מערכת COL | יום י"ח סיון ה׳תשע״ו 24.06.2016

מי כאן בדיוק לחוץ? ● יוסי גולדשטיין

ר' יוסי גולדשטיין, מטפל רגשי בפסיכודרמה, ומנהל מרכז טיפולים חב"ד, מתארח במסגרת מגזין שישי בנושא 'חינוך והכוונת הילד המתבגר' ● "אני פוגש את הילד, ואני מגלה שהוא חי חיים שמחים וטובים, ובאופן מאוזן יחסית, ואני מבין שמי שצריך הקלה, זה [בעיקר] המחנך". וגם: "ההורים מדווחים שהילד צריך עזרה לקראת הישיבה, הוא מאוד לחוץ, והוא לא יודע איזו ישיבה מתאימה לו. מה עושים?" ● חובה לכל מחנך והורה ● מגזין שישי  הילד המתבגרעל פסיכודרמה, רטוריקה ומה שביניהם
מי כאן בדיוק לחוץ? ● יוסי גולדשטיין
למעלה: ר' יוסי גולדשטיין. למטה: אילוסטרציה (למצולמים אין קשר)

צבי סופר

בימים אלו מסיים ר' יוסי גולדשטיין, אברך חב"די צעיר ומטפל רגשי בפסיכודרמה שעתידו לפניו, קורס שני ברטוריקה, בסיוע 'מכון אלף', ובהצלחה רבה. ר' יוסי רהוט ונעים הליכות, והשיחה קולחת ובהירה, תמציתית וקולעת. בראיון המיוחד הוא פותח צוהר להורים ולמחנכים, על דרכים בחינוך עם ה'ילד המתבגר'.

איך אפשר להקל על הילד במיוחד בתקופת ההתבגרות ולפני הישיבה?

ר' יוסי גולדשטיין: "זו שאלה מצוינת, אבל לדעתי זו כבר שאלה מספר 2, כי בהרבה מקרים כשההורים או המוסד מתלוננים שיש לילד קושי, ומבקשים עזרה כדי להקל עליו.
דבר ראשון אני שואל: "למי בדיוק יש קושי?"

לדוגמא: המחנך מדווח שהילד תוסס מדי, מדבר בשיעורים, מאחר לכיתה, ולא מסודר.
אני פוגש את הילד, ואני מגלה שהילד חי חיים שמחים וטובים, ובאופן מאוזן יחסית, ואני מבין שמי שצריך הקלה, זה [בעיקר] המחנך.

דוגמא נוספת: ההורים מדווחים שהילד צריך עזרה לקראת הישיבה, הוא מאוד לחוץ, והוא לא יודע איזו ישיבה מתאימה לו.

גם כאן, קורה שאני פוגש את הילד, ומבין ממנו, שהוא דווקא יודע לאיזו ישיבה הוא רוצה ללכת, וההורים הם אלו שלחוצים, כי לדעתם עליו לבחור בישיבה אחרת, (ייתכן מאוד שהם צודקים בהחלט, והם באמת יודעים טוב יותר, מה נכון עבור הילד)

וכאן המקום לעצור, ולשאול: אז מי כאן צריך עזרה?

כי גם אם נעשה עבודה עם הילד, היא תהיה לריק, כי אדם משנה את עצמו רק אם הוא מגיע ממקום של קושי, מרגיש את הכאב, ומבקש שינוי.

כעת, לאחר הבירור הזה, עולה לפעמים שאכן הילד הוא שזקוק לעזרה.

וכמו ברפואת הגוף, שכדי להקל, עלי לדעת קודם היכן כואב, וממה זה נובע, כך בדיוק ברפואת הנפש, עלי לחפש ולהגדיר מהו הקושי, וממה הוא נובע.

וכאן זה מתפצל לשניים:

אם הלחץ נובע ממשהו חיצוני, כמו מבחנים, כתיבה, זמנים, מצב חברתי, ארגון, וכו'
ננסה לעבוד איתו, אבל גם - ולפעמים בעיקר- עם האנשים שקשורים לעניין, ולראות היכן אפשר להקל עליו.

הרי מובן שלא כל אחד בנוי לתת תפוקה של 100% מדרישות המערכת, וההוכחה למערכת טובה שפועלת נכון היא, לדעתי, ביכולת שלה להכניס מגוון רחב של טיפוסים, סגנונות, ויכולות, לתוך גבולות ברורים, ויציבים.

