לפני פסח. נערכים לכל אפשרות החג התקרב ועדיין לא קיבלנו ולו הזמנת מקום אחת. בכ"ז לא וויתרתי משום שהרגשתי שכשלוחים זוהי חובתנו העליונה. מצד שני, אשתי בדיוק ילדה, ויהיה זה אתגר עצום להרים את האירוע, אם בכלל יתקיים. כשבוע לפני פסח הייתה לי שיחת טלפון עם שליח וידיד קרוב. באופן טבעי דיברנו על התכנון של ליל הסדר, והוא סיפר לי שהוא מצפה לקהל של כמאה וחמישים איש או יותר, ואז שאל אותי כמה אנשים אנחנו מצפים לארח. עניתי לו שלבינתיים לא נרשם אף אחד… הוספתי וסיפרתי לו שאשתי בדיוק ילדה, ושהמשפחה שלה הגיעה במיוחד מאוסטרליה. החבר שלי חשב שאני לגמרי משוגע אם אני ממשיך להתעקש על קיום ועריכת ליל הסדר הציבורי הזה. הוא אף הסביר לי שאם אין צורך בסדר, אין לי שום חובה מצד השליחות לקיים אותו. את האמת, לאחר ששמעתי אותו, החלו להתעורר בליבי ספיקות. מעולם לא שקלתי את האפשרות שהסדר לא יתקיים עד לאותו רגע.
ליל סדר ציבורי בבית חב"ד (אילוסטרציה: ארכיון COL) התייעצתי עם כמה אנשים וכולם אמרו את אותו הדבר. ידיד אחד אף אמר שבמידה ויש סדרים אחרים שמתקיימים באזור, ניתן יהיה לשלוח לשם, במקרה ומישהו מתקשר להזמין מקום בדקה התשעים. רגע המהפך היתה זו שעה מאוחרת בלילה, כשהחלטתי שלמחרת, מוקדם בבוקר, אסע לאוהל ואשאל את הרבי מה לעשות. בבוקר נסעתי ממנהטן לאהל וכתבתי מכתב בו פרטתי את פרטי המצב הנוכחי. רשמתי את שמות כל מי שהתייעצתי איתם, ומה שהם אמרו, ולבסוף שאלתי האם עליי לקיים את הסדר או שלא. נכנסתי לאהל, קראתי כמה פרקי תהילים, השארתי את המכתב ויצאתי. לאחר שיצאתי מהאהל, לא עברו יותר משתי דקות מהרגע בו הפעלתי את הפלאפון שלי, וקבלתי שיחה: "ראביי, אני רוצה להזמין שני מקומות בבקשה!" כמה דקות אחר כך, שיחה נוספת: "ראביי, אני רוצה להזמין מקום בבקשה!" וכך השיחות וההזמנות המשיכו להגיע. באותה שנה, שלושים וחמישה יהודים השתתפו בליל הסדר הציבורי שלנו.

תורגם ע"י המערכת ממגזין "דער רבי וועט געפינען א וועג". תודתנו לוועד תלמידי התמימים על הסיוע