מיומנו של א' התמימים
תקציר יומן: ניקולייב.

"הכל חשים התרגשות בלתי רגילה. כאן פסעו הרבי וכל בני משפחתו, כאן הכל התחיל.
יום שישי היה עמוס במיוחד, כל כך הרבה הספיקו בזמן כה מועט, נראה שאנחנו כאן כבר שבועיים...

כאן נולד הרבי

פתחנו את הסיור בבית בו הרבי התגורר. כאן נולד הרבי, איזו התרגשות גדולה. מנגנים ניגוני הרבי, ובוודאי ניגונו של ר' ליויק, נוגנו כאן בהתרגשות שאין לתאר. הניגונים הללו נשמעו כבר כאן בעבר... משם המשכנו לבית הסבא ר' מאיר שלמה ינובסקי, שם התקיימה הברית של הרבי. הרבי גם התגורר כאן מספר חודשים בילדותו.

נכנסנו אל הבית הקטן. הרגישנו את הקדושה האופפת את הבית. ניגנו יחד בהתרגשות גדולה את ניגון הוואלח, ניגונו של ר' מאיר שלמה, שכנראה כבר הרבה זמן לא נשמע בין כתלי הבית הזה.

ואז הגיעה ההפתעה - תגלית היסטורית: לקראת המסע נעשו מאמצים לאתר את מיקום הבית של הגביר בריזובסקי, שבביתו נערכה חתונת ר' ליויק והרבנית חנה. השלוחים בראשות הרב גוטליב (שיצאו מגדרם לארח אותנו בכבוד גדול), בשיתוף פעולה פורה עם עיריית ניקולייב, הגיעו אל המיקום המדוייק.

היום יום שישי י"א סיוון הוא יום חתונתם (אגב, גם אז תאריך זה חל ביום ו'). והנה בשעה החמישית הגענו למקום... דיירי הבית נערכו לקראתנו מבעוד מועד. ניגנו את הד' בבות, אמרנו לחיים, בירכנו את החתן והכלה... ורקדנו ממושכות עם תזמורת מלווה.

דרך מחילות: המרתף שהרבי הסתתר בו בפרעות

תגלית היסטורית נוספת היה הביקור במרתף בית המרקחת בו הסתתרו הרבי עם הוריו בפרעות תרס"ו. הרבי, כפי שהרבנית סיפרה, עבר אז בין הילדים והרגיעם. לזה חילק ממתק, לזה ליטף את לחיו והרגיע במילות עידוד. כך למעשה ניצלו כל יושבי המרתף, והפורעים לא שמעו את בכי התינוקות.

הנהלת בית המרקחת נעתרה לראשונה להכניס חסידים למקום. המרתף אכן שוכן כשתי קומות מתחת לאדמה, והדרך אליו עוברת דרך מחילות... זה היה מאד מוחשי.

לסיום, הגענו לבית הכנסת של הסבא רבה של הרבי, הרב אברהם דוד לאווט. זה אולי כבר מאה שנה שלא נערכה כאן תפילה. התפללנו במקום תפלת מנחה של ערב שבת. דאגנו שזו תהיה תפילה חגיגית, ואף חזרנו שם על דברי תורתו (שער הכולל ועוד). הרגשנו שבית הכנסת חזר לחייך..."