גדולתו של מורה נמדדת בכך, שלצד סמכות ותוקף, יש לו רכות וגמישות, לדוגמא ביכולת שלו להבין שיש תלמיד שיכול להיבחן רק בע"פ, ולאשר לו את זה, גם אם זה דורש מהמורה יותר זמן וסבלנות.

או מורה שמבין שיש תלמיד שפשוט לא מסוגל לשבת למשך זמן ארוך (ולא ניכנס כאן לנושא הפרעת הקשב)

ותלמיד אחר שפשוט לא מצליח להבין מה זה הדבר המוזר הזה שנקרא "שעון"
ולפעמים באמת, באמת, לא שומע את הצלצול.

ואחר שמדבר בזלזול וחוצפה, אבל אולי זה רק הסגנון שהוא מכיר (מיד ננסה לבדוק מהיכן...)
אך אם הלחץ נובע מעניין פנימי, כגון: כעס, חרדה, קושי חברתי, התנהגות אלימה, או ילד פגוע.

כאן בהחלט יש מקום לעבודה ממוקדת עם הילד על מקורות הקושי.

לדוגמא: ילד שחווה לחץ, או כעס, באם נאמר לו "חמודי, תפסיק להיות לחוץ", או "אתה סתם דואג, הכל יהיה בסדר", או "פעם הבאה שאתה תכעס באופן כזה, אתה תיענש" , רק נגביר אצלו את הלחץ והכעס, כי אם לא טיפלנו בשורש, אנו בסה"כ לוחצים חזק יותר על הקפיץ שנמצא בתוכו, כדי שלא יעוף, אבל ראשית אנו משקיעים בכך הרבה אנרגיה, ושנית בסוף זה משתחרר, וביתר שאת.

לכן, ננסה לברר מה גורם לו לקושי, זה לא תמיד קל, כי לפעמים הוא ידווח על דבר אחד, אבל יסתיר במודע או שלא במודע דבר אחר שיושב אצלו, ולא נותן לו מנוח.

וידיעת מקור הקושי, וההודאה בו, היא כבר רוב הדרך לריפוי.

***

עד כמה הקשר בין ההורים לילד משפיע?

"בערך כמו שמין העץ ישפיע על סוג הפרי שיצמח ממנו.

אם כי לא רק, ויש גם מתנות שהילד מקבל בלידתו, ברצונו של בורא עולם
אבל בדרך כלל נזהה דברים אלו בשנות הילדות, אך כשהילד מתחיל להתבגר, ואז צצים קשיים, עלינו לשאול את עצמו מה החלק שלנו כסביבה, להתנהגותו.

ולפעמים עלינו כהורים לקחת אחריות, ולראות שאין דבר שמשפיע על הילד יותר מביתו
כי "חנוך לנער על פי דרכו" זה לאחר הבנה מהי הדרך המיוחדת לילד הספציפי הזה, ויכול להיות שזו דרך כל כך מיוחדת ורגישה, שרגל אדם לא צעדה מעולם במשעול זה, ואתם ההורים שנבחרתם לקבל את הילד הזה, כי רק לכם יש את הבנה והיכולת לברוא דרך שתתאים לנשמה המיוחדת הזו.

איך הורה שמזהה התנהגות חריגה, צריך להתייחס אליה? כמשהו אופייני לגיל, או כמשהו שמצריך התערבות מקצועית?

"בדרך כלל יש להורים את ההרגשה הנכונה, האם המקרה דרוש טיפול מקצועי, או שמספיקה התערבות נקודתית.

אך לעיתים, מגיעים למצב בו הילד סובל במשך תקופה, והילד כבר מספיק להסתבך עם כמה מערכות במקביל, האישית, החברתית, וההנהלה, ואז ההורים מבינים שיש כאן מצב לא תקין, וגורמים למערכת להתעורר, לפעמים גם להיפך והמערכת היא זו שמעוררת את ההורים,
כאן תהליך השיקום לא קל, ודורש זמן וסבלנות.

לכן תמיד כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע, ולקבל כמה חוות דעת.

כך או אחרת, יש לבחון כל מקרה לגופו.

***


מצורפת כאן גלריית תמונות מקורס 'רטוריקה' האחרון>>




הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.