שאלה: האם צריך לברך על נטילת תרופה?

תשובה: לשון הפוסקים בנדון הוא: "אוכלין ומשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה, אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם – מברך עליהם תחילה וסוף, אף-על-פי שאינו תאב להם כלל, ואינו אוכלם אלא מחמת אונס חוליו".

אולם כשמדובר בתרופה, שאינה מאכל כלל, אין מברכים עליה. ויש המחייבים בברכה כשמעורב בה חומר ממתיק, אם האדם מוצץ או לועס אותה (ולא בולע בלבד), מכיוון שלדעתם הממתיק אינו מתבטל אל התרופה. אבל מסקנתו האחרונה של הרב שלמה-זלמן אויערבך זצ"ל היא שאין לברך כלל על תרופה המעורבת עם ממתיק, כי אין זה הופך אותה למאכל. ויש המחמירים לברך תחילה (על דבר שברכתו) 'שהכול', ולכוון גם על התרופה.

שאלה: האם צריך לברך על משקה ששותים כדי לבלוע את התרופה?

תשובה: אם שותים מים עם התרופה אין לברך כלל, כי על המים מברכים רק כשהם באים להרוות צמא. אבל אם שותים משקה אחר, שנהנים מטעמו, מברכים עליו בתחילה, ואם שתו כדי 'רביעית' (86 גרם) מברכים גם אחריו.

אם מיד אחרי הברכה שותים ובולעים את התרופה, אין בזה הפסק בין הברכה לטעימה; אבל אם תחילה צריך ללעוס או למצוץ את התרופה ואחר-כך לגמוע מהמשקה, כדי להעביר את הטעם המר, יש לשתות מעט מהמשקה מיד אחרי הברכה ואחר-כך לקחת את התרופה ואז לשתות עוד.

מקורות: ברכות לו,א ומה,א ותוס' בשני המקומות. רא"ש שם פ"ו סי' מג. טושו"ע או"ח סי' רד ס"ח, נו"כ, שו"ע אדה"ז סי"ד, ובסידורו, סדר ברה"נ פ"ז ס"ז-ח. וראה פסקי תשובות ס"ק יח, ס' וזאת הברכה עמ' 113, 310, ס' שערי הברכה פי"ג ס"ג, שמירת שבת כהלכתה (תש"ע) פ"מ הע' רלא, וש"נ.