המשך תקציר יומן:

"הבוקר העירו אותנו: "הגיע הזמן ללכת לחיידר..", אמר המדריך מוטי. יצאנו לתהלוכה מיוחדת. צעדנו בדרך שהרבי צעד מביתו ברחוב מוסקובציא 69 לעבר החיידר.

"מיום הלכי לחיידר.. החל להתרקם במוחי ציור הגאולה העתידה", סיפר הרבי על ילדותו. בשירת "אני מאמין בביאת המשיח", צעדנו ושאבנו דליים של התחזקות ואמונה.

הגענו לחצר החיידר, הרב אורנשטיין חזר על רעיונות שנאמרו כאן בחיידר לפני 110 שנים, כפי שהרבי בהזדמנויות שונות העיד, ולאחר מכן קיימנו בחצר החיידר סדר חסידות. בכך ביקשנו להחזיר עטרה ליושנה ולהימנות על תלמידי החיידר.

לאחר ארוחת בוקר מבריאה (זוג השלוחים גוטליב הנפלאים פיקדו על צבא מסודר להפליא שדאג עבורנו לכל פרט בהרחבה), נסענו לקבר אחים במרחק 15 קילומטר מניקולייב.

שם נרצחה ונטמנה הרבנית רחל הי"ד, הסבתא של הרבי. בכ"ד תשרי תש"נ הרבי אמר שיחה בהקשר ליום היא"צ שלה וציין עבור המניחים בכתי"ק: "כמה שנים בסיום חדשי הקיץ – כמה שבועות הייתי בניקולעב וטיפלה לי בי וכו'".

אמרנו פרקי תהילים, הרב ולפא אמר קדיש, עמדנו במעגל, ניגנו בדביקות "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום..", וצעקנו 'עד מתי' מקירות לבנו.

במעבר חד נסענו משם לדאטשע. בערב חג השבועות כתב הרב אורנשטיין דו"ח לרבי בו פירט בפרוטרוט על תוכנית המסע בעקבות ערי ילדות הרבי. ומענה הרבי (אג"ק) היה מפליא: "במענה למכתבו בו.. מזכיר כי כמה ימים אחרי חג השבועות יוצאים קבוצה גדולה מאנ"ש לנאות דשא..".

הרב אורנשטיין ראה בכך רמז שצריך לשלב במסע גם דאטשע.. הושכר עבורנו כפר נופש מקסים למרגלות נהר מדהים ביופיו. התחבורה אל החוף הייתה באמצעות סירות.

התלווה אלינו גם אחד מהשלוחים לניקולייב, בוגר ישיבתנו, הרב מנחם לנצנר, שהתמסר אף הוא להצלחת המסע. זו הייתה באמת הפסקה מרגיעה נעימה במיוחד, אשר העניקה כוחות רעננים להמשך הדרך. 

הצלם יוסי בלשניקוב ממשיך ללוות את המסע ומגיש גלריה>>